הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שלישי, ה-2-4/10/16. הימים ה-146-148 לגמילה.

בראשון החלטתי, שלמרות חוסר הרצון והכוח, אני מסדרת ומנקה את הבית, כדי לפתוח את השנה החדשה בטוב.
סיימתי לנקות את מרחבי המוגן, ניקיתי את עצמי ועשיתי “טיהור” עם קטורת, בו בירכתי את עצמי וסביבתי לשנה החדשה, ויצאתי במסעי לארוחת החג.

באוטובוס לעיר ילדותי, בדקתי מה המשמעות של “חלום על חוץ לארץ” (כי שוב התעוררתי מאחד). נכנסתי לכל אתר שגוגל הוביל אותי אליו… בקצרה: החלום מעיד על שינוי שהחולם עובר, שכנראה יגיע מכיוון לא צפוי וייתכן ולא יתקבל טוב בעיניי הסביבה, בהתחלה.
מעניין…. מעניין מאוד!

הגעתי לבית הורי בטוב, זר פרחים בידיי ורצון לפתוח שנה חיובית בלבי. אבל מסתבר שכששואלים מה שלומי, ובאמת רוצים לדעת, השד מכה בי.
זה קרה לי במפגש עם “קליאופטרה” לפני שבוע, ועכשיו עם אמי. חושך, מוות, שחור ויאוש נשפכים ממני, לא משנע מה יגידו אני פוסלת ודוחה. הדמעות ממש עמדו להחליק לי, אבל הצלחתי לבלוע אותם.
“ישיבה” עם אחי הקטן, הכניסה את הדמעות בחזרה.

בתום הארוחה, אבי החזיר אותי ל”סדום”. במרחבי המוגן, הרשיתי לדמעות לזלוג קצת.
היה בי עצב.
הרגשתי שאני מאכזבת, ועוד הולכת לאכזב את הורי הרבה. שהרצונות שלהם והשאיפות שלהם לגבי חייהם הקשורים גם בחיי, לא הולכים להתממש. הקול הנבזי המשיך להגיד “זה לא יקרה לך!”.
התעשתי על עצמי, ויצאתי למשמרת.

כשעליתי על המרכבה גליתי שכמתנת ראש השנה, נשמה טהורה, לקחה לי את הפנס מהאופניים. דהרתי בחושך ואמרתי תודה על כל מה שיש לי, ואני יודעת שיש לי, ויש לי המון!!!
אך, בתוכי הרגשתי את החוסר ואת העצב. לצערי היו לי מחשבות על מר תפו”א, על איך עובר עליו החג, ומה עובר עליו בימיים אלו… מאיפה הבאת את זה? את סתם נהנת להכאיב לעצמך!
התבאסתי על עצמי.

מראש קבעתי עם הקולגה שהתנדבה איתי לעשות את החג, שנפתח את השנה בטוב, ממקום של נתינה ואהבה. חניתי את המרכבה, נשמתי, בעלתי את הדמעות, ידעתי שאם יחייכו אלי וישאלו מה שלומי, אתחיל לבכות…
עלית ישר למשמרת, בעיקר שמעתי על “הזוועה שהייתה קודם” ולא היה מקום או רצון לדמעות לרדת.
כמהתי למשמרת מלווה בהשתכרות חזרזירה וטובה כמו שמיכל הייתה ידועה בה.

עשיתי את מיריב מאמצי לפתוח את השנה בטוב, אבל בסביבות שתיים וחצי, בעקבות “אי הסכמה” טיפשית עם קולגה, נפלו כוחותיי. הרגשתי חוסר גיבוי, הרגשתי לבד! (לא בודדה לבד!!!), למרות עשרות האנשים סבבי.
לא הצלחתי לצאת מזה… הציפו אותי מחשבות שליליות, בקולי הפנימי צעקתי: “דדדדיייייי!!!!! די כבר!!!! קח את זה ממני!!!!!
יאמר לזכות הברמן שהוא קלט אותי, ובאמת שאל לשלומי, אבל לא רציתי לתת לדמעות לצאת, כל מה שעמד לצאת ממני זה רעל: שחור, מוות, חושך, שיממון אובדנות… הוא גם שם לב שמילי דועכת בזמן האחרון…
לא היו בי אנרגיות, משהו בי לא רצה לצאת מזה, רצה לשחרר, לתת לזה לשאוב אותי עד הסוף המר!!!

חזרתי למרחבי המוגן גמורה, וקרסתי לעולם החלומות.

בשני לא קמתי! התעוררתי כמה פעמים אבל לא היה לי רצון לצאת מהמיטה, גופי כאב, בעיקר בפרקים ובגדים בידיים, נפשי שבורה ואבודה. הייתי ערה לפרקי זמן קצרים, התעלמתי מצלצולי הטלפון, הייתה בי כבדות, לא יכולתי לענות או לסמס.
רציתי לחשק בפארק, אבל המיטה מגנטה אותי אליה.
שוב התעוררתי בשעת לילה מאוחרת וחישקתי על הגג.
שוב חזרתי לישון.
התבאסתי על כל הדברים שתכננתי ליום זה ולא יצאו לפועל.

בשלישי התעוררתי בשמונה וחצי, בכל זאת ישנתי קרוב ל-24 שעות. בשיחת בוקר על קפה, עם חברי הטוב גוגל, הגעתי להרצאה הזו:https://www.youtube.com/watch?v=5sTfjsOLH1k
היא ארוכה, אבל בגדול: היא מסבירה שיש 10 “בתי ספר” שהנשמה צריכה ללמוד בהם ולעבור אותם. בכל גלגול יש “בית ספר” אחד או שתיים, שנועדנו לעבור, זה מוטיב חוזר שמלווה אותו…
זה בגדול.
לפי זה, השיעור שבאתי לעבור בגלגול חיים הנוכחי, “האתגר שלי”, הוא לשים גבולות ולדעת לבקש עזרה, זה מוטיב שחוזר בכל מישור בחיי, משהו בי חסום שם… חוסם אותי מאינטימיות אמיתי עם אנשים… לפחות פנים אל מול פנים, אני חושבת שפה אנחנו מנהלים מערכת יחסים אינטימית… חד צדדית ועל גבול הנרקיסיסטית, אבל אינטימית.

עם מחשבה זו אני יוצאת למשמרת צהריים ב”סקסמוכר”, היה לי קצת קשה להתניע, אבל עברה אחלה משמרת.
בתומה אני והקולגה שעבדה איתי, דפקנו ארוחת חג משמחת ומפילה.

אני חוזרת למרחבי ומחשקת קצת, לא מצליחה לעוף כתמיד. אני עדיין תוהה איפה איבדתי את מילי? אני לא מצליחה אפילו לדמיין “היי טבעי”, מבקשת רק אנרגיות ללחימה המתישה.
לא ככה פותחים שנה, אבל יש לאן לעלות!

שנדע שנת שלווה פנימית וחיצונית!

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה