הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי – ראשון, 12-14/8/16. הימים ה- 95-97 לגמילה.
אני חושבת שבשישי התעוררתי לשנייה בשמונה, בכדי לכבות את השעון המעורר באוטומט ולהגיד לעצמי: אני רק ינמנם עוד 5 דקות… כשפתחתי את עייני בבהלה היה כבר אחת עשרה וחצי… שיט! פספסתי את הסדנה! במקום להתבאס, לדמוע ולכעוס על עצמי, קיבלתי את זה. לפני שהלכתי לישון היה לי החשש שלא התעורר, אמרתי לעצמי שאם זה יקרה, עלי להזכיר לעצמי שכנראה לא הייתי אמורה להיות שם. כך עשיתי! אין מה להגיד, אם יש בך האמונה שיש שם משהו גדול יותר ש“מכוון“ אותך לדרכך הנכונה, יש בך יותר קבלה, אני מאמינה שהאמונה מתחילה לקונן בתוכי.
הזרת הייתה תקועה ולא הצלחתי ליישר אותה, אז בחרתי להמשיך לישון. ישנתי טוב! והתעוררתי רק כדי להספיק לתפוס אוטובוס לכפ“ס (תכננתי להגיע לפתיחה של סטודיו של חברה אחרי הסדנה… אז תכננתי). בדרך לאוטובוס ה-shuffle שלי בחר להשמיע לי את השיר הזה:https://www.youtube.com/watch?v=-1L… שגרם לי לחייך כי הוא מזכיר לי חבר, כמה צעדים ונוצה צנחה באטיות לידי, שוב חייכתי, אומרים שנוצה היא סימן מהמלאכים. המשכתי בהליכה עוד כ-15 דקות ואז ה-shuffle בחר להשמיע לי את השיר שוב, פה חשדתי! הוא יצא באקראי אולי פעם אחת לפני, הפעם הוא הושמע פעמיים בהליכה קצרה.
אני בטוחה שהקטע הבא הולך לשמע מופלפ לגמרי, אבל בכל זאת אכתוב אותו. כששמעתי את השיר בפעם השניה, ישר תהיתי לעצמי עם זה החבר השיר מזכיר לי… חשוב לציין שאותו חבר נפטר לפני שלוש שנים. לא כל כך ברור לי איך, אבל התחלתי לנהל איתו שיחה פנימית, זה כמו לדבר עם עצמי רק שיכולתו לשמוע את קולו עונה לי:
אני: ”אתה המלאך השומר שלי???“
הוא: ”נו, מה?“
אני: ”אבל אתה גם שתיין! אתה הייתי מאלו שלימדו אותי לשתות! איך אתה אמור לשמור עלי?!“
הוא: ”חחחחחח“
אני לא אפרט את המשך השיחה, היא לא הייתה ארוכה, אבל היא מלאה אותי בהרגשה טובה, זה גרם לי להרגיש כאלו יש איתי ”מאסטר“ שמכווין אותי בדרך. אז לא, אני לא מאמינה שזו הנשמה שלו, אבל קראתי איפה שהו שיש כאלה שטענו שהמלאך השומר שלם הוא יקיר שנפטר, וכנראה מדובר בפעולה שהמוח עושה כדי לתת איזושהי תבנית מוכרת לתופעה. אני שמחה בתבנית שנבחרה לי, אין ראוי ממנו לתפקיד! אבל זו בהחלט חוויה מוזרה, אני לא ממש יודעת איך לעקל אותה.
חזרתי לביתי אחרי ארוחה משפחתית חגיגית וטובה, גמורה. המזגן בביתי דלק, צחקתי על החתולה השמנה שלי, שכנראה שכבה עליו ומרוב שומן הפעילה אותו. חשקתי עוד קצת עם חישוקי החדש… המסקנה שהוא קצת צעקני מידי, יש לו 20 מצבים שמתחלפים כל 10 שניות עם צבעים זוהרים… אבל יש לי שלט!! (אני עוד יראה לכם פשוט לא היה לי זמן אליו כמו שצריך).
בשבת, גם ישנתי טוב! ניסתי לעשות לעצמי כמה שיותר הרגעה ומנוחה לפני המשמרת בערב. כן, ”הסקסמוכר“ היה מבין המקומות שהיו פתוחים בערב 9 באב… למרות כל ניסיונות ההרגעה שלי, איך שהגעתי למשמרת הוריד התחיל להתנפח, זאת משמרת לשתות בה! איך אני אמורה לעבור את זה??? לרגע חשבתי שעשיתי את טעות חיי (לעבוד בערב כזה), לרגע חשבתי לשתות! או לפחות לשתות את הכוס יין השנייה שלי, אבל לא ראיתי בזה טעם. היה שלב שרציתי לבכות, אם ככה זה מתחיל מה אהיה ברגע השיא של הערב??? כול גופי התמלא בעצבים ובדמיוני ראיתי איך אני הולכת מכות עם לקוחות. אחרי חצי שעה כזאת, הבנתי שאין מה לעשות, זה המצב, אלו הם הנתונים ואני צריכה לעבוד אתם. נשמתי, שאפתי קצת שאכטות להרגעה וממש, ממש השתדלתי להיות סבלנית ונחמדה.
זו הייתה מתקפת זומבים ללא הפסקה! גופי הרגיש אנוס, אנשים היו בכל עבר, חטפתי מכות מכל כך הרבה דברים, אנשים נגעו בי כאלו אני חיית המחמד שלהם, ועם זאת, לא איבדתי את דעתי! לא תמיד הייתי נחמדה, כן העלתי את הטון לפעמים, אבל לאנשים מעצבנים במיוחד, שלא מבינים את הסיטואציה שמתרחשת סביבם.
חזרתי לביתי בתחושת סיפוק, שרדתי את מתקפת הזומבים!!! אני עדיין צריכה לעבוד על עצמי, אבל אני פחות ופחות מתעצבנת, שזה מהמם! גם הפעם המזגן היה דלוק למרות שכיבתי אותו לפני שיצאתי מהבית, גם הפעם הוא היה על המיטה ליד החתולה השמנה שלי. דמיינתי אותה מדליקה את המזגן, שנייה אחרי שיצאתי מהבית. אני רוצה לחשק קצת, אבל גופי שבור ואני צוללת לשינה.
בראשון התעוררתי שבורה, שוב הזרת לא רצתה להתיישר נתתי לעצמי לישון טוב לפני משמרת לילה, זה הצחיק אותי שרוב הסופ“ש מצאתי את עצמי נחה כדי שאהיה לכוח לעבודה. שוב יש סביבי שקט שכזה… זה שקט טוב! רק שלוקח לי זמן להתרגל אליו, אחרי כל הרעש שסבב את מוחי. אל תשאלו אותי איך הגעתי לזה, אבל יוצא לי לקרוא על פרוש המילה חיק = האזור בין הגוף לידיים בתנוחת חיבוק, למעשה זה אוויר. האוויר הזה נתפס כחלק מגוף האדם – מעין “אויר טריטוריאלי” שלו – ולכן הוא נקרא חיקך. אם המחשבה הזו אני יוצאת למשמרת לילה נוספת ב“סקסמוכר“:אני לא אוהבת שנכנסים לי לאוויר הטריטוריאלי! לפי שאני יוצאת אני מכבה את המזגן ומניחה את השלט על עדן החלון, כדי שהשמנמנה לא תתיישב עליו שוב.
עוד משמרת שעוברת בהצלחה, התפרעתי עם צ‘ייסרים של לימונדה! הייתה אווירה טובה, רק השקט הזה עדיין איתי. לקרת סוף המשמרת, התיישבתי לאכול (להזכירכם בעברי לא יכולתי לאכול מול אנשים זרים), למרות שהמקום היה די ריק, הגזורים של הלילה בחרו לשבת ולדבר איתי בזמן האוכל. זה מתחיל ב ”וואוו בתאבון“, למה את אומרים את זה? זה נשמע מעליב כאלו ”וואוו כמה את אוכלת!“, בכלל כשאנשים זרים אומרים בתאבון לאדם שאוכל… בו נבהחר נקודה, בתאבון זה לא כמו לבריאות! אכילה היא פעולה אינטימית, אין שום ברכה שאדם רוצה לשמוע שהוא באמצע ביס!!! (לדעתי האישית לפחות). ביאסו לי את האוכל, כל פעם שמישהו נעמד לידי באמצע הביס תהיתי לעצמי, ”מה עכשיו?“. לקינוח היה לקוח על הבר שמדי פעם דפק יללה של אינדיאני, ”אתה צריך לקבל את האינדיאני!“ אמר ספק לברמן, ספק לעצמו, זה הצחיק אותי. אני מצאתי את עצמי מדברת עם מלאך שומר, מי אני שלא אקבל את האינדיאני!
אני חוזרת בבוקר, עייפה ומרוצה, מגיעה למרחבי המוגן, ומגלה שהמזגן עובד! ישר בודקת אולי השמנה הפילה את השלט והפעילה את המזגן, אבל לא, השלט עומד במקומו!!! (אולי באמת עשיתי לה האנשה יתרה בכל סיפור המזגן). אין לי הסבר להדלקתו המחודשת של המזגן בשלושת הימים האחרונים… נעים לי לחשוב שהמלאך השומר שלי דואג שאהיה לי קריר ונעים כשאני חוזרת לביתי… ולרציונליים שבניכם, ההסבר ההגיוני היחיד, זה שאולי מכוונן טיימר הדלקה, אבל אז למה זה נדלק רק כשאני לא בבית???
מצרפת תמונות אילוסטרציה של השלט,
שלוות שלום ושבוע קל!
14046129_187084201709046_3104697041315063101_n 13962535_187085645042235_6677968129449896532_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה