הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שלישי, ה- 22-24/1/17. הימים ה- 257-2599 לגמילה.

בראשון, שוב שמתי שעון, ושוב חזרתי לנמנם, כך ששוב מצאתי את עצמי מתעוררת בדקה ה-90.
מכל הרגלי הסאחים החדשים והבריאים, הספקתי רק לשתות מים פושרים עם לימון ויצאתי לתפוס מונית. רגע לפני שיצאתי עוד בדקתי ביומן, שאכן הפגישה עם המתקשרת היא ב-12:00 כפי שבזיכרוני.
לצערי צדקתי.

הקדמתי למפגש בשמונה דקות, “המתקשרת” נשמעה מופתעת באינטרקום. כשעליתי הבנתי שמבחינתה הקדמתי בחצי שעה, כי היא זכרה שקבענו ב12:30. היא הסבירה שהיא בדיוק עובדת עלי לפני המפגש. שאלתי אם היא רוצה שאלך ואשוב בוחצי, היא אמרה שאין צורך והתחלנו את ה”סשן”.

עדכנתי אותה בהתרחשויות האחרונות, סיפרתי שאני מרגישה שאני “מפנקת את עצמי”, שכל ה”הרגלים” החדשים שאני מאמצת (בישול, מקלחת, קרמים כל יום, צחצוח שיניים, מים עם לימון, תרגילי הנשימות וכו’) גורמים לי להרגיש שהחיים “מפנקים” ואני לא מבינה איך לא דאגתי לעצמי קודם.
“ומה עם דייטים?”
בעלתי את הרוק.
“אני חושבת שהרדאר שלי פשוט לא עובד, אני לא מחפשת. חשבתי שוב על להיכנס לאתר הכרויות אבל מה אני אמורה לכתוב שם? מתעניינת בחייזרים?!”.

היא בדקה בעזרת המטוטלת מה אנחנו אמורות לעשות היום, יצא איזון צ’אקרות.
אני נשכבת על המזרן האנרגטי,
“את רוצה שאני יסביר לך שוב מזה צ’אקרות?”,
אני מהנהנת להסכמה.
היא עוברת איתי צ’אקרה, צ’אקרה ומסבירה מה צבעה ותפקידה.
אני עוצמת עיניים ואנחנו מתחילות באבחון:
ארבע צ’אקרות חסומות:, מקלעת השמש, הלב, הגרון והמין.
אחרי האיזון שלה, אני יורדת מהמזרן מחויכת.

אנחנו מתיישבות לסיכום, היא שוב דוחפת אותי להיפתח לזוגיות. מגיע איתי למצב שבמקום חייזרים אני יכולה להגיד שאני “חוקרת את נפש האדם”, תיאור יפה למידע ההזייתי החדש שקיים בי.
אני יוצאת ממנה שמחה, מרוצה ועייפה, עולה על האוטובוס בחזרה למרחבי. עליתי רק כדי לקחת מעט מזומנים לכבוד המפגש עם חברתי “ה-”, ואז קרה לי הדבר הכי עצוב בקרב אגף המלצור, שלפתי את השטר האחרון ממעטפת המזומנים שלי. זהו רגע כואב.

התיישבתי עם “ה-” לקפה וצהריים, מפגש אחד על אחד, אינטימי ומרגש. סיפרתי לה שהתעורר בי הרצון לכלב ולאחרונה הבנתי שזה לילדים (השם ירחם!!!), לא שאני עוד ממש שם, אבל עצם זה שיש בי רצון…
כבר הרבה זמן שאני אומרת שאני לא רוצה ילדים, רק מהמחשבה שיבוא יום והילד שלי ישאל אותי “אמא למה הבאת אותי לעולם הדפוק הזה? כדי לסבול???”.
היום יש לי תשובות! אני לא יודעת אם אני מאמינה בכולם, אבל יש על מה לדבר, באנו לכן כדי להתפתח.
דיברנו קצת על בנק הזרע והורות משותפת, לא מאמינה על עצמי שניהלתי שיחה כזו….

אחרי המפגש הלכתי להתארגן למשמרת “ראשון הגדול” ב”סקסמוכר”, משמרת אחרונה לחודשים הקרובים מכיוון שאני מתחילה את קורס שפת הסימנים בראשון הבא. הגעתי נרגשת, אך מותשת.
לא היה זה ראשון רגיל, “הוויב” היה שונה, ה”פיק” היה שונה, והלילה היה שונה.
כנראה שלא סתם שבוע שעבר אמרתי לעצמי לנצור את המשמרת הזו.
חזרתי למרחבי, עייפה אך מרוצה, לשגרת “לפני השינה” הסאחית שלי.

בשני, קמתי יקיצה טבעית מאוחרת, ב-15:00!!! אומנם היו אלה רק 7 שעות שינה, אבל הרגשתי שפספסתי את היום, ועוד קמתי מעוכה כיאה לבוקר שאחרי משמרת לילה. . לא הצלחתי להתאושש ביום זה, לא יצאתי מהבית, התקלחתי באיזה חמש, לא היה לי כוח לאימון, גם ככה אתמול לא עשיתי את היום השני באתגר היוגה. כמה שעות יותר מאוחר, פשוט נרדמתי מול פרק בסדרה התורנית מבלי לקיים את כל טקס השנה הסאחי החדש.
המסקנה היא שמשמרות הלילה הורגות אותי! משבשות אותי ביום שאחרי, וגם שיש לי נטייה לרחם על עצמי ביום למחרת.

בשלישי, התעוררתי רעננה. אני מצליחה לא לרוץ לשאכטה על הבוקר, לחכות לפחות שעה.
עשיתי רשימה של 100 משימות ליום חופשי זה (ספויילר – ביצעתי את כולן!), ולפני שיצאתי למשימותיי קיבלתי הודעה מ”קלאופטרה” ובה הצעה לקפה. שמחתי שאני ערה ומוכנה ודהרתי לפגושה.
היה מפגש קצר אבל מוצלח! המון אהבה יש לי לבחורה הזו!!!
משם התחלתי למחוק דברים מהרשימה, קניתי סוף סוף מזרן יוגה! אספתי עוד גרביים מהממות שהגיעו בדואר מ(מצורפת תמונה), תרגלתי את היום שני באתגר היוגה, החלטתי שאני ממשיכה בקו של להתייחס ליום בו לא עשיתי פעילות גופנית כיוצא מן השגרה, גם החלטתי שחצי שעה יוגה ביום זה מרצה מבחינתי.
אחרי האימון הקשוח בו עשיתי גשר אחרי, שנים…. נפתח לי התיאבון לתנועה וחישקתי במשך חצי שעה.
אחר כך התיישבתי בגגי הקסום ושקעתי בספר על החייזרים.
המשכתי להיות מוקסמת מהתאוריה שנגלתה לי בין הדפים. הרגשתי “מוארת”, או “מחוייזרת”. התמלאתי בתחושה שיש לי סיכוי, שאני בדרך הנכונה.

את הדרך למפגש המדיטציה עשיתי בהתרגשות, המשכתי לקרוא בספר (אין לי בחילות איתו). הייתה לי תחושה שתהיה לי מדיטציה עם מסר.
כשהגעתי כבר הרוב חיכו בחוץ. זה מראה מאוד משעשע של אנשים עומדים די קרוב, כל אחד מסיט את גופו ומבטו למקום אחר, ולא מדברים. השתעשעתי כל כך.
הדחליל ההזוי מול צילם של “הזומבים” כמעט גרם לי להתפוצץ מצחוק. (מצורפת תמונה).
הדלת נפתחה.

אני בדרך כלל לוקחת את הכדורים שלי רגע לפני המדיטציה, כי שמונה היא “שעת הכדור” וגם שעת המפגש. הפעם החלטתי לקחת אותם בהפסקה כדי לא לטשטש את המדיטציה.
“הגורו” נכנס לחדר.
“מילי, צלצלתי אליך השבוע”
“באמת? לא ראיתי”
באמת שלא הייתה שיחה שלא נענתה ממספר לא מזוהה. אני חשבתי להתקשר אליו אבל לא יצא לי…
הוא התעקש שהתקשר ולא חזרתי אליו.
“לא קרה במציאות שלי, אולי נבדוק את זה אחר כך” הוספתי בחיוך.

רגע לפני שאנחנו מתחילים, “הגורו” ביקש לדבר בשונה מהרגלו.
הוא רצה לחדד משהו בנוגע לפגישה הקודמת, “לדברים שמילי העלתה, אין מקום כאן…. זאת אינה קבוצת תמיכה, זה היה אינטימי מידי…”
סיכן ללב מצד ימין, סכין ללב מצד שמאל…
אין מקום בשבילי פה? דמעות חנקו את גרוני (למה לא לקחתי את הכדורים!!!!)
עלבון, זה מה שמלא אותי, הרגשתי איך האנרגיות שלי מתכווצות.
הוא המשיך שאין מקום לדבר על זה אחרי המפגש, לרחם עליה…
מי מרחם עלי?
לא אהבתי שהוא דבר עלי כך, לא שהתביישתי, פשוט לא הבנתי, כל מה שנתקע לי בראש זה שהוא השתיק אותי! אם אין מקום לדברי הקדומים אין מקום לדברי האחרים כי זאת אני וזה מה שאני חווה.
כעס הציף אותי.

עם כעס ועלבון התחלתי את המדיטציה, בכיתי במהלכה, הרגשתי שהילדה הפנימית שבי משתוללת “שוב לא מאמינים לי!!!, שוב לא מבינים אותי” האשמתי את “הגורו” שדפק לי את המדיטציה ואת המסר מהחייזרים!!!.
תוך כדי הבנתי שאני בהצפה רגשית, שזה לא אני, שאין פה אשמים, שמראש הוא אמר שזה לא קבוצת תמיכה ולא טיפול….
אבל בעלבון וכעס יצאתי מהמדיטציה.

נושא המפגש היה איך לא, “אינטימיות”. התחיל סבב בו כל אחד אומר מהיא אינטימיות עבורו.
רציתי להגיד שיש לי בעיה עם אינטימיות, שהיא מביכה אותי, אבל אז נפל לי האסימון, אולי באינטימיות בינו לבינה יש לי חוסר אבל באינטימיות ביני לבין אנשים זרים יש לי עודף. רק אז קלטתי שממקום של תמימות ואמונה שאין מה להתבייש בכביסה המלוכלכת, אני משתפת אנשים זרים בדברים אינטימיים בחיי (הנה בלוג זה כראיה). אני חושבת שבגלל זה אני נקשרת בקלות יותר למגוון רחב של אנשים, בגלל עקרון “אני יראה לך את שלי, אתה תראה לי את שלך”, אם אני משתפת אני זוכה גם לשיתופים אינטימים של אנשים, אבל לא כך אצל אנשים.

כש”הגורו” פנה אלי, הנעתי את ראשי לשלילה, פעמיים, אך לא הוצאתי הגה. “אני מבין שקשה לך…”, אמר “הגורו” ופנה לאחר.
זה היה מאוד ילדותי מצידי
בראש:
“אם אין מקום, אז אני לא אדבר!”
“אני אשתוק!”
למרות שזהייתי, שהיתי מודעת, לא הצלחתי לשלוט בזה, עלבון שטף את גופי עד אחרון הנימים.
נסיתי להתאפס , אבל זה היה גדול עלי, בהפסקה לקחתי את הכדורים, עשינתי סיגריה והרגשתי שבא לי ללכת.
ברגע שסיימנו, נעלתי נעליי וברחתי מהאזור כל עוד נפשי בי.

בעודי מחכה לאוטובוס, המשכתי לקרוא את דבר החייזרים, מה אני אמורה ללמוד פה???? כשחזרתי למרחבי, בצעתי את “טקס הלילה”, עישנתי שאכטה טובה וקרסתי לישון כילדה אחרי התקף בכי היסטרי.
תבונות (ויש המון), בפעם הבאה.

נסיים עם כמה תמונות ושיר תואם שמרגיש לי חי מתמיד לזכר עוד כוכב שנפל, בגרסה מתוך דיסק הדיכאון שלי.
שנדע שלווה,
ואינטימיות.
https://www.youtube.com/watch?v=IFxOZvmFkeA.

 האווירה הביזרית ששעשע אותי לפני המפגש… לו רק ידעתי מה היא מבשרת.
16298743_278417332575732_2743385520044442360_n 16298745_278417365909062_6553125527154297744_n

גרבי ינשוף שהגיעו אלי מסין הרחוקה, שווה את ההמתנה!


“הצ’אקרות הינן מרכזי אנרגיה בגוף. פירוש המילה “צ’אקרום” בשפה הסנסקריט הוא גלגל.
לפי כתבים מסורתיים, בגוף האדם מצויות 88,0000 צ’אקרות, מתוכן שבע הצ’אקרות העיקריות המסודרות לאורך קו הגוף המרכזי.

הצ’אקרות אחראיות לתפקוד הפיזי, הנפשי והרוחני של האדם.

הצ’אקרות קולטות אנרגיות המגיעות אליהן מהיקום, מהטבע, מגרמי השמיים, מאנשים ואף מחפצים. הן קולטות ומשדרות אנרגיה אל ומהגופים האנרגטיים השונים ומכוח היקום.

כאשר נוצר מצב בו האנרגיה אינה זורמת דרך הצ’אקרה, או כאשר אחת הצ’אקרות חסומה או פתוחה יתר על המידה, נוצר חוסר איזון המתבטא בכל תחומי החיים.”

 

 

 

 

Body

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה