הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

רביעי – חמישי, וחצי שישי, ה-24-26/8/16. הימים ה-107-109 לגמילה.

ברביעי התעוררתי באחת עשרה, ראיתי מה השעה, הזרת הייתה תקועה ולא הסכימה להתיישר, החלטתי שאין דבר יותר נכון מלהמשיך לישון. קמתי רשמית בשלוש, תרגלתי את הנשימות וישר לכתוב את הפוסט של שלישי, לעשות סדר לעצמי, עוד ועוד אסימונים נופלים. אני יוצאת לפגוש את “רק מין” ו”קליאופטרה” בבר שכונתי הידוע בנדיבותו בארק.

“רק מין” שאלה אותי איך אני עם – “לסדר לי מישהו”, כי יש לה בחור חמוד להכיר לי. הגוף של מגיב בחלחלה, מצב “מופאסה!!!” ברררררררר… (למי ששולט במלך האריות). “החשבה הזו עוד קשה לי, אבל נראה לי שאני אמורה להגיד כן”, אני עונה.
התובנות ממפגש האתמול עם המתקשרת, גרמו לי להבין שאני יותר מידי נשארת באזור הנוחות שלי, אזור הנוחות שלי הוא “בסדר”, זה בדיוק מה שהפך אותי ל”מת חי” בעשור האחרון, “מי שלא מעיז לא מתיז”.
היא מראה לי תמונות, הוא נראה בן אנוש, אנחנו מסכמות שאחשוב על זה, בלבי אני יודעת שאני אמורה להגיד כן, להיות פתוחה, ורסטילית, מה יש לי להפסיד? אני בסה”כ מכירה בן אדם.

רצה הגורל והבחור המיועד ישב וחכה לשולחן באותו הבר, רצה הגורל והוא התיישב איתנו בשולחן, במילה אחת מביך מ-ו-פ-א-ס-ה-! תרגלתי את הנשימות בשולחן, ובטבעיות שתיתי מהכוס כאלו אין מחר. לאט לאט, הצטרפו עוד חברים והתרכזתי בחברותיי היקרות, עד לשיחה על מקומך במפה הפוליטית היה נהדר! זה היה זמן מצוין לחשבון.
שם הבנתי שממש אין לי מושג כמה שיתיתי…. לא טוב לאלכוהוליסטית בגמילה. לא עברתי את הליטר את זה אני יודעת, אבל שתינו בקנקנים, אז אומנם סירבתי לצ’ייסרים אבל סיימתי את כל התקציב השבועי שלי.

היו לי עוד תכנונים להגיד מזל טוב ואולי ללכת לרקוד, אבל הייתי גמורה לחלוטין! רכבתי למרחבי המוגן וקרסתי! כנראה שהכוחות הנפשיים שלוקח ממני הטיפול משפעים גם על הגוף.

בחמישי התעוררתי בשמונה בבוקר!! (לא השעות לי בכלל!!), הלכתי לפיזיותרפיה ומיד לאחר מכן לריפוי בעיסוק. לקופת חולים קשה להתרגל לשם החדש שלי, הברחורה בדלפק הקבלה, אמרה בהפתעה “איזה קטע, אני מילי, אף פעם לא יצא לי לפגוש עוד אחת”, “אז אני בחרתי מרצוני החופשי את השם שלך”, עניתי בחיוך. אחר כך הפיזיותרפיסטית, גילתה לי שהיא רצתה לקרוא לבת שלה ככה, והמטופלת לידי סיפרה לי שהבן שלה החליף את השם בגיל 7 מדניאל למתן. ללא ספק היה לי מעניין שם, שמחתי שבחרתי בדרך הארוכה.

בריפוי ועיסוק קבלתי סד חדש לזרת, ותרגילים לתרגל שלוש פעמיים ביום, שלא אשקר, הם כואבים רצח! אבל הכאב שמצאתי בתוכי כואב יותר, ברור לי כשהדלקת תעלם זה אהיה סימן שהצלחתי לגבור על “נקודת הדמעות”.

דהרתי למרחבי המוגן, לא התחשק לי לצאת לעבוד, אבל פנטזתי על השישי שבת החופשי שלי. קולגה זרקה לי שאם בא לי לוותר על המשמרת בשישי היא תשמח לשעות הנוספות. למרות שכל הגוף שלי אמר כן!!!! ביקשתי לחשוב על זה, בדפוסי החשיבה שלי לוותר על משמרת זה לחלשים, מה גם שאני צריכה את הכסף. אבל זהו דפוס שאני רוצה לשנות, הוא מקשה עלי בלצאת לחופשה או להיות ספונטנית. אני מחליטה לענות לבקשתה, ולפנטז לי על החופש לו אני כה כמהה.

עשיתי קניות, שאהיה לי ממה להכין ארוחת שישי שתכננתי לעצמי, לראשונה בחיי במרבי הקסום, (אני פרועה!). דיברתי עם הורי, הם בחופשה בצפון, חשבתי אולי להצטרף עליהם, אני חייבת אוויר!!! יש הופעות צהריים בשישי שבא לי לראות, בקיצור, מהורהרת באין סוף האפשרויות שעומדות בפני לסופ”ש, יצאתי למשמרת “בסקסמוכר”.

הייתה משמרת רגועה מהצפוי, והודיתי על כך!, גופי בכל זאת שבור, העברנו אותה בנעימים ובהמשך רעיונות לסופ”ש. חזרתי לביתי לפנות בוקר שבורה!!! עשיתי איזו מדיטציה…. ו…. אופסי…

בשישי התעוררתי ב-12:00 כאחרון השיכורים, הדלת של הבית הייתה פתוחה, הטלפון עוד בתיק, ללא הטענה ואני חצי לבושה ואפילו לא מכוסה!!! אני בכלל אמורה לישון עם הסד החדש שלי, אופסי.
אני מתעוררת לרצף התרגילים שלי, ולהתכתבות על כך שיש קולגה חולה במשמרת הנוכחית, אני מתבאסת רצח!!! היו לי מגוון רעיונות ליום הזה!!! אבל מבינה שאף אחת אחרת לא יכולה ומחליטה לבוא להחליפה.
אני נושמת, מוודא שזו בחירה שלי ולא אי נעימות ומחליטה בלב שם שאני מחליפה אותה בכיף.
אני לוקחת איתי את החישוק הלבן, כל רצוני הוא לחשק בלילה באזור הירקון, אמשיך מהמשמרת, אני חושבת לעצמי.

אני מגיעה ל”סקסמוכר” ומגלה את הטעות המרה שעשיתי. בכישרוני הסאחי החדש, לא קלטתי נכון את המידע. לא דובר על לא לעבוד בשישי אלה רק להחליף משמרת ולעבוד פחות שעות.
התחלתי לבכות.
לא הבנתי למה?
אאאאאאאאבבבבבבבבאאאאאאאאאא!!!! “אני לא רוצה לעבוד בערב!!! אני רוצה לחשק!!! אין לי אוויר בחיאת שמישהו יקח את זה ממני!!!!” נסתי לנגב את הדמעות, אבל כנראה שהייתי צרכה את שלמה ארצי לצידי. עד שעשיתי נשימות ובאתי למשמרת צוהלת, עכשיו גם לעבוד בערב??? אני לא יעמוד בזה!!!
נשמתי, הדמעות נעצרו, אבל ידעתי שמילה הכי קטנה יכולה להוציא אותם, משהו שם ששוב נגע ב”נקודת הדמעות”. “את מטומטמת” חשבתי לעצמי, מה קרה? אז רצית! ממש רצית משהו והוא לא קרה, בקטנה! אז היו לך תכניות? אז מה? ליקום יש תכניות אחרות בשבילך, את כבר יודעת את זה.
משהו עבד לי.
זה מרגיש קצת כמו אפטיות, אבל זו קבלה! אני אחראית עלי! אני בוחרת איך להגיב לסיטואציה, אני בוחרת לצחוק על זה, היקום ממש רוצה שאני יעבוד בשישי בערב, מעניין מה הוא מתכנון לי…
אני רוכבת למרחבי המוגן, בדרך שוב שומעת את השיר הזה:https://www.youtube.com/watch?v=fk4BbF7B29w
כבר הנחתי אותו פה בעבר, כמו שאומרים.
הוא גרם לי להתחיל לבכות.
אני נכנסת למרחבי המוגן, מנגבת את הזיעה והדמעות והופ, יש לי טלפון, זו המתקשרת. היא אומרת לי את אותם הדברים, ליקום יש תוכניות משלו, מי יודע מה מצפה לך….
אני מנצלת את הזמן לכתוב לכם מילים אלו. בזמן הנותר לי אחשק על גגי עד למשמרת (אם החיים נותנים לך לימונים, תעשה מהם לימונדה).
מבטיחה לאעדכן  :-)

מצרפת תמונה של הסד החדש, של שאריות הפיזיותרפיה, ושל הדף החדש שמצא את מקומו בקיר הפסיכיות שלי.

שאהיה לכם סופ”ש קסום! מלא בבחירות הנכונות,
שלוות שלום!

14045751_193706257713507_7010393604204336883_n 14067529_193706234380176_9075594304796534251_n 14063715_193706197713513_8127905251109921796_n 14088651_193706174380182_1357599921529273609_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה