הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שני – שלישי, ה-15-16/9/16. היום ה-98 וה-99 לגמילה!!!
בשני, חשבתי שאני מתעלמת מהשעון המעורר אבל בעצם היו אלה צלצולים בלתי פוסקים מקופת החולים שלי. נדמה לי שסיפרתי לכם ששלחתי להם מייל זועם, שקביעת התורים אצלם היא ביזיון, זה היה ב-4 באוגוסט. מאז הם שאלו אותי מה מספר הת.ז כדי לטפל בפניה, שלחתי, הם שלחו שוב, שהשם ות.ז לא תואמים (אופסי), שלחתי עוד מייל, עם כל הפרטים שלי וביקשתי להתקדם. כנראה שהטלפון היה ההתקדמות, לא עניתי ולא חזרתי עליהם! מה טלפון עכשיו? מה כבר הם יכולים להגיד לי? בלבי צחקתי – תקשרו בשעות הפעילות שלי!
צפיתי בסרטון בת המצווה שלי…. רציתי לראות את הבגד שלבשתי, לא מצאתי תמונה, אבל מצאתי וידאו! זה היה מוזר… עברו יותר מ-20 שנה.. זכרתי את עצמי אחרת לגמרי… הפער היה קיים כבר אז בגיל כזה צעיר, זה חרה לי מאוד. בברכה שנאמתי אני אומרת במפורש: ”אנחנו מכירים 12 שנים, ומה שאתם רואים מבחוץ, זה בדיוק מה שיש בפנים…“, למה את שקרניקית???? למה בחרתי להגיד את זה???
מעורערת, הלכתי לפגוש את ”השניה“ ואת ”ה-“, היה מפגש מוצלח, מצחיק וכואב, כנה ומשתף! הניחו לנו ציסרים על השולחן, כמעט שתיתי, זה היה ורוד כזה, אבל אז הסתבר שזה ארק אשכוליות, מצטערת! לא מתעסקת עם האקס!!! בחזור נהג מונית כמעט דורס אותי, נכון אני בלי אורות, אבל הוא דהר בעצור. אני חוזרת למרחבי המוגן עם תחושת מועקה… חוזרת לסרטון בת המצווה, הפער הזה בין הדימוי הנוראי שהיה לי בראש אל מול הילדה היפה שאני רואה, רואה שהיא משתדלת מאוד לרצות, רואה איך במבטה מחפשת אישור. בקלטת היה גם רגע היציאה ליומי הראשון בחטיבת הביניים, אבי מסריט ושואל אותי בהתלהבות: ”ספרי מה קורה לך היום? הולכת לחטיבה?“ ואני עונה: ”לגיהינום“ ומצמידה את עיניי למצלמה… WTF???
אני מתאמנת על החישוק הצעקני והאפילפטי החדש שלי, היד בוערת לי ומקשה עלי להנות. אני הולכת לישון בתחושת רווחה, כי למחרת היום אפגוש את המתקשרת האהובה שלי לחיזוק!
בשלישי אני מתעוררת שוב מטלפון מקופת החולים, הפעם אני עונה. היא שואלת אותי איך היא יכולה לעזור לי, לקבוע לי תור לפיזיותרפיה? אני עצבנית עליהם וזה מעצבן אותי יותר! אני מבינה שאין לי מה לצעוק על האישה שמנסה לעזור לי. אני אומרת לה: ”אני יודעת שזו לא את, אבל לא התלוננתי כדי שתקבעו לי תור מהר יותר, התלוננתי כדי שתשנו את השיטה! אני בחורה צעירה, יש אנשים שזה קריטי להם, זה לא הגיוני שצריך לחכות חודש וחצי למומחה“. היא הסכימה איתי ואמרה שתעביר את זה הלאה, ידעתי שכנראה בזה הסתיים האירוע. למה אנחנו לא מתאגדים יחד נגד כל העוול שהמדינה עושה לכולנו? שוב עוברות בי מחשבות על מהפכה!
אני יוצאת לראות רופאת שדיים, פעם קודמת הברזתי כי היו לי שני שקי אשכים ( מצרפת את הקישור לזה https://www.facebook.com/aonotoa/po…). בחנתי את שדי והיה נראה לי שהם התמלאו מאז שקי האשכים, תודה לאל!. אני מחכה בתור קרוב ל-40 דקות. מגיעה בחורה בסביבות גיל ה-40, שישר מציקה בשאלות: ”את לפה? כי לי יש תור“, ”גם לי יש“ אני עונה. אחרי עוד כמה שאלות מציקות, הציצה רופאת ”אני ממששת שדיים כל היום“ והקריאה שמות, ה“מציקה“ אמרה לה: ”אנחנו פה“, וד“ר ”אני ממששת“ התעצבנה עליה, זה גרם לי לאהוב אותה! היא מיששה את שדי והראתה לי איך למשש. מבנה שדי הוא גושי, זה גם מה שאמרה בפעם הקודמת (לפני 3.5 שנים כשהייתי אצלה), שוב מפנה אותי לאולטרסאונד, מציינת בפני גם הפעם שקשה למצוא תור ובטח אהיה לי בדצמבר, וזה בסדר, אין לחץ. פעם קודמת לא הבנתי איפה לקבוע והזנחתי את זה, הפעם אני יורדת למטה לקבוע תור, פותחת את היומן בנובמבר, ולהפתעתי הגמורה, יש לי תור לתחילת ספטמבר, מה!?!? ביני לבין עצמי אני תוהה האם מסומן תחת שמי במחשב ”לקבוע לה תורים במהירות“.
משם אני ממשיכה למתקשרת, בדרך חששתי שמע אני חווה התקף לב, כי ממש כאב לי (כל פעם שזה קורה אני מסבירה לעצמי שאני צעירה וכנראה זה התקף חרדה). היא ביקשה עדכון, אמרתי שזה בערך כמו פעם שעברה, ואני לא רוצה לדבר הרבה כי אני רוצה שנעבוד על המחסומים! היא נענת לבקשתי ואני עולה על המזרון…. היא עוברת איתי מילה מילה מהפעם הקודמת… שואלת אותי מה המטרות שלי? אין לי תשובה, היא שואלת אותי מה לגבי זוגיות? זו לא מטרה? אני מתחילה לדמוע, הכאב בלב חזר, אני לא חושבת שאני מסוגלת להתמודד עם זה, אתמול ”ה-“ שאלה אותי מה לגבי להכיר מישהו והמחשבה על לצאת לדייט גרמה לגוף שלי להתכווץ, אין לי כוח לכיווץ הזה. מה שמצאנו שם הייתה חסימה קשה, לא הצלחתי בדימוין המודרך, היא אמרה לי שזו הזדמנות לשחרר, הניחה עלי אבנים וקמעות, אמרה לי לנשום לכאב. פעם קודמת אחרי התנגדות כזו פוטרתי, אני מנסה בכל כוחי לעבור את החסימה, המוח צועק לי קומי ולכי מכאן מיד!!! כאב לי הלב ממש! אחרי שעה של התנגדות וכאב, היא אמרה לי לשלוח חמלה לכאב וזה עבד, הכאב הפסיק. בסוף הטיפול היא גאה בי שהצלחתי לעבור חסימה, אני חשבתי שהיה טיפול רע, שכשלתי בחסימה, שהלכתי אחורה, שוב לא הצלחתי להגיד בכל רם שאני רוצה זוגיות, שוב הגוף שלי התנגד והדמיון נכבה. אבל נגנו בה! ”בנקודות הדמעות“ שלי, צריך לפתור אותה!
אני חוזרת למרחבי, רואה זוג יונים מתגופף וזה מכאיב לי, אני נותנת מקום לכאב, אבל תוהה על מה הוא יושב? המתקשרת אמרה שאולי זה מגלגול קודם…. ללא ספק מחכה למפגש הבא.
יש בי זעם…. אז אני יוצאת לחשק ולפרוק אותו לפני מפגש עם חברות בצפון העיר. הגעתי לחוף הכלבים מצאתי פינה שקטה ועפתי! השקיעה, הים, החישוק (הבאתי את הישן, ה”היי קלס“ לא הצעקני), 2 מקרים בהם התבקשתי להוריד אזניות, אחד ממאבטח שהציע לי לבוא לרקוד בכלוב, תודה על ההצעה, ברור שסרבתי, ושני גייברים שרצו לחשק קצת.
אני נפגשת עם חברותיי לעדכון ובירה ומשם אנחנו ממשיכות ל“אסקייפ רום“ – חדר עם חידות ומנעולים שיש לכם שעה לצאת ממנו. עשיתי אחד כזה בעברי, גיליתי שהמוח שלי מאוד אוהב חידות כאלה, זו שעה של ניתוק מהמחשבות. נפרדתי מהם בגלידה ובשמחה חזרתי לאופני שהיו ליד הבר. חבורת שיכורים אמרו שהם ממש תהו לגבי החישוקים שלי, אני מסבירה להם שזה חישוק אחד מקופל, הבחורה מתנצלת על השכרות, אבל הם ממש רוצים לראות, מי אני שיעצור מלשמח שיכורים? הראתי להם את הקסם הם עפו, אחד ניסה בעצמו, השני לא רצה להוריד את הבירה מהיד. הם הודו לי, התארגנתי לצאת ברכיבה כשאחד מהם ניגש אלי שאל לשמי, והזמין אותי להצטרף לבירה. גם פה סירבתי והסברתי שיש לי עוד תכניות להמשך הערב, ואז זה הכה בי, אני באמת פוסלת, אני באמת לא נותנת צ‘אנסים, חשבתי אולי לתת לו את הטלפון שלי, כי לא היה לי כוח להצטרף לחבורת שיכורים זרים ביום חופש, ובאמת היו לי עוד תוכניות, יאללה אני אצא איתו לדייט, מה כבר יכול להיות? ניתן צ‘אנס לבן אדם, אבל פשוט דהרתי משם.
איזו אפסית! חשבתי אולי שוב לשחק את המשחק בו אני לא אומרת לא להצעות… E.T קפץ לראות את הגג לראשונה ובארבע בבוקר מצאתי את עצמי מחשקת ללא מוזיקה על גגי הקסום, לא בשביל לפרוק, בשביל להתאמן, הצלחתי לעשות כמה תרגילים חדשים היום, וזה גרם לי להתלהבות יתרה, שוב הגוף רצה עוד מהחישוק!. יש לי הרבה דברים עוד להטמיע ולשחרר…
שנדע שלווה ללא חסימה
בתמונת השער היונים המתגופפים ויש עוד:
DSC_0612 DSC_0611

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה