הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שבת, ה-22-29/10/16. הימים ה- 166-173 לגמילה.

עבר שבוע מאז שהתחלתי לקחת את התרופות. והוא מתחלק לשני חלקים:
1. שבת וראשון, בעיקר ישנתי, הרגשתי עייפות, הגוף שלי היה חלש ובקושי היה כוח ללכת. בראשון יצאתי מביתי למפגש עם “תאומתי הקטנה”, מפגש ראשון מאז שבוע “כפר האיזון שלי. בכיתי רק קצת.

בשני התעוררתי בהתרגשות לקרת משמרת צהריים ב”סקסמוכר”. איך שעלתי על המרכבה, הרגשתי את הדופק עולה, הפרקים כואבים ורעד בגוף, לא היה לי ספק שמדובר בהתקף חרדה, לא הבנתי איך זה הגיוני עם לקחתי חצי שעה קודם את הקסנאקס, כדור נגד התקפי חרדה.
עוד לפני שהספקתי להחנות, פגשתי קולגה אהובה, שרק לשאלה מה שלומי הדמעות החלו לצאת. הייתה שיחה קצרה אבל טובה ומחזקת.

איך שחניתי את מרכבתי, ניגשה עלי עם זורעות פתוחות וחיוך, קולגה אהובה נוספת, והדמעות המשיכו להשתובב להם.
כשנכנסתי לבר וחיבקתי את הברמנית האהובה הדמעות פשוט נהרו בהמוניים כמו במכירת חיסול.
בראשי המעוות הרגשתי שאיבדתי את מקומי במשפחת “הסקסמוכר”, שהסאחיות החדשה שלי לא מסתדרת עם האידאולוגיה של המשפחה.
הרגשתי בושה, על הערב ההוא בו קרסתי, הרגשתי כישלון, חוסר תקווה ובצורה מעוותת האהבה שקיבלתי מהם הכאיבה לי, הרגשתי לא ראויה לה.

עברתי את המשמרת בהצלחה, אבל הייתי איטית מתמיד, הרגשתי בסלואו מושן ובעלת קואורדינציה מוגבלת.
חזרתי לביתי וקרסתי.

בשלישי קמתי מפורקת, היה קשה לי לצאת מהמיטה. האשמתי את הכדורים. התמלאתי רחמים עצמיים, לא היה לי חשק לכתוב, לא לחשק, לא לזוז, הריקנות שוב מלאה אותי.
אז קרה המהפך!
2. החלק השני, הוא החלק בו החלטתי להילחם בגוף!!!!
כמו שהייתי מגיעה למשמרת עם חמרמורת קשה, מלווה בבחילות, מוזגת צ’יסר ארק, (רק מלהביט בו הגוף העלה גרה), אבל אני אמרתי לגוף: “אל תדאג, אתה תאהב את זה!”. בסביבות הצ’ייסר השלישי או הרביעי הבחילה הייתה נעלמת.
מתוך עקרון זה יצאתי לחשק על הגג, לא עפתי, אבל הייתי בתנועה. הרגשתי מנצחת!.

ברביעי יצאתי למשמרת צהריים נוספת, זה לא היה מתוכנן, אבל היו צריכים החלפה, אני גם ככה הרגשתי רע שנעלמתי לשבוע בו היה עומס על כולם, והחלטתי שזו הזדמנות לבדוק שוב את יכולתי לחזור לעבוד. המשמרת עברה בנעימים, אבל אני עדיין לא מרגישה שחזרתי לעצמי, ואני מחייכת ממש מעט בהשוואה לבדרך כלל. לקרת סוף המשמרת, שהמקום התמלא אנשים חטפתי חלחלה. יותר מידי אנרגיות עבורי, אני עדיין מרגישה שבורה מכדי להכיל כל כך הרבה.
אחרי המשמרת הלכתי לפגוש את “קליאופטרה” ו”רק מין”, כחלק מחזרה לשגרה לחיי, וכי התגעגעתי. “קליאופטרה” באה לאסוף אותי ובדרך אמרה כמה דברים חכמים, שאני לא ראיתי.

בחמישי שוב קמתי מותשת. בקושי רב גררתי את עצמי ל”סקסמוכר” להביא את האופניים ולפגוש עוד קולגות אהובות. הגשם התחיל.
חזרתי למרחבי לבדוק את מצב הגג.
לבי נצבט.
כל הדשא יאלץ להתקפל בקרוב ואיתו “מגרש האימונים” שלי.
יצאתי לחשק בפארק, הגשם לא הפסיק לרדת. בהתחלה זה שמח אותי, אבל אחרי שעה קלטתי שאני סתם רטובה.
חזרתי למרחבי, והגשם פסק עמי.

בשישי קמתי לעוד משמרת צהריים עמוסה, שאני לא יודעת איך שרדתי. חזרתי למרחבי וקרסתי כמו שאני על מיטתי עד 3 בבוקר.
אחרי שעתיים נרדמתי שוב.

שבת אותו הסיפור. גמורה, ללא חשק לצאת מהמיטה, עד רדת החושך, אני מחליטה לחשק שעה על הגג למרות חוסר החשק, שוב לא עפה. אבל אחר כך עם מספיק כוחות כדי לשטוף את הדירה.

אז אם לסכם את השבוע הראשון של התרופות….
לא משהו.
1. נראה לי שאני מדוכאת מעצם העובדה שאני לוקחת אותם.
2. הריקנות חזרה. לא מתחשק לי לעשות כלום.
3. כל מה שאני מחכה לו זה שהרסיטל יתחיל לעבוד ואני יוכל לחזור לעבוד עם המתקשרת. כמעט ולא חלמתי השבוע הזה, וזה קצת מרגיש שאני נאטמת ל”עין השלישית”.
4. אם הייתי נשארת בבית עוד שבוע, לא נראה לי שהייתי רוצה לצאת ממנו לעולם!
5. למרות שנכנעתי והרמתי ידיים, אני ממשיכה להילחם, זה אבסורדי. אבל אני מלאה במצבים כאלה: לשתות שמנן קאנביס כדי להעלים צלקות מהעור ולהמשיך לגרד וליצור צלקות חדשות. להיות בגמילה מאלכוהול ולעבוד בבר, לשנוא את המין האנושי ולאהוב כל כך הרבה אנשים ועוד…..

הניסוי ממשיך,
ואני ממתינה.
שנדע שלווה,
ואושר.
https://www.youtube.com/watch?v=j1gZ4OfY4Sk

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה