הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שלישי – רביעי, ה – 12-13/7/16. היום ה-64 וה-65 לגמילה.

בשלישי קמתי מבואסת! הקול הבס והיציב, היה חזק ואיתן מליל אמש, הרגשתי כי עייפתי מהלחימה. שוב עטף אותי כאב (עוד לא נגמרת?!), שוב הגוף שלי היה צריך לפרוק, אז שוב חשקתי.

תחילה במרחבי המוגן, “בגינה”, כי לא יכולתי להמשיך ללכת הלוך חזור בבית. משם רכבתי ל”פארק שלי”, לאימון מתוכנן של שעתיים, עפתי, התפרעתי, הזעתי, אבל כל פעם שנעצרתי התבאסתי. השעה הייתה כבר עשר בערב, שעה פחות מחמיאה ל”פארק שלי”, הדיירים של הלילה |(הומלסים), התחילו להכין את מיטתם לפני השינה העריבה, אבל עדיין, אני צריכה לפרוק…
אז נסעתי לטיילת. זה היה סוג של בדיקת גבולות עם עצמי, כי היו שם אנשים (עברתי!). מצאתי פינת דשא בין שתי חמולות שעשו על האש (ספוט חביב עלי), והתפרעתי שם. הרגשתי שגופי לא יכול יותר להמשיך (פיזית), אבל עדיין כל פעם שנעצרתי הדמעות איימו לצאת בפרץ.
חלפה עוד שעה. עישנתי סיגריה, בעודי מביטה על החוף ממעל, משהו בים, קרה לי לרדת לחוף, להוריד נעלים ולחשק. זה היה מדהים!!!
חלפה עוד שעה, אני מתקפלת לביתי המוגן, מבואסת כפי שיצאתי ממנו.
4 שעות של פיזוז, הנאה, חיוך והזעה, ועדיין לא פרקתי הכל??? FUCK IT!!! אם הייתי שותה ארבע שעות כבר הייתי ממש שמחה!!!

אני חוזרת מותשת עם קילו גלידה לנחמה. צ’אט לא צפוי עם חבר מהעבר (תקופת הצבא), מעלה לי חיוך על הפנים. הוא קורא את הבלוג, מחמיא ומעודד. כנראה שהייתי צריכה לשמוע את מילותיו באותו הרגע.
ההפחתה בעישונים (לא בסיגריות במפתיע, 10 סיגריות ליום זה סבבה לי), קשה לי! לא כי התמכרתי, כי הם לוקחים לי את המועקה. כדי לתת לי תמריץ, וגם כי היה מבצע ל-24 שעות, אני מזמינה לי עוד חישוק עם אורות קסם. זה על חשבון שבוע של עישון בחזירות יתרה! (שעדיין לא סיימתי בהצלחה… אבל תמריץ, זה תמריץ!).

ברביעי לא התעוררתי לכירוג שד. זה די מבאס כי לוקח זמן למצוא תור למישהי שתמשש לך את השדיים. אם לדייק, התעוררתי בעשר וחצי (התור היה באחת עשרה), חשבתי על להתארגן מהר ולקחת מונית, אבל אז הסתכלתי על השדים שלי!!!
אחדד-
רציתי “להכין” את שדיי לבדיקה (כמו שלפני עוזרת מסדרים את הבית, לפני רופא שיניים מצחצחים טוב וכד’), אבל במקום שדיים, התגלו למראה עניי, שני שקי אשכים מרוטים!!! שני הקילו האחרונים שירדתי, כנראה היו אחד מכל שד. הייתי בהלם!! אאאבאא?! (קטן ושקט).
בלו.. בלו…

עוד מתקופת חטיבת הביניים המזעזעת, הייתי זו עם השדיים… בכלל כמתבגרת האמנתי שכל מה שרואים בי זה שד! אני זוכרת שבגיל 16 נסענו לכנרת, שם לבשתי את הביקיני הראשון שלי. שיתפתי חברה בכך שאני מתביישת בבטן שלי, היא ענתה לי, המומה: “תגידי לי את מפגרת? מי בכלל יראה את הבטן שלך, כול מה שרואים זה את הציצי”.
בגיל 17, היו שולחים אותי לעמוד מקדימה בתור למעדונים, כדי שיראו את המחשוף שלי ולא יחשבו שאנחנו קטינות.
תמיד, בכל מקום, הייתי שם עם השדיים שלי…
ועכשיו??? עכשיו אני לא זאת עם השדיים יותר (אז מי אני???), זה מוזר.

אז במקום ללכת לבדיקה חזרתי לישון. התעוררתי חישקתי קצת ויצאתי למשמרת קצרה.
התחלתי אותה, כשהבוס האגדי שלי, סיפר לי שהוא קרא את כל החפירות שלי (הוא לא נגד הפייסבוק אז שלחתי לו שני קישורים לבלוגר וסלונה, שגם שם נמצאות החפירות שלי… זרוק לחמך…), הוא חיבק אותי, אמר לי שהוא גאה בי ושנהנה לקרוא, רוגשתי והתחזקתי.
כל המשמרת שמת לב שמשהו בי שונה, הגוף שלי היה מותש עוד מאתמול, והייתה עבודה, פיזית כמעט קרסתי… אבל הייתי ב”היי טבעי”!!! אהבתי! את הלקוחות, את הקולגות, את המאמץ הפיזי, משהו בי היה שלם, משוחרר.

כשחזרתי למרחבי המוגן (עכשיו, בעודי כותבת מילים אלו), נפל לי האסימון, נראה לי שהנערה המתבגרת שבי, סיימה לבעוט ולצרוח… אני מרגישה אישה!
זה מצחיק אותי, דווקא בתקופה שאני הכי מרשה, מוחלת ומכילה את היותי ילדה, מאפשרת לעצמי לעשות את העולה על רוחי, דווקא עכשיו אני מרגישה אישה שלמה! חזקה מספיק כדי לעמוד על שלה ולהתעמת עם צריך, חזקה מספיק בכדי להגן עליה או על חלשים ממנה, שלמה מספיק, כדי לדעת להרפות, לא לדאוג ממה שלא קיים (המחר), שלמה מספיק כדי לקחת אחראיות על עצמה, ולדעת לא להתרגש מאי לקיחת אחראיות של אחרים. לא, עוד לא פתרתי את הכל, אבל אימצתי את הסבלנות לחכות, אני יודעת שאני בדרך הנכונה.

לסיום אצרף סידרה של תמונות משנה ב’ ללימודי, שנקראה “כמה פנים לפחד”. לא מצאתי את הגרסה המקורית של כל התמונות, אבל בהגשה הן היו ממוסגרות, במסגרת קטיפה אדומה שאני הכנתי וכולן היו צבעות בצבעי פסטל.
אני זוכרת שהמבקרת החיצונית אמרה שזה צועק גיל 16! אז לא הבנתי… נראה לי שעכשיו אני מבינה… היו בי המון דפוסי חשיבה והתנהגות שלא נפתרו בגיל 16, נתקעו איתי מאז. השלשלאות האלה הותרו מרגלי, ואני יכולה לעבור שלב, מנערה מתבגרת לאישה צעירה!
שנדע את עצמינו,
ונדע שלווה!

13620298_721995397938460_6554976158084221310_n

13612361_721995441271789_1931331654760971713_n

13692662_721995487938451_8883780543455552335_n 13726763_721995594605107_5202408795306832220_n

13716154_721995704605096_1313505905571074241_n 13726748_721995707938429_2286861894182879439_n 13718687_721995701271763_2053744780234679859_n

עוד מהבלוג של mili bergman

Thumbnail

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 4 years
Thumbnail

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
Thumbnail

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים