הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שבת -שני, ה- 6-8/8/16. הימים ה-89-91 לגמילה.
שכחתי לספר, שבמפגש עם המקשרת האלופה שלי, דברנו קצת על נשמה. היא אמרה לי להתייחס לכל סיטואציית החיים כניסוי שהנשמה שלי הגיע לעשות, הניסוי הוא לתפקד בתוך גוף. הגוף הזה כניסוי… אני אוהבת את המחשבה הזו! זה מסתדר לי עם תחושה ישנה שאני לא מתאימה לגוף הזה, שהוא לא אני. אז אתאר את הימים הללו כחלק מהניסוי:
בשבת התעוררתי מוקדם, גופי היה חלש וכואב. זו הרגשה מוכרת של בקרים לאחר מיגרנה, כאלו שופל עבר עליך בלילה. החלטתי שאתן לגוף מנוחה, צפיתי בסרטון שמסביר שבזמן מחלה, הגוף משקיע מאמץ להגן על עצמו ולכן משקיע פחות מאמץ לייצר דברים שגרתיים כמו סרוטונין (שמייחסים חוסר בסרוטונין לדיכאון). בערב אני יוצאת למשמרת כמעט ללא בחילות וסחרחורות, אבל עדיין אני לא עצמי.
בראשון קמתי מעט מדוכאת, החלטתי לשטוף את ביתי, אני אוהבת שמרחבי המוגן מסודר, זה מחמיא לו. למרות כל ניסיונות הפריקה יש בי עדיין זעם בלתי ממומש, הפעם הזעם בוחר לצאת על קופת החולים ומשרד הבריאות. ביטלו לי תור לרופא שיניים והבא הפנוי הוא רק באוקטובר, למרות שנפלה לי חתיכה מהשן הרקובה שצריכה טיפול שורש, נכנסתי לרשימת המתנה זועמת! בנוסף היד ממש כואבת לי אבל יש לי עוד איזה שבועיים עד לתור לפיזיותרפיה, זועמת!!! ובדקתי, אין באפשרותי לקבל שמן קאנביס רפואי, למרות שה“חוקי“ מאוד עוזר לי, זה לא ממסטל ואין שום סיבה פרט לכלכלית שלא יתנו לי אותו! התקשרתי לקופה – לא קיבלתי מענה, שלחתי מייל תלונה, עוד לא ענו לי, כתבתי פוסט כועס למשרד הבריאות: https://www.facebook.com/Health.gov… גם שם לא ענו לי…. עוברת בי המחשבה אנרכיה, א-נ-ר-כ-י-ה-!-!-! איך אנחנו נותנים שידפקו אותנו שוב ושוב, מה יעזור מייל או טלפון, הם יבינו רק הפיכה! חשבתי להכין עצומה, אני אולי שטות קטנה במערכת אבל מה במקרים קשים יותר? גם סבתא שלי קבעה תור למומחה לעוד חודש וחצי, אם הייתי מתלוננת על כל תחלואתי לד“ר ”אני כל כך נחמדה שזה מוגזם“, היה לי כנראה תור לעוד חודשיים לגסטרולוג ועוד שלושה חודשים במקרה הטוב לקולונוסקופיה (עברתי את הסגה הזאת בעברי). עצומה לא תעזור, חשבתי על לרסס על כל קופות החולים:
רשימת המתנה:
_____________
_____________
______________
חשבתי על להיות עצם בגרון, כל יום לעלות פוסט זועם נוסף, חשבתי על לנפץ זכוכיות, חשבתי וחשבתי, אבל לא עשיתי כלום. יצאתי למשמרת לילה ב“סקסמוכר“, בדרך עברה בי המחשבה שוב על אחדות, והם אנרכיה מאחדת או מרחיקה. הייתה אחלה משמרת, כמעט ללא זעם, הרגשתי טוב, אבל היה לי קשה עם כל הסאחיות הזו. זה לא שיש לי רצון לשתות או לאבד שליטה על הגוף הזה, אבל הסאחיות משעממת אותי, מצב רוחי קו ישר, פלט… בא לי קצת יותר את ה“היי“. בבוקר כשאני חוזרת למרחבי המוגן, אני תוהה לעצמי על המשוואה שמאז שהפסקתי לקחת את הרדיולה מצב רוחי ירד… אולי אקח אותה שוב ואבדוק האם זה משפיע על מצב הרוח?
בשני התעוררתי אנרגטית! ביני לבין עצמי עדיין מתקשה לקבל את התקף החרדה האחרון. פעמיים כמעט התקשרתי להזמין אמבולנס, פדיחה! נראה לי שזה מאחורי, שעברתי התקף חרדה של שבוע שהתבטא בתסמינים פיזיים ומורעל נמוך. אציין שכל התסמינים אכן קרו, לא דמיינתי אותם, אני קוראת עוד קצת על גוף ונפש ונרשמת לסדנת ”חיבור לנשמה“ בשישי הקרוב.
יום חופשי אני יוצאת לצפון העיר לחפש חנויות שיתאמו למשהי יקרה ללבי. החישוק עמי, אם אני כבר בצפון אסע לפארק הירקון. איך שהוא הגעתי לרידינג וחשקתי שם בהנאה. אך כך פגשתי את ”קליאופטרה“, למפגש מרנין בו גם שתיתי כוס יין! (לא שכרה אותי, עדיין). כשיצאתי ממנה קלטתי שהשארתי אצלה את החישוק, הייתי בהיסטריה! זה לא שאין לי עוד חישוק בבית, אבל זה עם האור הלבן! הרגשתי כמן אמא ששכחת את בנה באוטו. לשמחתי ”קליאופטרה“ עוד הייתה ערה והחזירה לי את התינוק פורק הזעם שלי.
את החזור עשיתי דרך הטיילת, נעצרתי גם שם לחשק קצת. ועם זאת אני חוזרת לביתי עצובה מבלי לדעת למה. זה מדהים! כשאני מחשקת יש לי סוג של ”היי“ וכשאני מפסיקה הוא פשוט יוצא מהגוף. אני נזכרת בכל הפעמים שאני בוכה מלראות חדשות או מסטטוס בפייסבוק, מנגבת את הדמעות ומנפנפת את הרגש. אני מחליטה להזכיר לעצמי כל פעם שעולה בי רגש כזה, לנשום לתוכו ולנסות להקשיב מה זה. את העצב לא הצלחתי לפענח… זה כאלו יש חסימה ביני לבין היכולת להגיע לעמקי נשמתי… הסדנה בשישי אמורה ללמד אותי לעשות זאת… אז יש למה לצפות.
אמשיך לבדוק את תופעות הגוף הזה,
שנדע שלווה ויכולת להביט פנימה!
*תמונת השאר היא החמנייה על ארס דווי שלי, נראה לי שבטעות ריססתי נגד הנמלים גם קצת עליה וזה לא עשה לה טוב… לא נראה שהיא תתאושש מזה, אבל אני ממשיכה להשקות אותה, אולי עוד יקרו ניסים.

13882426_183286018755531_5856002665121313765_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה