הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי – ראשון, ה- 23-25/12/16. הימים ה- 228-2300 לגמילה.

שוב השארתי אותכם במתח הנוראי של האם אלך להרצאה או לא…
בשישי התעוררתי מוקדם, בלי שעון, בידיעה שאני הולכת לכנס. אף חרדה לא נכנסה, אף מחשבה בשביל מה? או זה סתם שטות, הייתה רק ידיעה פנימית שאני הולכת עם ראש פתוח.
במחברת התודות היומית שלי, הוספתי תודה מוזרה, הודיתי על האהוב שלי, למרות שלא קיים אחד כזה בחיי, אבל הייתה חסרה לי תודה, ואני זוכרת שהמתקשרת אמרה לעשות זאת, מתישהו.

בתחילת הרחוב כבר זיהיתי חלק מהאנשים הווירטואליים שהכרתי בקבוצת הפייסבוק, זו חוויה מביכה בעייני, קודם להכיר מישהו, להיחשף להגיב ואז לפגוש את הגוף הפיזי שלו..
קשרתי את מרכבתי לעמוד חשמל, קניתי קפה והתיישבתי בצד, לא היו בי כוחות להתערבב, עישנתי סיגריה והודיתי על כך שהגעתי, שעשיתי משהו לא אופייני לי. אז קלטתי שהצלמים לאירוע זה הם לקוחות ב”סקסמוכר”, מודה, התביישתי! עכשיו הם ישייכו אותי לשאנטי בנתי הזה?!?!
לפני שהספקתי לשקוע למבוכה ניגשה אלי בחורה חביבה, “את מילי נכון?, זיהיתי אותך מהווידאו הצבעוני…”
משם פתחנו בשיחה שכבר התחלנו בפייסבוק… זיהיתי בה את הפחד להיכנס, את החשש… חשבתי לעצמי שבטח היו לי את אותם התסמינים הפזים, אם הייתי ללא הסמים הפסיכיאטרים…
התיישבנו אחת ליד השניה, והתחלנו את החוויה…

אני למדתי הרבה בכנס הזה, אולי הידע כבר היה במודע, אבל למדתי איך ליישם אותו.

אציין רק כי במדיטציה השניה, לשחרור קארמתי, קרה לי משהו… רק אגיד שהבן אדם שביקשתי להשתחרר ממנו, היה יקירנו משכבר הימים מר תפו”א, שבמהלך הדמיון המודרך בכיתי, הדמעות לא הפסיקו, כאב לי, בכלל לא ידעתי שיש בתוכי את כל הרגש הזה… כשסיימנו, הרגשתי שזה היה קצר מידי, שעוד לא שחררתי הכל… אבל נסחפתי אחר המשך הדברים. דיברו על לפנות מקום, ע”י שחרור רגש, כי אז התדר משתנה והכל מגיע בהתאם לתדר.
חפרתי קצת ברוחני הזה, אבל הרגשתי שמשהו מתחיל לגדול בתוכי.

באמצע הכנס נכנס בחור בעל מראה זר וחליפה מחויטת והתיישב בכיסא לידי, די עלי, חשבתי לעצמי מה יש לבחור כזה לחפש פה? והזזתי את הכיסא לתפיסת קצת מרחב. בסוף הכנס “פריחת היסמין” רצתה להודות למורה שלה, תארו לכם כמה הופתעתי שזה היה האיש המחויט לידי….

בסוף ניגשתי ל”פריחת היסמין”, אמרתי תודה וביקשתי חיבוק. היא כל כך הפתיע אותי לחיוב, מלאת חוש הומור, אמיתת, מדברת בגובה העניים ורגישה לאנשים.
אני ממש לא מהאנשים הדביקים האלה שמבקשים חיבוק ממרצה, איכסה! אבל בלי החרדה, זה מה שרציתי לעשות.

חזרתי מהכנס נרגשת! נכנסתי לפייסבוק כדי לכתוב לבחורה שפגשתי, וגיליתי הודעה מבחור זר… מפה לשם התחלנו להתכתב והוא רצה לעבור לשיחה קולית… תירצתי שהטלפון בהטענה, חרדה עטפה אותי מכף רגל ועד ראש, ללאאא!!!! אאבבאאאאאא!!!! למה???? לא התגעגעתי לזה!!! אני בטוב למה אתה לא יכול לתת לי להנאות מזה??? כנראה שטוב זה נוח, ואני הרי לא רוצה להישאר באזור הנוחות שלי.

המשכנו להתכתב, הוא הגיע אלי מהסרטון המביך שעשיתי כאתגר… (הבושה, הוי הבושה…) היה בו משהו מסקרן, והוא קטע את השיחה ואמר שנדבר אחר כך. הסתכלתי לו בפרופיל בפייסבוק, לא רק שההתכתבות הייתה טובה, הוא גם עושה רושם של חתיך, וקצת פושטק… שוב החרדה עלתה בשניות כמו במתקן המומבה בלונה פארק, אני אצטרך לדבר איתו? בטלפון???? בטח הרסתי הכל, כתבתי לו כמו לחבר, בטח התבאס ממני….. ועוד רצף מחשבות מקטינות ואלימות כלפי.

החלטתי ליישם תרגיל שנלמד היום, נתתי מקום לחרדה, שאלתי אותה למה היא באה? זה הציף בי כאב, בכיתי קצת, נשמתי לתוך הכיווץ הזה ואחרי דקות בודדות זה נעלם, החרדה הזו מלבצע שיחת טלפון נעלמה. מבחינתי זה הרגיש כמו קסם ששחררתי משהו באמת.
אם לפני זה החרדה העלתה לי כל מני מחשבות של: אני אשלח לו הודעה שבעצם יש לי בטרייה, אסביר את עצמי, כי בטח לא הייתי מובנת, הרגשתי שפספסתי הזדמנות… אחרי, הרגשתי בטוחה בעצמי, רוצה יצור קשר, לא רוצה גם בסדר, הנני אשר הנני!

יצאתי למשמרת לילה ב”סקסמוכר”, אנרגטית ומהנה… נשארתי שם עד שמונה בבוקר כמו פעם, וקרסתי לישון בתומה.

בשבת הייתי ערה בקושי לשעתיים, בהם בעיקר התכתבתי עם “הפרחח”. קצת הרגשתי שהוא קורא אותי… זה מפחיד גם כי מדובר ברשת ואין לי ממש מושג מי האדם שמולי וגם כי הוא היה ממש מדויק, שאל את השאלות שאני בקושי מצליחה לענות לעצמי. עולם של פחדים נפתח בפניי, אבל אני חושבת שהגיע הזמן לעבור אותם.

בראשון התעוררתי מוקדם אחרי שישנתי כמעט 24 שעות ולא הלכתי למסיבת חנוכריסמס. עדיין לא עיכלתי את כל הדברים שחוויתי בשבוע הזה.
על הבוקר התחלתי בהתכתבות עם “הפרחח”, שהקסימה והפחידה אותי בו זמנית. יש בי משהו שמתקשה להאמין שמישהו ראה את הסרטון המגוחך שלי, ומצא בזה משהו מושך. אני ישר מקטינה את עצמי, מרגישה בושה, ולא התחשק לי לחוות זאת אחרי השבוע של אהבה עצמית שעברתי.
הפרופיל שלי חשוף לכל… הבלוג שלי, בו מונח לבי בעדינות, פתוח לקהל הרחב, מאיפה לי לדעת שהוא לא מדייק את השאלות שלו כי כבר קרא הכל? ופחדתי לשאול לגבי זה, כי אם הוא קורא, אז אני לא אכתוב עליו?
אבל אז איך תבינו שזה הזוי בעיני שביום בו הודיתי על האהבה שלי, שחררתי את הישנה, פינתי מקום, מבלי ציפיות, נכנס משהו מפתיע לחיי? איך תבינו שזה מרגיש הזוי מידי בכדי להיות אמיתי? שאני מחפשת את הקאץ’?
הוא הציב בפני שאלות קשות, כל עניין הסאחיות הזה, רק מקשה, ואני מודה, בכיתי במהלך ההתכתבות הזאת. קטעתי את השיחה איתו כדי להקשיב לוובינר של כמה מנטורים, לכבוד החנוכה. רציתי לשמור על התכניות שלי.. לא להיסחף לתוך משהו וירטואלי שעלול להתגלות כשקרי.

בזמן ההרצאות, סידרתי ושטפתי את הבית, עשיתי קניות, בישלתי, ורק כשסיימתי את הארגוניים חזרתי ל”הפרחח”. זה משהו שאני לומדת לעשות, לא לבטל את הצרכים שלי למען האחר. מפה לשם הבאתי לו את מספר הטלפון שלי ונרדמתי. התעוררתי בשמונה ושלוש דקות, מה שאמר שכבר איחרתי בשלוש דקות למשמרת. התארגנתי במהירות הבזק, תפסתי מונית והגעתי למשמרת הפוכה מתמיד. שוב נהניתי מאוד, למרות ההפיכות.
חזרתי למרחבי בליווי השמש, צלצלתי ל”הפרחח”. לא הרגשתי את החרדה… וניהלנו שיחה של שעתיים. אז איכשהו, בסביבות 10 בבוקר נכנסתי למיטתי רווית מחשבות.
אז נסיים בברכת
שנדע שלווה
ועם שיר מתבקש לכבוד מותו של https://www.youtube.com/watch?v=JQ2DVwSVIIo

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה