הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שני – שלישי, ה-5-6/9/16. הימים ה-119 וה-120!!!! לגמילה!

בשני התעוררתי עדיין “כמו פעם”. לא התחשק לי לצאת מהמיטה, לא התחשק לי לראות או לשמוע אנשים. נגמר לי האוויר!!!
בדיוק קראתי בכתבה, ש”אנרגיה לא נוצרת ולא נעלמת אלא רק משנה את מקומה או את צורתה”. אני מרגישה שהאנרגיות שלי הועברו לאנשים אחרים, ל”ערפדים”. נדמה לי שכבר רשמתי פה, שהמיתוס של ערפדים התחיל בעקבות אנשים שהיו “שואבים” ממך אנרגיות… ואולי אני פשוט משקיעה אנרגיות מיותרת באנשים?!?!

בכל מקרה אתגר נוסף ציפה לי היום. מסיבת רווקות בבר קוקטיילים, ב”שעה שמחה”. החלטתי לנהוג על פי כלל דיאטה ישן ומוכר – לא למנוע מעצמך לגמרי, כי אז רק תרצה יותר.
הקוקטייל הראשון שתתי היה “חלש”, אבל החך האלכוהוליסטי שלי, זיהה את טעמה המוכר של הטקילה! (הייתי יכולה להיות בכיף, פקחית של “חוק היובש”). בשלוקים הראשונים, עלתה בי קצת אשמה.
חמלתי לעצמי, זה ארוע חגיגי!
הדרינק הראשון, ה”חלש” על קיבתי הריקה והצמאה לאלכוהול, התחיל להרים.
זה קצת הפחיד אותי.
לשמחתי האוכל הגיע וריפד את הקרקע.
חשבתי עם עצמי, אני לא יכולה להרשות לי להשתכר! עדיין קיים בי חזיר עם הרס עצמי! אם אהיה טיפה שתויה, הדרך להיות שיכורה מקיאה סלולה בבטחה.
יש בי כל פנימי עמוק, שיודע שבפעם הבאה שאשתכר למוות, זאת תהיה השתכרות מגעילה, שאקום למחרת בבושה ובהחלטה שלא אשתה עוד לעולם!! הייתי שמחה לחסוך לעצמי את זה, וכמו שכבר ציינתי פה, להיות מסוגלת לחוות הנאה מאלכוהול, לכבד את הדרינק, “להשתמש” בו “נכון”.

אחרי הארוחה המהממת, שתיתי עוד קוקטייל אחד (בכל זאת לא ילדה! וגם אסור למנוע!!!), הפעם ביקשתי אחד לא מהתפריט, חלש באמת, על בסיס יין (ואולי גם יין מחוזק :-) ).
על הדרינק השלישי, וויתרתי.
בכל זאת אני בגמילה.

היה ערב מוצלח ומרגש, לא חסר לי הדרינק הנוסף.
חזרתי למרחבי המוגן גמורה! הכרחתי את עצמי לחשק קצת. כמעט ולא יוצא לי לאחרונה. רציתי להתקלח, כמו האישה שאני רוצה להיות. אבל נרדמתי על הספה בחוץ בזמן שהדוד דלק.
אופסי.
כביתי את הדוד וצנחת לישון.

בשלישי התעוררתי ללוז “הקשיש המביש” שלי. היה לי “אולטרסאונד שד”. שם מרחו את שדיי בג’ל והעבירו “מארוך” לאורכן ולרוחבן. משם המשכתי לריפוי בעיסוק, הזרת משתפרת!!! על הדרך חזור עצרתי בדואר, רק כדי לגלות שהחבילה ממתינה לי בסניף הפיצה הקרוב לביתי.
חוויה נעימה והזויה לאסוף דואר מהפיצה! לפני שאני חוזרת למרחבי המוגן, אני מחליטה לא לדחות וללכת לתקן את ההילוכים במרכבה. אומנם אני נהנית שהיא מאתגרת אותי עם הילוך שישי קבוע, אבל כבר לפני כמה שבועות, החלטתי שיותר הגיוני שההילוכים יהיו תקינים ואני אבחר בהילוך שישי אם אני רוצה.
0כל יום זו הזדמנות לבחור מחדש).
איזה עולם נגלה לפני!!! בירכיי צועקות תודה! ואני מרגישה שאני מרחפת בזמן רכיבה.

אני מספיקה לחשק קצת, כדי להתמלא באנרגיות! רגע לפני שאני יוצאת מהבית אני מחליטה ללבוש את השמלה החדשה שהפיצה הביאה לי. הזמנתי אותה באינטרנט, היא מאוד לא אני, או לפחות לא מי שהייתי. הייתי בטוחה שהיא אבדה בדאור וכבר שחררתי את הרעיון שהיא תגיע בקיץ, אבל הפיצה הביאה לי אותה, כשהכי לא ציפתי!) יש לה קפוצ’ון גדול!!! (בגלל זה קניתי אותה)… כשאני מתכסה בו, אני מרגישה כמו “הקוסמת” מהסדרה המשובחת (מצוירת כמובן) “מבוכים ודרקונים” – קישור לפתיח למי שלא מכיר -https://www.youtube.com/watch?v=mfif5DiGMYc.
מהרגע שיצאתי איתה לרחוב, הבנתי שהקפוצ’ון מושך תשומת לב, לא אהבתי את זה, אבל כבר לא היה לי זמן להחליף. בזמן הרכיבה הקסומה, אני מחליטה שזה האתגר שלי להיום! וכשאני חובשת את הקפוצ’ון אני מוגנת מהסביבה.

הגעתי לעוד משמרת לילה, עם אנרגיות, שלא ברור לי מאיפה אספתי אותן!!!! המשמרת התחילה בתעופה! נסתי איזה תרגיל שראיתי בשיטוטי עם גוגל. לבחור תכונה חיובית אחת בך ולראות איך היא באה לידי ביטוי ביום יום. בחרתי “כנות”. הרגשתי את ה”היי” הטבעי המיוחל, לא הייתי צריכה עישונים או צ’ייסר לימונדה, עפתי עם המשמרת, זרמתי עם הלקוחות. זה הפתיע אותי, הרי יש בי תחושת שובע מהמין האנושי, אבל קפוצ’ון הקסמים עשה את עבודתו.

באזור חצות, “סופר דרופר” אמר לי משהו בקשר למשמרת הקודמת. לא אכנס לפרטים אבל רתחתי! משהו עצומתי בער בי, אני חושבת שהדפתי אותו עם הסבר שנדבר בהמשך הערב. אבל באותו רגע, איבדתי את ה”היי” הטבעי וחזרתי לקרקע עד תום המשמרת.
מה שהרתיח אותי, הוא טייס המחשבות האוטומטי שלי. “אני עושה את מריב המאמצים להרים את עצמי ואת סביבתי ומורידים אותי… ייאוש, ייאוש, ייאוש”. הדמעות רצו לרדת, הכאב צף.
אני ו”סופר דרופר” דיברנו בהמשך המשמרת, עם תקשורת נכונה, כששינו רגועים ופנויים לדבר. הוא נגע בנקודה שקשורה בקושי שלי לשים גבולות, הוא צדק.
אני חוזרת למרחבי המוגן, ללא כל יכולת לעשות דבר, פרט מלצנוח למיטה ולישון.

היום ה-120 זה פאקינג ארבע חודשים! (לפי הא”א). אני לא יודעת לאן ועל מה החודש האחרון ברח לי.
מצרפת תמונה שלי ושל הקוקטייל, כי אני אלכוהוליסטית גאה! וגם של קפוצ’ון הקסם החדש שלי.
שנמשיך להתפתח.
וכמובן שנדע שלווה.

14202718_10208841921259795_4035144635622877221_n 14183829_200499407034192_1517910285871187054_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה