הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי-שבת, ה- 20-21/1/17. הימים ה 255-2566 לגמילה.

בשישי התעוררתי בשבע בבוקר, אחרי איזה 12 שעות שינה לפחות!
זה לא שלא התעוררתי אי שם בשעת לילה מוקדמת, אבל לא ראיתי סיבה לצאת מעולם החלומות. זה מפתיע! אין דבר שאני יותר אוהבת מאשר לקום באמצע הלילה לעשן את עצמי למוות בעת בהייה ברצף של פרקים מהסדרה התורנית או סרטים (כן ברבים).
מסתבר שאני לא אוהבת את זה יותר…. רציתי לקום מוקדם ולהספיק דברים…

פתחתי את הבוקר בביקור אצל רופאת המשפחה שלי ד”ר “אני כל כך נחמדה שזה מטריד”, סה”כ באתי לקחת ממנה מרשם לגלולות, מה שנכשלתי לעשות יום קודם, בעת שלא התעוררתי לגינקולוג.
כסאחית החדשה שאני, ניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול האם לדעתה אני צריכה לעשות שוב בדיקות דם ?
“לא”
והאם יש לה המלצה על משחה להעלמת צלקות? אני עדיין לא מתגרדת, חורף כעת, אבל ידיי דלמטיות לחלוטין.
היא קמטה את מצחה כמנסה להיזכר, אז הפשלתי שרוול.
“לא! זה לא יעזור לך!”.
אז עם בשורות משמחות לא יצאתי ממנה, אבל הי, לפחות השגתי את המרשם המבוקש.

המשכתי לחנות ספרים יד שניה באזור התחנה המרכזית הישנה. גוגל עזר לי לגלות שיש שם את הספר “מבשרי השחר”, אותו אני מחפשת מאז הסופ”ש בכליל, ואף בצעתי הזמנה מראש.
ללא ספק חנות הזויה, מלאה בספרים משומשים עם ריחות שונים ומשונים – מתה על זה!!!
הרגשתי גאווה שהצלחתי למצוא ספר שכבר אזל מהמדפים, כאלו השגתי קלף “נאדיר”, שזה לא שסתם שהספר הזה הגיע לידיי ושהוא הולך להיות משנה חיים.
אז מה יש בספר הזה?
במילים פשוטת, בחורה שקיבלה מסרים מחייזרים שרוצים להראות לנו את הדרך הנכונה.
כן, זה הזמין להרים גבה, לפרוץ בצחוק או לתת משפט ציני עוקצני. לא ארחיב בנושא, כי אני אולי אלכוהליסטית לא אנונימית, אבל רוחניקית אנונימית לחלוטין!
זה שאני מוכנה לא אומר שאתם מוכנים… הרגשתי את הוויב שנוצר שאני והחברה המהממת דיברנו על הה’ואופונופונו והחייזרים כבעלות הפרעות נפשיות קשות שצריך לאשפז. אני מאמינה שצריך לדעת איך לספר על זה ולמי, אתם עברתם ועוברים איתי את הדרך אז אני מרשה לעצמי לחטוא מעט.

בתום הסידורים, התארגנתי לצאת לדרכי לבית הורי וקלטתי שמרוב חזירות שינה, שכחתי לקחת את הסמים הפסיכיאטריים שלי… אופסי.
הראש התחיל לכאוב לי, היו לי קצת בחילות, החלטתי לקחת חצי כדור מהסרדנה ואת השאר בערב, חשדתי שזו יכולה להיות תופעת לוואי, כי המוח שלי בטח כבר התמכר לאופוריה.
למרות שיש לי נטייה לקבל בחילות בעת בקריאה באוטובוס, לא יכולתי להתאפק, איך שעליתי על האוטובוס לעיר הולדתי, שלפתי את הספר ופצחתי בקריאה. קראתי רק את ההקדמה, אבל אני די בטוחה שפי היה פתוח וייתכן ומעט ריר נזל ממנו.
11. הבחורה שכתבה את הספר הפכה עם השנים למתקשרת עם בעלי חיים, הרי זוהי חלומי החדש!.
22. החייזרים הם ישויות מכוכבי הפליאדות (ברור שישר שאלתי את גוגל). והם קוראים לנו להטיל ספק בהכל! גם בהם! (זה בדיוק מה ש”הגורו” אומר).
33. הם מסברים שבשלב הזה אנחנו מסוגלים להכיל מידע עד גבול מסוים, לכן יכול להיות שבעתיד הם יסבירו לנו דברים אחרים, כי עכשיו אנחנו לא מסוגלים להכיל זאת. (הרבה פעמים המתקשרת שלי אומרת שלא עשינו משהו קודם כי לא הייתי מוכנה…).
בקיצור, הרגשתי שאני מוכנה! אני מוכנה להכיל את הספר הזה! לא סתם הגעתי אז ל”מסיבת כיתה” ונפלתי על הרצאת חייזרים, אני מכונה להכיל את התוכן ההזוי שעומד להתגלות לי בספר הזה, אני מוכנה להטיל ספק, בהכל!.

הייתי כל כך מרוכזת בספר, שלא היו לי בחילות, קראתי עד סוף ההקדמה וסיימתי בדיוק בתחנה בה הייתי צריכה לרדת. רק אז קלטתי שאחי הקטן נמצא על אותו האוטובוס, כל כך שקעתי בספר שלא ראיתי שהוא עלה בכלל.

בשיחה על כוס קפה עם אמא שלי, היא סיפרה לי שהם מרגישים שהם קיבלו את הבת שלהם בחזרה. שהמון שנים הייתי קצרה, חסרת סבלנות, שאי אפשר היה לדבר איתי, שהכל גרם לי לכעוס ולבכות. שהסבל שלי היה גלוי וגדול, והפך אותי למרירה. עכשיו אני משוחררת, רואה, אפשר לדבר איתי בנינוחות.
“זה לא שהשתנת, את פשוט את!”
התרגשתי!
אבל גם היה בי רצון עז לבכות.
כמה סבל גרמתי להורי, ולא מכוונה, לא יכולתי לעצור את עצמי.
זה הפיל עוד אסימון, שההתנגדות שלי התחילה כבר מזמן, עוד בילדותי.
אחי הגדול היה כחול ואני ורודה, כמאפיין ילד וילדה, החדר, הבגדים, המשחקים… אני שנאתי את הורוד! רציתי גם לקבל כחול. הייתי קורעת בכוונה את הגרביונים, כי שנאתי אותם הם גירדו לי, חיצונית הייתי הכי ילדה, צהובה וורודה, ובפנים הרגשתי הכי שווה לבנים, כחול ושחור, נינג’ה!
שם התחלתי להתנגד ל”מהות שלי”.
בתיכון כשהתחלתי לעשן במחששה, נטו להגיד לי “את מעשנת?! לא מתאים לך!” זה עצבן אותי וגרם לי לעשן יותר, מי הם שיגידו לי מה מתאים לי?!
התנגדות.
אני לא יודעת למה, אבל אני סירבתי לקבל את זה שאני בעולם הדובני אכפת לי והחד קרן, אני הרגשתי שאני בעולם של שדים ורוחות, עולם של כאוס.
אולי זה רק סימבול, אבל ברגע שלקחתי את הכדורים, ברגע שעשיתי פעולה שהיא מתנגדת להתנגדות שלי, משהו נפתח בתוכי.

קצת לפני ארוחת ערב חטפתי כאב ראש, לקחתי שני כדורים אבל זה היה מאוחר מידי. מיגרנה תקפה אותי והקאתי (כמו פעם) ממש כשהתיישבנו לשולחן. כאלכוהוליסטית טובה, יש לי כישרון מפותח בהקאות. אחרי שרוקנתי את הכל וראשי התפוצץ מכאב לשניה, התיישבתי לשולחן לארוחה דשנה במיוחד.

חזרתי למרחבי בתחושה המלווה אחר התקף מיגרנה “כאלו מישהו עבר עלי עם טרקטור”. אבל עם המון אהבה למשפחתי. קרסתי זמן קצר אחר כך.

בשבת קמתי חדשה.
מכל הסידורים שוב לא עשיתי פעילות גופנית אתמול. מציינת שוב שזה כל כך קל לצאת מזה וכל כך קשה לחזור לזה. פתחתי ברשימה של חמש מטלות ליום זה, להפתעתי עמדתי בכולם. אחת מהם הייתה תרגול של חצי שעה יוגה כחלק מ”אתגר ה-90 יום יוגה”, “סופר דרופר” סיפר לי על זה. לא יודעת מה יש לי עם המילה הזו “אתגר” אבל “האתגר התקבל”!
הרבה זמן שהמליצו לי על יוגה, אמרו שזה בעיקר נשימות, מתאים לי לנשום חצי שעה ביום…
איזה נשימות! כל שריר בגופי עבד! אני פרפרתי על הרצפה כמו ילד שמנמן שמכריחים אותו לעשות שיעור אירובי! “Challenge accepted”, הקושי הדליק אותי, אבל אני חייבת מזרן יוגה!.
אחרי חצי שעה של פרפורים, עשיתי חצי שעה של אימון בחישוק, פעולה גוררת פעולה.
רעננה וגאה יצאתי למשמרת “בסקסמוכר”, גמורה ועייפה חזרתי ממנה, עם זאת לא נרדמתי עד איזה ארבע בבוקר.

נסיים עם תמונה מביכה.
כסאחית החדשה שאני, קניתי בסידורים בשישי כובע רחצה. אני חושבת שכובע ים/רחצה זה אחד הדברים המכוערים שיש, לא יודעת איך לא מצאו משהו קצת פחות מביך. אז ברצוני להמשיך להתפתח ולהתחזק אני מצטרפת תמונה שלי בכובע הרחצה הסאחי החדש. כי אני חושבת שאנחנו לוקחים את עצמנו יותר מידי ברצינות, אני לפחות, לוקחת את עצמי ברצינות מידי.

שנדע שלווה,
וגם הומור עצמי.

“כובע רחצה ואני” – שנות ה-80

 

 

 

 

 

 

 

 

16143129_276750019409130_1708340837612700945_n 16252161_276739739410158_5827033120249341591_o

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה