הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה.

בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות.
אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם?

אני וגוגל התיישבו לחפש לי פסיכיאטר. השעה הייתה מוקדמת, נראה כי הרוב לא עובדים בחג, ואני רציתי לקחת כדורים עד היום!
אז רציתי.
היה חשוב לי לחפש פסיכיאטר ניו איג’י (אם קיים דבר כזה), כי איזה פסיכיאטר מהאסכולה הישנה, ישמע אותי מדברת על זה “שהם” חושבים שאני יכולה לעשות את השינוי אבל אני לא מצליחה, ולא יאשפז אותי בהקדם???
לבסוף, השארתי פרטים דרך אחד האתרים לד”ר “ברבור”, החלטתי שאם הוא חוזר אלי אני הולכת עליו ואם לא, מצאתי טלפון של פסיכיאטר שחברה הלכה אליו ואני יודעת שהוא זורם, פשוט היה רשום שהוא מתחיל לעבוד מ-10:00 (השעה הייתה 08:00).

תוך חצי שעה חזר אלי ד”ר “ברבור”. אני כמובן בכיתי. הוא לא היה הכי נחמד, קצת אגרסיבי לטעמי, אבל קבענו ליום שישי.
היה ברור לי, שמעכשיו עד המפגש, אני חייבת לשכנע אותי שהכדורים האלה יעזרו לי, למרות ההתנגדות הגדולה שלי אליהם.
אני לא יכולה להמשיך לחיות ככה!!!
בשביל לעשות את השינוי להתנגדות, נראה לי נכון להתחיל עם הדבר לו אני מתנגדת בכל רמ”ח אברי.
נזכרתי בפיטר פן, איך הוא לימד את הילדים לעוף? צריכים רק שני דברים: הראשון הוא להאמין שאתה יכול והשני הוא אבקת פיות.
אז אני משכנעת את עצמי שאני יכולה ושהכדורים הם אבקת הפיות שלי.

בעדי ממשיכה את תוכנית ה”כפר איזון שלי”, הייתה לי שיחה מ”הבוסית” שלי, לא יכולתי לענות (בגלל החרדה), שוב בכיתי כמו ילדה קטנה ללא יכולת להפסיק.
רציתי לדבר עם המתקשרת שלי, לעדכן אותה בהחלטה, ידעתי שהיא חסרת שקט לגבי ולא רצתי לגרום לה לעוול.
מצאתי את הכוחות והתקשרתי.
היא הייתה שמחה ונרגשת, אמרה לי להמשיך לעדכן אותה. קיבלתי את הרושם שהיא לא ששה להיפגש איתי שוב. אמרתי לה שאני עושה את זה במטרה שהם ישפיעו ואז אני יחזור לעבוד איתה, היא אמרה לי: “לכי אחרי הלב שלך”.
?!??!?!?!?
בתום השיחה אני לא בטוחה שהיא עדיין איתי, זה שבר אותי עוד קצת.

עזרתי כוחות, כי אין מה לעשות אני צריכה לתת תשובה לגבי המשמרות של שבוע הבא, וצלצלתי בבושה ל”בוסית”. לא ידעתי מה לענות לה, לא מצליחה לראות את עצמי בסביבת אנשים, לא משנה מי הם, בטח לא לתת שרות.
בסוף קבענו שאתחיל משתי משמרות עדינות שבוע הבא. המשמעות היא שעלי לעשות את כל המאמצים להיות מסוגלת לעמוד בזה.

הדבר שהכי פחדתי ממנו הוא “דעות” הסביבה. הבחירה חייבת להיות שלי, חייבת להיות שלמה וממקום של עוצמה! לא ממקום שרוצה להוכיח שהכדורים לא יעזרו לי.
בערב הצלחתי לנהל שיחה ברורה עם אמא שלי. כן בכיתי קצת, אבל הרגשתי שאני מתחזקת. ולמרות שלא נראה שמישהו מבין למה אני מסתגרת במרחבי המוגן ולא עונה, אין לי ספק שזה היה ועדיין הדבר הנכון לי ביותר לעשות.

ברביעי קמתי יותר טוב. אני חושבת שאפילו התפלק לי חיוך. הרגשתי רע שאני נהנת “בכפר האיזון” שלי, בעוד קולגות צריכות החלפה, וחברים רוצים להיפגש… אבל זאת הייתה המטרה לא? לעזור לי להבריא ולחזור לשגרה.
היו לי הרבה רגשי אשמה, תחושה שאני בלופ אין סופי.
גיליתי שאני במינוס, כי קופת החולים הנחמדה שלי עדיין לא הכניסה לי את ה2800 ש”ח החזר על טיפול שיניים שלא עשיתי, למרות שעבר למעלה מחודש מאז שהוא עשה לי את הזיכוי. התקשרתי לחברת האשראי כדי לאשש את חששתי שלא התקבל אצלם זיכוי…
אאאאבבבבבבאאאאאאא!!!! אין לי כוח לזה! זה מה שמחכה לי בחוץ??? להילחם מול כוחות הרשע כל הזמן???? לא רוצה!
עוד גיליתי שהבנק ביטל לי את מסגרת האשראי, אז אסור לי להיות במינוס….
בעוז וגבורה יצאתי לרחוב כדי להפקיד את המשכורת שלי. לא הצלחתי להרים את מבטי מהרצפה, וכשלרגע חשבתי שאני רואה חברה, חתכתי לרחוב אחר בבהלה.
לא, עדיין לא יכולה להתמודד עם העולם החיצוני.

לשמחתי הגיע אלי “המדריך לאהבה עצמית”, הזמנתי אותו לפני יומיים באינטרנט, בכוונה לקחתי את הגרסה הדיגיטלית, כדי שאוכל לקרוא במיידת, הסופרת הייתה בטיסה וזה התעכב מעט. אני כרגע לא זוכרת מה זה היה אבל הוא שינה לי משהו בצורת החשיבה.

בערב קיבלתי הודעה מחברה שביקשה להשאיל ממני את החישוק כבר לפני שבוע, זה שבר אותי.
בתחילת השבוע רשמתי לה שאני לא בטוב ואחזור אליה, אבל היא צריכה את החישוק… כל מה שעבר לי בגוף, זה לא! לא! לא! לא! לא רוצה!!!! זה הצ’יפ גמילה שלי! אני צריכה אותו לידי כמו קולנקס!
אבל הרצון לעזור לה היה חזק, נקרעתי מבפנים. אין שום סיבה שלא אשאיל לה אותו, אני לא מוציאה אותו מהבית, ואני לרוב מחשקת עם החישוק הלבן, אז למה לא לעזור לה?
לא עניתי לה.
הלכתי לישון בכעס עצמי ומועקה. אני לא מתקשרת עם העולם, אני לא נפגשת עם אנשים אהובים אפילו לא עם הורי, אז איתה אני אפגש? כי היא צריכה לקחת משהו ממני??? FUCK IT!
נרדמתי מהתסכול.

בחמישי שוב התעוררתי מוקדם (אני לא שמה שעון, יש מאוחרי פועלי בניין קסומים שמעירים אותי בבוקר בקולות של דפיקות וצעקות).
קמתי שוב מהחלום החוזר על חוף ים, רק הפעם ראיתי מישהו משלשל…
פרוש חלומות על שלשול = משהו שאנחנו רוצים לסלק מחיינו.
עניין החישוק העיק עלי.
החלטתי להגיד את האמת.
רשמתי שזה מעיק עלי ואין לי כוח לאנשים ושתנסה לבדוק עם חברה אחרת. כתגובה היא רשמה לי שהיא ניסתה ואין והיא חייבת שאני אציל אותה.
אני אוהבת לעזור לאנשים, לא יכולתי להגיד לה לא… קבענו שהיא תגיד מתי היא פה ואשאיר לה את זה מחוץ לדלת.
החלטתי עם עצמי שאם אני בוחרת לתת זה מכל הלב, וככה נתתי אותו.
איך שהוא עזב את במרחבי הרגשתי ב”אנרגיות” החסרות שלו.

לשמחתי נפלתי על “סדרת ראיונות עם מנטורים מובילים בארץ”http://oriella.israel-online-academy.co.il/dashboard
היו שם את הסופרות של שני הספרים שקראתי לאחרונה, ואת הבחורה שהייתי אמורה ללכת לסדנה שלה לפני איזה חודש וחצי אבל לא התעוררתי. אומנם ראיתי רק חצי מהראיונות אבל הם תרמו לי רבות.
אני רוצה להתחבר לעצמי, לנשמה האלוהית שבתוכי.

בתור החלטה חדשה עם עצמי, החלטתי שה- DEFAULT (ברירת המחדל) שלי מעכשיו, היא לא! בשבועיים האחרונים אנשים ביקשו ממני את המצלמה שלי, את המקרן והחישוק התלת מימיד. בכל המצבים האלה רציתי להגיד לא! אבל עמדתי להגיד כן, NO MORE!!! נכון שאני לא מוצאת הסבר הגיוני ללמה לא, חוץ מהעבודה הפשוטה שזה עושה לי רע, זה מעיק עלי, ומחשיך את עולמי. אז אולי זה עושה אותי אדם שקנאי לרכוש שלו, קמצנית, ורעת לב, אבל כרגע זאת אני! נופלת ההכרה בכך שאני כל הזמן בתחושת חוסר ואז אין לי כוחות לתת. אני גם לא מבקשת מאחרים… אז נאה דורש נאה מקיים.

אני יוצאת שוב לעולם החיצון הפעם לסופר. למרות שאני לא מעוניינת שיפנו אלי, פונה אלי “פליט” ורוצה לדעת איזה תירס הוא ללא סוכר. אני מנסה לעזור לו אבל על כל קופסאות השימורים רשום מתוק ויש סוכר, ועד כמה שאני יודעת מתירס מכינים ברבן, ככה שחייב להיות בו סוכר. אני מנסה להסביר לו את זה אבל הוא מתעקש שקנה בעבר תירס ללא סוכר. איזו “גרצ’יה” אחת שראתה אותנו, באה לעזור ומראה לו איזה תירס לבחור. “אבל יש בזה סוכר” אמרתי בעצבים, “בכל תירס יש סוכרים אבל רשום עליו מופחת סוכר”, נדחפת הגרצ’יה. “זה מספיק טוב” אמר הפליט. אז תניחו לי לנפשי מטומטמים!!!!! צעקתי בתוכי.
לא מסוגלת להתמודד עם אנשים.

בישלתי את המנה המועדפת עלי: שניצל עם פירה ויצא לי התיאבון. אני קוראת על שיטה שעוקפת את המודע ע”י צלילים. 21 יום לעשות מדיטיות שיעזרו לך לחזור לייעוד שלך, להתחבר לנשמה האלוהית שלך. אז אולי לא צריך תרופות???
אני מבולבלת ומתוסכלת
בעוז וגבורה אני יוצאת לפארק שלי לחשק. כל השבוע חישקתי על הגג, אבל אני כמהה למרחבים.
כמובן שעשו שם “על האשים”, אבל מצאתי לעצמי פינה וחישקתי את עצמי למוות.

אחרי המקלחת החלטתי להצטלם שוב.
אחדד: סיפרתי לכם על אתגר ה-28 יום. אחרי שבועיים נזכרתי לצלם את עצמי כדי לבדוק במצלמה אם יש שינוי הנראה לעין. אתמול סיימתי עם האתגר (בקושי רב), ולכן הצטלמתי שוב.
לא נעים לי לפרסם את התמונות.. אז תצטרכו להאמין לי… יש הבדל ניכר בעיין.
אבל מה זה משנה… אני הולכת להתנפח מהתרופות.

הייתי גמורה! אבל לא הצלחתי להירדם… “הקול הנבזי החדש” שהמשיך להגיד לי שאני לא יכולה, לא רוצה, לא מסוגלת, זה יותר מידי, מוות, מוות, מוות.
אבל בעקבות כל מה שקראתי ב”כפר איזון”, הבנתי שהקול הפנימי, הנבזי והחדש” הוא לא פחות ולא יותר מ”האגו” שלי! מי בכלל רוצה להקשיב לאגו.
עד כאן להפעם,
שנדע שלווה ואמונה עצמית.

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה