הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה.

אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ”ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: “המפגש עם הפסיכיאטר!”.

אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם בחילה, שלשול וכאב בטן. בנוסף לכל הטוב הזה, חלמתי שאני במשמרת ב”סקסמוכר”, מר תפו”א היה שם (שונאת שהוא נכנס לי לחלום!!!), והצ’ופר היה שראיתי לקוחות מקיאים ורצתי להקאתי בעצמי, פעמיים!!!
אז גם החלום לא תרם למצב רוחי ודי מהר מיררתי בבכי.

על פי מילון החלומות, “קיא מסמל הרגלים רעים שהחולם רוצה לשנות”. – הגיוני.
הגורם להקאה הוא הגורם להרגל הרע – אנשים אחרים, עצוב אבל נכון.
הוא נועד להזכיר לחולם שלשנות הרגלים רעים זה תהליך ארוך ולעתים מעייף, ואין זמן יותר טוב להתחיל בשינוי מהיום.
מעניין.
ככה אני יוצאת לפגוש את ד”ר “ברבור”.

באוטובוס בכיתי.
לא הצלחתי לעצור את עצמי.
הרגשתי פסיכית בכל רמ”ח אברי.
מההתרגשות או הלחץ (תלוי איך מפרשנים את זה), הקדמתי ב-45 דקות.
כאב לי הבטן ממש.
קניתי קולה והתיישבתי על ספסל.
לפני שנכנסתי לפגושו הלכתי לשרותים ושם פלטתי באלגנטיות את הקולה.
ללא ספק, הגוף שלי מתנגד למפגש הזה.

אני נכנסת לקליניקה שלו, הוא שואל את השאלה המפורסמת: “איך אני יכול לעזור לך?” והדמעות שלי פורצות כצונמי.
בכיתי תוך כדי מילוי הפרטים הבסיסים: שם, גיל, טלפון…
“תיכון סיימת?”
מהנהנת ל”ברור”.
“עשית צבא?”
“קצינה מצטיינת בצנחנים”, אני עונה ובוכה.
“מילואים?”
“עד לפני כמה שנים, שהרגשתי שמשהו בי לא יכול לעשות את זה יותר”.
“למדת משהו?”
בוכה…
“לא חייבים לדבר על זה…”
“סיימתי תואר בקולנוע/תקשורת בהצטיינות, סיימתי לימודי צילום עם פרויקט גמר מצטיין, ולמדתי גם פוטותרפיה”.
הוא מתרשם.
“אני מלח הארץ!” אני אומרת בחיוך, בכי וציניות חריפה.

הוא המשיך לשאול על היסטוריה משפחתית, על טיפולים שעשיתי בעבר, על טראומות, על הצלקות, על תרופות, על זוגיות, על הגמילה, בקיצור, על הכל, אני עונה ובוכה.

ולהלן הממצאים:
1. הוא רושם לי כדור ההרגעה לחודש הקרוב, מכוון שאני במצב אקוטי.
“אני לא במצב אקוטי! זה סתם… ייאוש…”. אני קופצת להגנתי.
“את לא הלכת לעבודה שבוע, את לא מפסיקה לבכות וגם שדיברנו בטלפון שמעתי אותך בוכה…”
הכדור לו זכיתי, נקרא: קסנאקס. הוא משוחרר איטית בדם במשך 20 שעות, נותן תחושה של רוגע. מהמשפחה של הקולנקס.
אני צריכה לקחת אותו חודש בלבד, כי זהו כדור ממכר.
אבל עד תום החודש ההשפעה של התרופה השניה כבר תעבוד.
2. הוא רושם לי כדור להרגעת המחשבות האובססיביות. הפעם זכיתי ב”רסיטל”. חייבת לקחת אותו בשעה קבועה, לא על בטן ריקה, אני מתחילה מכדור ובהמשך נעלה ל-2. הוא טוען שאין לו תופעות לוואי ויש לו תוצאות מדהימות.

הוא שאל עם אני בא”א או קבוצת תמיכה, כי אסור לי לשתות כלום! (ככככלללללוםםםםםםםם!!!!). סיפרתי שיש לי את המתקשרת.
“היא מדברת עם חייזרים?”
אני מחייכת. “לא חייזרים אבל אבל “הם” אומרים לה כל מני דברים מאוד מדויקים…”
אני מסבירה קצת על הדברים שאנחנו עושות בצורה כזו שהוא יוכל לקבל, דמיון מודרך, NLP, מושגים שפסיכיאטר פחות פוסל.
“זה עוזר לך?”
“מאוד!!!”
“אז זה מה שחשוב! אני פתוח להכל”.

שאלתי אותו שוב על הרסיטל, האם הוא עובד גם על סרוטונין. לצערי התשובה היא כן. הוא סיפר לי על מטופל שזה ממש עוזר לו אבל הוא תמיד מפסיק לקחת אותה ושוקע בדיכאון, למרות שהוא אמר לו עשרות פעמיים לא להפסיק.
חשכו עייני.
“מה, אני אצטרך לקחת את זה לכול החיים???”
“כן”.

הרגשתי שחטפתי אגרוף לבית החזה.

“אני לוקח כדורם ללחץ דם, אז מה אם אני מרגיש טוב?, אם אפסיק לקחת אותם לחץ הדם שלי יעלה”.
“גם כדי לך ללכת להוציא אחוזי נכות מביטוח לאומי…”
אני?? למה??? אני בן אדם מתפקד!
זה די שבר אותי.
קודם כל הוא שם עלי חותמת פגומה לכל החיים. דבר שני זה סותר את הדרך שעשיתי עם המתקשרת, את האמונה שאני עומדת להכיר את עצמי, שעוד שניה פתרנו את זה.
זה אהיה איתי לנצח??? אז בשביל מה להמשיך???
דבר שלישי, אני מבינה שאם מגיע לי הטבות מבטוח לאומי זה אומר שאני לא נורמטיבית, זו ידיעה חדשה, בתוכי תמיד נראה לי שכולם חווים בתוכם דברים דומים לשלי פשוט אולי בעוצמה יותר נמוכה או פחות ריגשית.

המשכו לדבר עוד קצת.
הפסקתי לבכות.
רגע לפני שאנו נפרדים, הוא אומר: “יש רק תופעת לוואי אחד ידועה… זה מקשה ומעקב גמירה”.
אני מחייכת,
“זה בסדר אני גם ככה לא גומרת”
מבטו קופא לשניה, ואז הוא אומר: “ברור! המוח שלך לא נותן לך לאבד שליטה…” מעולם לא דיברתי על זה עם אף מטפל שהיה לי. זה הביך אותי לעלות את הנושא, ואני מאמינה שאם אטפל בחסימות האחרות גם זו תעלם.

אני יוצאת ממנו, קונה את התרופות ורצה לתפוס אוטובוס לבית הורי.
התרשמתי לחיוב מד”ר “ברבור”, הוא נסיך! אבל קשה לי עם הקביעה שלו. זה לנצח נצחים??? המוח שלי פשוט אובססיבי? זה לא השיעור שהיקום בא ללמד אותי? ולא רק שאני לא אצא מזה לעולם, אני לא אוכל לשתות יותר בחיי? אני לא אוכל לעשות אף סם??
מי אני??? מה אני??? למה אני???

משפחתי קיבלה אותי בזרועות מחבקות. די מהר ביכיתי.
אני יודעת שאני חייבת להאמין שהתרופות האלה יעבדו, אבל הגוף שלי פשוט לא רוצה אותם. זה כל הרעיון שלי, לעצור את ההתנגדות.
הבעיה היא שיש לי פחד לצאת מהדמות זאת שהחרדה הפכה אותי להיות. אולי זה הדימוי שלי את עצמי… אבל תורידו לי את הגירוד, תורידו לי את האלכוהול, את חיי הלילה (שבחרתי לחיות מתוך העובדה שפחות אנשים ערים בלילה), תורידו את ה”אמנות” כי עסקתי בכאב שלי, תורידו את הכאב… ועם מה נשארתי???
אני אחיה ביום? אעבוד מ09:00 עד 17:00???

אני רוצה את השינוי הזה ופוחדת ממנו פחד מוות.
לקחתי את הכדור הראשון, בראשי עבר המשפט: “את הנעשה אין להשיב”.
לא יודעת למה…
חזרתי למרחבי המוגן גמורה.
הפלסטיק שמחזיק את המפתח נשבר לי בעת שניסיתי לפתוח את הדלת. בלתי ניתן היה לסובב את המפתח בידיים חשופות. הייתי עייפה, מותשת מהבכי וישנונית מהכדור.
אאאבבבאא??? (חרישי) מה אני אמורה ללמוד מה זה? שבשביל להגיע לנחלתי אני צריכה להתאמץ לפתוח את דלת הכניסה???
אם זכור לכם, כבר איבדתי מפתח לדירתי לפני כמה חודשים ועשיתי מוב של מקגייבר. אז גם הפעם, פותחן יין שנשאר על השולחן ממסיבת הרווקות, שימש לי כידית אחיזה למפתח, ובכוחות אחרונים הצלחתי לסובב את המפתח ולפתוח את הדלת.
צנחתי למיטתי.
אבל אז האי שקט פגש אותי.
המון מחשבות שליליות על הכדורים: שזו טעות, שהם לא יעבדו, שאשמין, שאהפוך לזומבי…
אז הלכתי לקלפים.
יצא לי קלף חמישה גביעים = ייאוש בלתי מוצדק ונבואה שמגשימה את עצמה.
אני חייבת לשכנע את התת מודע שלי שהפעם זה יעזור לי!
החלטתי לשבת עם האגו שלי לשיחה ולהוריד לו את החששות.
אני לא יכולה לשלוט במחשבות שלי, לא ברגשות שלי, אבל כן בפעולות שלי!
אתה פוחד שאשמין? אז נעשה יותר ספורט ואוכל יותר בריא.
אתה מפחד לאבד את האורך חיים שאתה אוהב? אבל אני סובלת בתוכו כבר 10 שנים? בוא ננסה אולי נפסיק לסבול… וכ’ד.
אני לא אתן למחשבות שלי לנצח הפעם!
נרדמתי
שנדע שלווה!

CUPS05 Stewiecray

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה