הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי – ראשון, ה- 2-4/9/16. הימים ה-116-118 לגמילה.

בשיש התעוררתי למנעד האפשרויות שיום חופשי מאפשר לך. פגשתי את “השניה” בבית קפה, הייתה שיחה טובה, עם ארוחה טובה. במבט לאחור, אני חושבת שהרבה מ”העצות” שנתתי לה, נתתי גם לעצמי, משהו בלהגיד את הדברים בקול רם, עשה גם לי סדר.

למזלי אחי צלצל שהוא יבוא לאסוף אותי לארוחת ערב, ועל הדרך יקפוץ לראות את הדירה (הוא גר בצפון הארץ ועוד לא יצא). זה שימח אותי! התלבטתי עם לקחת אוטובוס להורים, הוא בעצם נתן לי עוד שעות חסד במרחבי המוגן, שזה מצרך נדיר עבורי.
בזמן הקצר שהיה לי מרגע חזרתי עד להגעתו, אגרתי אומץ וצלצלתי לבחור (הוא שלח הודעה בבוקר והתעלמתי, שוב). השיחה הייתה זורמת, סיכמנו שנראה מתי אחזור ואולי נפגש בערב ואם לא אז בשבת בצהריים.
אני מבסוטה על עצמי, הנה להרים טלפון זה שטויות, סתם אמרתי לעצמי שאני לא מסוגלת.

היה מפגש משפחתי מעניין.

חזרתי למרחבי המוגן גמורה. התלבטתי, להיפגש איתו או לא? בגדול השעה התקרבה לחצות, התחשק לי לחשק עד לשינה, בטח לא לצאת לכאוס שהעיר הזו מכינה בשישי.
שלחתי הודעה שחזרתי מותשת, הוא הציף אותי בהודעות, שלא השאירו מקום לספק, הוא מעוניין לבוא אלי. ?!#@$?!?#[email protected]! הייתי המומה.
לפי ההודעות שלו היה נראה שהוא מאוד בעניין שלי, החשש הכי גדול שלי בקשר למפגש, היה: מה לעשות אם אני ארצה לדחות אותו?
אבל ההודעה צעקה בברור: “אני רק רוצה לזיין אותך!”.
הרגשתי עלבון! עוד לפני שהספקתי לסיים לכתוב לו ההודעה, הוא התקשר בהתרגשות: “נו אז מה את אומרת? אני בא?”. ואני כמו בימי הזוהר של פעם, התחלתי למלמל מבלי להגיד כלום (כמו בהקלטה ששמתי פה בזמנו). מן הסתם הוא לא הבין אותי.
לקחתי נשימה ואמרתי: “נראה לי שלא הבנת אותי… אתה גבר זר! אין סיכוי שאני אכניס אותך אלי הביתה בשעה כזו, זו לא השעה של “הליידיות”, יש סיבה שסינדרלה חותכת בחצות”. כתגובה הוא ענה לי משהו בסגנון: ” טוב זאת גם לא השעה שפגשתי אותך”. שוב הרגשתי עלבון מתפשט ברחבי גופי. לא זוכרת מה עניתי.. “הבנתי, אז אני חוזר הביתה (הייתה בדרך אלי???) אפשר עדיין להיפגש מחר בצהריים אם תרצי” (ממש).

טורנדו המחשבות חזר: “מה נראה לו???? מי הוא חושב שהוא??? למה נראה לו שאני אתן לו את עצמי כה בקלות????”… “בעצם… לבשתי באותו בערב שמלה צעקנית, ורודה מידי, צמודה מידי, קצרה מידי… אני עובדת בבר…. אני כנראה משדרת “שרמוטה” למה ציפית?, תפנימי כבר ששום דבר טוב לא יצא מגבר שתפגשי במסגרת עבודתך!!!”.
משם כמו שפל שמגלה את גופות המדוזות, הגיעה ההלקאה העצמית: “גברים רק רוצים לזיין אותך! אין לך מה להציע מעבר, את שרוטה וקולטים את זה מרחוק, ולא מספיק יפה כדי להצדיק את השריטות, את שארי לבד לנצח”.

בכיתי.

נתתי מקום לעלבון, שהזכיר לי שאלו תחושות ישנות, שלפני שנים האמנתי שאגיע ללבו של גבר רק דרך המיטה, שאני כבר לא “כמו פעם” וגם מערכת האמונה שלי לא. בכל זאת נדמה לי שהאגו שלי נפגע, הנה אני תוהה לעצמי איך אצליח לדחות בנימוס בחור שהיה ברור לי שהוא בעניין ואני כנראה לא אהיה (למרות שבאתי פתוחה), ובסוף הוא בכלל לא מעוניין בי.
הכעס הגיע, “מי הוא חושב את עצמו?” לא רוצה שיזיין, לא אותי ולא את המוח שלי! אם כל מה שהייתי מחפשת זה זיון, הייתי בוחרת מישהו שנראה לי, לא נותנת את חסדיי למזדמן הראשון בדרכי. אז חישקתי על גגי לפורקן כל הסערה הזו. מצורף הוידאו למי שפספס, החלטתי שמגיע לכם לראות גם את הקסם שאני חווה.
לא הצלחתי להירדם, עישנתי יותר מהתקציב, אכלתי יותר ממה שהבטן שלי יודעת להכיל, שחקתי משחק שטותי במחשב, ועדיין משהו הטריד את מנוחתי.

בשבת התעוררתי סופית, אחרי מאבקים עם עצמי בעת השינה, בשש וחצי! שעה לפני שאני צריכה לצאת לעבודה. זה היה קורה לי הרבה פעם, הולכת לישון בעשר אחת עשרה, אחרי שתקעתי אוכל משכרות, קמה חצי בהנגאובר, מתקלחת ויוצאת למשמרת.
היום זה בא לי מקולקל.
בשעה אני לא מספיקה לעשות את כל התרגילים שלי! התחלתי את היום עקום, ישר לכאוס של “מוצ”ש בסקסמוכר”. בנוסף להכל גם איחרתי, כי אחרי שיצאתי נזכרתי ששכחתי את הדוד דולק, ו-10 שעות לדוד דלוק – זו מחשבה שהטרידה אותי.
* בכוכבית אציין שהייתה לי הודעה מהבחור, ברור שלא עניתי, כבר ליל אמש החלטתי שאין לי צורך במפגש הזה.

במהלך המשמרת פגשתי כל מני דמויות מהעבר, חלקם אמרו לי להפסיק עם השטויות שלי ולחזור למיכל, זה לא הפריע לי, אני מבינה שיש כאלה שזה נשמע להם מוזר ואף פסיכי, אבל כנראה שכזו אני. אני לא מרגישה פסיכית או לא נורמטיבית, אבל אם ככה הם רואים אותי, זה בסדר. זה מזכיר לי תמונה שאצרף. פתחתי שיחה על הגמילה, עם שולחן שפיצתי בצ’ייסר והתעקש שאשתה איתם. “אז בעצם לא שתית כל הקיץ?”, אמר לי הבחור מהשולחן. זה זרם לי.
סיפרתי ל”סופר דרופר” על זה שאני מרגישה שאני נחלמת בעצמי, “תהפכי את המלחמה לדיאלוג”, הוא אמר…. משפט קטן שממשיך להדהד בי….

כשחזרתי למרחבי, שוב לא הצלחתי להירדם, שוב אכלתי יותר מידי שקולד וג’אנק.

בראשון, התהפכתי בשנתי, הרגשתי לא טוב, הייתה לי צרבת וחלומות מוזרים. התעוררתי בשש וחצי, עשיתי את כל התרגילים שלי, התכוננתי לחשק מעט על גגי לפני משמרת של כמהשעות בודדות ב”סקסמוכר” במחשבה שאמשיך כשאחזור.
אבל אופסי, ניגשתי לטלפון, ראיתי איזה 6 שיחות שלא נענו, ישר בדקתי בסידור וראיתי שאני בכלל הייתי צריכה להגיע למשמרת בשבע (ולא תשע כמו שחשבתי). “מה יש לך????” פעם זה היה קורה לי, לא להתעורר למשמרת, להתבלבל בימים, אבל אני סאחית!!! זה לא אמור לקרות לי.

מבוישת אני מתארגנת זריז ליציאה ומגיעה למשמרת הפוכה.
הגוף והנפש שלי פצועים. אני מבינה שאני כנראה קצת יותר עפיפון ממה שאני חושבת את עצמי, זה לא היה הארק, זו אני.
נופל לי האיסמון שכל ה”כמו פעם” הזה, קשור לניסיון הכושל לתת צ’אנס למישהו. וגם שנדמה לי שמשהו בתוכי ממש כמהה לחופש ושקט. בא לי לקחת חופשה קצרה בארץ- לבד.

אני חוזרת למרחבי גמורה מכדי לחשק. חומלת לי על כל הסופ”ש הזה, מחזקת אותי, אני חושבת שהתנהלתי כמעט טוב מאוד, אני הייתי מקסימה והוא פספס! אולי השיעור שלי היה להבין את הערך העצמי שלי, ולראות שהוא ממש לא כמו פעם, ואולי רק תזכורת, שבקלות הכל יכול לחזור ולהיות כמו פעם…

אז שנהיה כמו שאנחנו רוצים ולא כמו פעם
ושנדע שלווה.

קישור לווידאו של החישוק: https://www.facebook.com/100012224025741/videos/197809320636534/

13267899_126840904400043_7176245082156005343_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה