הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שבת, ה- 6/11-12/11/16. הימים ה-181-187 לגמילה.

שבוע שלישי לתרופות, התחיל נמוך, הגיע לתחתית ומקווה שמסתיים במישור.

ראשון עד רביעי, המצב היה בקנטים. חוץ משלישי בו לא יצאתי מהמיטה, בשאר הימים עבדתי ובזמני הפנוי בעיקר הדלקתי את הדוד, כיביתי אותו, וחזרתי למיטה. אין מה לעשות, בו נקרא ליד בשמו, אני בדיכאון!
למה? ממה הוא הגיע? הוא לא אמור להיות עכשיו!!!!
אז מצד אחד, תמיד אחרי שהחרדה עובדת שעות נוספות, הדיכאון מגיע להחליף אותה. אבל לרוב אתה מדוכא בגלל החרדה, בגלל שהיא מנהלת אותך, בגלל שלא הצלחת להתגבר עליה.
זה לא המצב כאן. אני נכנעתי לרצון היקום, בחרתי לתת לו אמון מלא, וייתרתי על האמונות שלי והתחלתי לקחת את הכדורים, אני אמורה להיות בציפייה להמשך לא בדיכאון.
מצד שני, אולי זה תופעת לוואי של התרופות, הם ידועות כמדכאות לפני שהן עובדות.
ומצד שלישי, הגוף שלי מדוכא, הוא זה שלא רוצה לצאת מהמיטה, הוא זה שאין לו כוח או חשק, הוא זה שלא נותן למוזיקה להיכנס לתוכו, הוא זה שהפסיק לאפשר לי להשתמש בהומור. אבל זה מעגל קסמים, אם אני לא זזה מהמיטה + אוכלת ללא תחושת שובע = אני משמינה.
זאת הפכה להיות מחשבה אובססיבית חדשה שלי, ועמה גם אמונה שיוצרת מציאות.

בסופ”ש עשיתי ניסוי, הפסקתי לקחת את הקסנאקס. בתוכי קוותי שזה הכדור שעושה לי את כל העייפות והדאון הפיזי הזה.
בסדרת ניצולים/סוף העולם, התורנית שצפייתי בה (המאה- למי שמכיר), חזרו כמה משפטי “חניכת לוחם” שנגעו לי:
1. “לוחם לא מתאבל בזמן הלחימה”.
2. “לוחם לא דואג ממה שעלול לבוא, הוא מתעסק עם מה שמולו עכשיו”.
3. “לוחם! הפילו אותך, קום! המשך להילחם!”.

אני לוחמת! אומנם בעצמי, בטחנות רוח שלי, אבל אני בלחימה, ועם זאת כל הזמן עוצרת להתאבל, כל הזמן דואגת מהעתיד השחור, הבודד והאומלל שאני מנבאת לעצמי, והכי גרוע, נפלתי ואני לא מצליחה לקום…
בלו בלו בלו בלו בלו (פלשבק)

טיול אחרי צבא, דרום אמריקה, פרו, טרק בהווארז:
החושך מתחיל לרדת, אבל לא הגענו עוד, לנקודת העצירה שלנו. הנעלים החדירות מים שלי, נרטבו בעת ניסיון לחצות נחל כמה שעות קודם מכן. אני מטפסת על הר מושלג, בעת סופת שלגים, אני אחרונה, שאר חברי הקבוצה נתנו פוש אחרון ולי אין כוח להמשיך.
הדמויות שלהם נעלמו מתווך העין שלי, הם עברו את הפסגה, אני עדיין לפני שיא העליה, לא בטוחה עוד כמה יש לצעוד, לא בטוחה שאדביק את השאר.
מעדתי.
לרגע חשבתי לצנוח לשלג, להישאר שם, לקפוא למוות.
החלטתי להגיע לפסגה ואז להחליט.
כשהגעתי לפסגה, ראיתי שלא רחוק ממני, בשטח המתוחם בין הפסגות, הקבוצה התמקמה, כבר הקימה אוהלים והדליקה אש…

כך אני מרגישה עכשיו, כמו אז שצעדתי בשלג לבד, בכוחות אחרונים. נפלתי אני מביטה בפסגה ואין לי כוח להמשיך. אני יודעת, אני יודעת שאם רק אעבור את הפסגה אגיע לתה, לחום, לאושר, אבל אין לי כוחות לקום.

בחמישי לקחתי את הכדור ה-21, שלושה שבועות, זה אמור להתחיל לעבוד בכל רגע, ואז בכיתי, אני כבר הייתי בסרט הזה, כבר לקחתי כדור בציפייה שהוא יעשה אותי שמחה, הוא לא! למה שהפעם זה אהיה אחרת??? הייתי חייבת להוציא את עצמי מהמיטה ולערוך סרטון לארוע ביום שבת, החלטתי לקום ולעשות, כי צריכים אותי!
זה עבד!

בשישי חשבתי לעשות מלא דברים, קמתי אבל חזרתי לישון. בסביבות שבע בערב קמתי סופית מהמיטה החלטתי להתחיל לסדר את החדר, מה שהוביל לשטיפת הבית, ברוך השם! כל השבוע לא מצאתי את הכוחות לעשות זאת. אחר כך הכרחתי את עצמי לחשק, היה לי קשה, הזעתי, אבל עשיתי זאת חצי שעה. הדרבון שלי לכל זה היה ששתתי סיידר תפוחים אלכוהולי, בירה אחת! אולי הגוף שלי מדוכא בגלל זה…

שבת היה האירוע המשפחתי, הקסנאקס היה בתיק למקרה הצורך, אבל לא רציתי להראות אפתית. היה ארוע מוצלח, אבל אני מודה שהוצפתי בהמון רגשות שלא ידעתי להכיל.
בלילה לא הצלחתי להירדם… הגיע הזמן לקום ולחזור ללחימה, אבל הגוף שלי עוד לא חזק מספיק. אני מתגעגעת למתקשרת שלי, לא כמטפלת אלא כמנטורית. אבל אני עוד לא מרגישה שאני מוכנה לחזור למפגשים עמה.
אסיים אם שיר ילדות שהוצף בי: https://www.youtube.com/watch?v=sIZoAMmbXY0
שנדע שלווה.

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה