הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שבת, ה-20-26/11/16. הימים ה- 195-201 לגמילה.

בראשון בעיקר עסקתי בשאלה: “לנסוע או לא לנסוע לצימר לבד?”.
מצד אחד, היה בי קול פנימי חזק שצעק: “תיסעי כבר!!!! כבר שלושה חודשים שאת מדברת על זה!!! זה יעשה לך טוב!!! רק תיסעי!!”
ומצד שני, קול האגו המטופש: “למה את צריכה את זה??? תישארי בבית, תנוחי, תצברי כוחות, מה תעשי שם לבד? זה פתטי!”
החלטתי לחכות ולראות, בלי קלים אני לא נוסעת! זה אולי נשמע נרקוטי, אבל אין לי חשק בחופשה ללא זה.

יצאתי למשמרת לילה בהרגשה של “מה שצריך לקרות יקרה!” ואכן היה תחושה שהכל זורם נכון, כבר דמיינתי את עצמי מחשקת במדבר לאור שקיעה. הייתה משמרת טובה, עם אנשים אהובים, הרגשתי מחוזקת! אבל דבר אחד הראה סימנים שאותתו הזהרה, החרדה שהחלה לעלות מהמחשבה שאכן זה יקרה.

חזרתי למרחבי בשני בבוקר המוקדם ופתחתי במאבק בין קול השש לחופש לצווחות החרדה, לארוז או לישון? להזמין מקום? למתי לשים שעון?
התעוררתי בזמן שמתי דוד, התכנית הייתה להביא קלים ולנסוע, ממש נאבקתי, קמתי, חזרתי למיטה, חשבתי על מה לארוז ונרדמתי עד לשעה שכל התכניות כבר לא היו רלוונטיות.
התבאסתי על עצמי כל כך!!!!!
אני לא יכולה לסמוך על עצמי שאני יעשה לי טוב??????
יש בי קול פנימי, ואני מתעלמת ממנו???
שחור, שחור, שחור וכשלוון!!! כדי לעודד את עצמי עליתי על המשקל, בכדי לגלות שעליתי 3 קילו, הכדורים הארורים!!!!!
המוח שלי רתח!!!
בכיתי.
חשתי שאני לא יכולה יותר להמשיך ככה, ידעתי שהייתה לי הזדמנות לצאת מהלופ ופספסתי אותה!
כשהבטתי בטלפון הנייד ראיתי הודעה המבשרת על דבר דואר, ידעתי שזה החישוק החדש, איתו חישקתי במדבר בדמיוני. (לא נראה לי ששיתפתי אותכם, שהזמנתי חישוק נוסף לכבוד חצי שנת גמילה שלי, לא אשמתי, מגיע לי צ’יפ נוסף).

לקחתי קסאנקס, כדי להירגע. אימי התקשרה וכל מה שיצא לי בשיחה עמה היה התנגדות, יאוש, חוסר תקווה, להדוף להדוף, כלום לא יכול להצילני.
אחרי השיחה הייתי גמורה.
אני מבקשת את עזרת היקום, הוא שולח “הארה פנימית” ואני מתעלמת ממנה.

סליחה על העיסוק במחזור, אבל כשהתחלתי את הגמילה, התחלתי גם לקחת גלולות, הגוף שלי עבר כל כך הרבה משתנים, שהמחזור לא ממש הגיע מאז. הגינקולוג אמר לי שזה בסדר, ואני האמנתי שהמחזור ישוב שהגוף יתאושש. והנה המחזור הגיע לראשונה מאז כמו שצריך, הגוף שלי מתעורר לחיים.
איך שהוא הקלים מצאו את דרכם אלי, החלטתי שזהו, הכל לצידי, אין זמן נכון יותר מעכשיו, והחלטתי לנסוע למחרת.

בשלישי קמתי מוקדם, נחושה לנסוע! החרדה עלתה, ברמה גבוהה, כך שכל הגוף שלי רעד, משהו התחיל למנות את כל הסיבות למה לא לנסוע.
לקחתי קסאנקס שוב, הזמנתי מקום! הלכתי לדואר להביא את החישוק, והרגשתי איך משהו בי נפתח…. זו הייתה הילדה הפנימית שבי שגרמה לי לחייך, ואף לצחקק מאושר, היא נפתחה מחדש לעולם.

מרגע זה כול האנשים שפגשתי בדרכי חייכו אלי ואני אליהם. ארזתי תיק ועדיין הרגשתי את החרדה, הרשיתי לעצמי לפספס רכבת, לצאת יותר מאוחר ממה שחשבתי, העיקר לצאת.
ברכבת התקשרתי לד”ר “ברבור” ודחיתי את פגישתנו שנקבעה לרביעי. חשבתי שהמפגש עמו חשוב, שהוא בטח ירצה לעלות לי את המינון של הכדורים, אבל ידעתי, שאין טעם לפגוש אותו שאני כל כך מלאת התנגדות.

הגעתי לצאלים בזמן כדי לצאת לחשק בשקיעה, במדבר, בין ערמות חציר, לרוחות חול מלטפות. השקט חיבק אותי ובעיקר המוח שלי סוף סוף נרגע.
היו אלה יומיים קסומים, למרות מזג האוויר הגרוע והקור.

כשחיכיתי לאוטובוס חזור, דמעות זלגו מעניי, לא רציתי לעזוב, לא רציתי לשוב לחיי, רציתי להמשיך להיות עטופה בשקט.
במקום זה ידעתי שאני חוזרת לכאוס, למשמרת חמישי ב”סקסמוכר”.
להפתעתי, חזרתי בטוב. ועברה משמרת נעימה. הייתה לי תחושה שקמתי, אבל פחדתי להצהיר על זה בכל רם.

בשישי שוב לא התעוררתי, לא התחשק לי לצאת מהמיטה, אבל בסוף גררתי את עצמי לארוחת ערב עם “ה-” ו-”השניה”, היה ערב נעים, חמים וטעים. אבל לדבר על עצמי זו משימה גדולה מידי עבורי כרגע.

בשבת התעוררתי למשמרת צהריים, עייפה ויבשה מתמיד. בתום המשמרת חזרתי למרחבי וקרסתי די מהר.
עוד לא הספקתי לעקל את כל ה”מסע” הזה. אבל הנקודה המרכזית שאני לוקחת ממנו היא: “מגיע לי”.
אחדד- בלילה השני בצאלים, החלטתי לפנות שוב לקלפים, יצא לי “אס הגביעים”= הכל אפשרי.
מהקריאה בו אני מבינה, שהיקום נותן שפע, למי שפועל, מאמין כי מגיע לו לקבל שפע. עצם זה שנסעתי הראיתי ליקום שאני פועלת, שאני מאמינה שמגיע לי, ומאז אני מרגישה שהגוף שלי הפסיק להילחם בי, ואולי יותר חשוב, אני הפסקתי להילחם בו. פתאום הבטתי בגופי ואהבתי את מה שראיתי, אין לי הסבר למה שבוע קודם לא הצלחתי לראות זאת.

הדבר היחיד שברור לי שאני רוצה עוד חופשות רומנטיות עם עצמי! ושמחופשה לחופשה אשתפר!
מצרפת מעט תמונות
שנדע שלווה,

 

308415-5 15230645_247460632338069_3103862144233372116_n 15179070_247460599004739_4849819670654190043_n 15253415_247460615671404_3021634975137004542_n 15178152_247460589004740_5037270139306774212_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה