הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

התחלתי באסימון ראשון וחופר ואסיים באחד נוסף.

7. בתחילת המשבר שהיה לי, לכשעברתי לעיר ללא הפסקה (בעיקר החרדה לא מפסיקה בה), לפני כמעט ארבע שנים, הלכתי לפסיכיאטר בשם ד”ר פוץ! מהבכירים שלוקחים 600 שקל למפגש. תוך פחות מחצי שעה שיחה, הוא הציעה לי כדורים, הסביר לי שבלי זה אני לא אצליח ושלך אותי “לחשוב על זה” בביטחון מתנשא שאחזור אליו על ארבע. ברור שלא חזרתי (עקשנית ויהירה כבר אמרתי?).

אז אני וגוגל חשבנו יחד וכך הגעתי לד”ר דובון אכפתי! (גם הוא פסיכיאטר משובח), שיש לי אליו המון הערכה ואהבה. הייתי אצלו כמעט שנתיים. שנה ראשונה הגעתי אליו פעמיים בשבוע. ובשאר התשע חודשים פעם בשבוע. ד”ר דובון אכפת לי הציל אותי! כמעט וכבר לא הייתי פה, במשך שנה הלכתי לישון בתפילות ותחנונים שיקרה הלילה נס ואני לא התעורר יותר….
בגיל 30, ד”ר דובון אכפת לי אבחן אותי לראשונה בחיי בצורה מדעית. הוא גילה שגלאי האלפא שלי (גלאים שעובדים במצב רגיעה) פועלים אצלי במצב טורבו, ללא הבדל כשעיניי פוקחות או סגורות (כשחוש הראיה יורד נקלט פחות מידע וזה אמור להוריד את החרדה). אם עד כה הייתה מונחת עלי רק התווית של דיכאון, ד”ר דובן אכפת לי הכניס לחיי תוויות חדשות:

1. חרדה חברתית- במילים יפות המוח שלי פוחד מבני אדם, כן כנראה שגם ממכם. מאיפה הוא הביא את זה? אני הרי הכי חברותית בעולם!.

2. מחשבות טורדניות – וואלה? בטוח? (פה לא הופתעתי).

3י. O.C.D – ??? זה לא המשוגעים האלה שסוגרים את האור מלא פעמים? (אני שיפוטית? מה פתאום?) אז מסתבר שלגירודים שלי יש סעיף מיוחד תחת ה- O.C.D. (זהו סופית אני פסיכית עם תעודות).

4. דיכאון – וואלה? תראה במה הרגע אבחנת אותי, ברור שאהיה מדוכאת…

5. דיסתימיה – שזה מנוכליה, הפרעת דכאון מתמשך… (די מדכא).

בתחילת דרכי, האמנתי בנפש האדם, אחרי כמה נפילות התחלתי לנסות ולחקור את מוח האדם, הפסיכולוגיה אכזבה אותי והרגשתי שהפתרון נמצא במוח, המוח הוא אני! ד”ר דובן אכפת לי חיזק את האמונה שכבר התחילה נבוט בתוכי (פרויקט הגמר שלי ניסה להכניס את הצופה לתוך תא במוח בשם אמיגדלה. תא קטן שאחראי על הפחדים שלנו ומתפתח עד גיל שלוש).
במהלך מסעי עם ד”ר דובון אכפת לי, הוא שיחק לי עם המוח, היו רגעים שלא עברה בי אף מחשבה והרגשתי טיפשה, פעם הוא הוציא אותי מדיכאון ע”י חישמול, ותקופה ארוכה הוא עשה איתי טיפול CBT בו הכריח אותי להתעמת (ברררר זוכרים?) עם פחדיי.
ד”ר דובון אכפת לי טען שמצבי הוא קיצוני, שזוהי מחלה לכל החיים ואנחנו לומדים איך לשלוט בה כדי שהנפילות היו קצרות ועדינות יותר. וכך אכן היה.

למה אני מפרט על זה בהקשר של אסימון אתם שואלים???
ד”ר דובון אכפת לי הסביר לי שאנשים במצבי יש נטייה לאלכוהוליזם. הוא טען שאני לא אלכוהוליסטית (אולי בזמנו באמת עוד לא הייתי) והמליץ לי על לשתות כוסית או שתיים לפני אירוע שמעלה בי חרדה (מפתיע? או שלא סתם בחרתי בו ולא בד”ר פוץ…). עוד אמר כי אלכוהול מוריד את גלאי האלפא… ??? האם הרגע נתת אישור לחתול לשמור על השמנת????

יש עוד אסימונים רבים וטובים… כולם התחברו בבהירות, ביום בו קיבלתי את ההחלטה להיגמל.
ישבתי מול המתקשרת והיא הסבירה שהכבד אחראי על הכעס והכבד שלי מלא רעלים… רעש המטבעות צלצל, כל הזעם שהרגשתי בשנה האחרונה, התוקפנות שיצאה ממני… כל הזיכרונות שעברו במוחי כמו סרט, בכיתי באותו הרגע, כמה בכיתי… בכיתי כי נפקחו עיניי!! הכאב לא הפסיק לגלוש ממני אחרי שנים של בעבוע…
הבנתי שלמרות שזה לא מה שאני מרגישה במודע, אני לא אוהבת את עצמי, ואף קיים בי חלק שממש שונא אותי. משהו שכנראה נשאר בי מגיל ההתבגרות שבאמת באותה תקופה הרגשתי ככה, אבל איזו נערה מתבגרת לא שונאת את עצמה??? משום מה שנים של טיפול לא מחקו את השנאה והרס העצמי מהתת מודע.
אותו משהו שגרם לי לחזור על אותה הטעות שוב ושוב, אותו משהו שלא האמין שמישהו יכול לרצות בטובתי, שמישהו יכול לאהוב אותי…. משהו שלא האמין שאצליח להשתנות, משהו שמשך בכוח להישאר קורבן, להתחשב באחרים ולבטל את עצמו…

בסופו של היום כבר ידעתי שזו ההחלטה הנכונה בשבילי…. נזכרתי שלפני בדיוק שנה חברה קראה לי בקליפים (זה לא היה ממש הקטע שלי אבל זרמתי כי היא באמת קסומה). הקלף שנחקק בזיכרוני זה קלף 4 הגביעים. אותה חברה קסומה הסבירה לי שהיקום (כן, שוב היקום) ממשיך לתת לי מתנות ואני ממשיכה לסרב לקבל אותם וממשיכה להגיד לא! היא המליצה לנסות שבוע לא להגיד את המילה לא… ולראות הסרט המומלץ בחום YES MAN. במשך יום או יומיים זה עבד כמו קסם וקראו לי דברים מפתיעים, אבל מהר מאוד חזרתי לדרכי הסוררת והשלילית.
תכלס, הקלף הוא האסימון השמיני (מצורפת תמונה) ואומר תודה לא אותה חברה קסומה!

קלף ארבעת הגביעים

קלף ארבע הגביעים:
בקלף זה אנו “מורעלים” וחווים ספק, פחד ותהיות האדם איבד את האמון שלו, ונכנסו לחייו הספקות המרעילים את נשמתו. שלא מאפשרות לנו לראות את המציאות שהיא במהותה חיובית. האתגר בקלף הוא לחזור לאיזון. ולמצוא מחדש את האמונה ביכולותיו ובאפשרויות העומדות בפניו.
גם אתם שומעים את הצלצולים??

ד”ר דובון אכפת לי נתן לי את ההגדרה, לה כל כך השתוקקתי. האמנתי שאם אבין למה אני ככה אדע איך לתקן / לקבל / לשחרר. אבל אחת התובנות החדשות היא: ככול שידעתי יותר כך כבלתי את עצמי יותר בתוויות והגדרות. סיפרתי לעצמי סיפור שלם על כמה ולמה אני דפוקה…. שמעתי הרבה שככול שאתה יודע יותר ככה אתה מבין פחות, אבל הייתי אפופה ביוהרה שלא נתנה לי להפנים זאת…
נדמה לי שעכשיו אני מפנימה…

אסיים את הפוסט עם שיר של גבריאל בלחסן שכל כך הזדהיתי איתו בתקופה בה הלכתי לד”ר דובון אכפת לי https://www.youtube.com/watch?v=k0c3uzGpBR8
ותודה על שעני נפקחו, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא…

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה