הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי – שבת, ה- 8-9/7/16. היום ה-60 וה-61 לגמילה.

יום שישי, קמתי במצב רוח מרומם. עושה רושם שלחשק ב”טבע” עשה לי טוב. שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד בחדר, לרקוד חופשי, כפי שגופי לא אפשר לי מעולם… אני לא זוכרת מתי ואם בכלל רקדתי בחופשיות…. בכל פעם שאני על במת הריקודים, זה מרגיש כאלו רגלי דבוקות לרצפה, גופי נהיה כבד ומתנגד לתנועה. אני חושבת שהחישוק הכניס לי תנועה חדשה, קלילה, חופשיה.

חשקתי בגגי הקסום ויצאתי לעבודה, אנרגטית ואופטימית מתמיד, הרגשתי שהטוב מצפה לי מעבר לפינה….
ממש לא! התחלתי טוב, אבל מצב רוחי הלך והתדרדר, עד לרמה שרציתי לבכות. לא קרה שום דבר מיוחד, לא קרה כלום. הייתה פחות עבודה משצפתי, היו הרבה גזורים ואני לא הייתי אחת מהם (מפתיע!), סיימתי את רוב תקציב העישונים שלי, עוד לפני המשמרת והסאחיות הכתה בי, ללא רחם.

המטרה של כל הגמילה הזו, הייתה שאמצא את ה”היי הטבעי”, הנמצא אי שם בתוכי (מאחורי שלשלאות ברזל ומנעולים כבדים ללא מפתח…). אז כשלקוח דלוק (שפגשתי לראשונה) ביקש חיבוק, האינסטינקט היה להגיד לו: “לא! מה נראה לך?”, אבל במקום זה הלכתי לחבק אותו. אם הייתי “מיכל” הייתי עושה את זה בטבעיות ומכל הלב (כי הייתי שתויה לגמרי בשעה זו של הלילה), וגם כי הבטתי בו וראיתי אותו, דלוק כנראה מסם האהבה, צמא למגע הזה מאישה….. חיבקתי אותו שוב לפני שהוא הלך… אני פה כדי לתת שמחה ואהבה, גם עם זה חיבוק לשרוט!

שבת ישנתי עד מאוחר… חששתי מהיום הזה… זהו היום בו מתקיימת הופעה, שבה קיים חשש כבד שאראה את מר קרטושקס (מזלי שכפולנים יש לנו הרבה כינויים לתפו”א). חלמתי! (יששש!), שכחתי את החלום, פרט לתמונה והתחושה של הטורסו שלי עטוף בזרועת גבריות וחזקות…. איך אני אוהבת את התחושה הזו…..
כל הגוף שלי צעק לא ללכת!!!! כמעט וויתרתי לעצמי, ואז משהו בי הרגיש מחויב לכם ולבלוג הזה, משהו הרגיש שאני חייבת להשתתף בניסוי…

בקלף הטארוט היומי שיצא לי, קיבלתי את קלף התלוי. לפי מה שקראתי ומה שלקחתי מתוך מה שקראתי, הוא מעיד על צורך בשינויי פרספקטיבה. החניך מגיע לשלב שהוא מבין שהוא צריך לשחק את המשחק כדי ליצור לעצמו את המציאות. זה גם מה שהמתקשרת אמרה לי לעשות, לבוא לשחק לראות מה יהיה. אני מחליטה ללכת לחשק בגן החדש שלי ומשם להמשיך להופעה. יש לי תחושה שהוא לא יבוא, ומדובר בהופעה עם העצמה נשית… אני אישה מתעצמת, אני צריכה ללכת!

רקדתי, פרקתי את כל החששות שהיו בי והלכתי להופעה, ככה כמו שאני: מסריחה מזיעה, בג’ינס קצר, גופיה לבנה ונעלי ספורט. בעצם לא מדויק…. המתקשרת יעצה לי לקחת רסקיו לפני, עוד לא קניתי… אז הכנתי לעצמי ערכת הרגעה שכללה: בירה, שאכטה וצ’ארלי…. אם כל הכבוד לניסוי, אני רק בת אדם שאולי נפטרת מהחרדה החברתית שלה, אבל עדיין….

אני מגיעה למועדון ה”לגו” ונעמדת בתור. בהתחלה היה נדמה לי שהשטח פנוי, אבל אז קלטתי את מר קרטושקס בזוית העין, מחויך בחולצה אדומה… בדיוק עקפו אותי בתור וחשבתי לעשות “ויברח”…. סביבי היו נשים לבושות יפה, עם ריח בושם, אני הרגשתי ילד פצוע, מסריח ודביק.

בפרשנות על הקלף היה רשום: “….אם אנחנו באמת רוצים להתפתח מבחינה רוחנית עלינו ללמוד לקבל את הקושי והכאב. אלו הם “מתנות” שהיקום שולח לנו כדי שנוכל להתפתח”.
אז נכנסתי לקבל את ה”מתנה” שלי….

אציין שהגעתי לבד להופעה, לא קבעתי עם חברה, לא ידעתי מי הולך, כך בחרתי לעשות, כדי לצאת מאזור הנוחות שלי.
לשמחתי איך שנכנסתי ראיתי 2 נשים אהובות, התרכזתי בהם ונדמה לי שחלפתי על פניו לכיוון הבר. ההופעה בדיוק החלה, אני לא יודעת אם הוא ראה אותי או לא, אני מבחנתי השתדלתי להתרכז בהופעה, כמעט ולא חיפשתי אותו בעיניי.

שמחתי שהגעתי, ההופעה הייתה הורסת לטעמי. שתתי עוד שתי שלישם של בירה צוננת שהרווחתי ביושר. שמחתי שראיתי אותו, זה אושש את הטענה שהוא לא היה פרי דמיוני. אמרתי את המנטרות של ההו’אופונופונו כמה פעמים… במהלך השיר הזה:https://www.youtube.com/watch?v=tXEQMO0VfKs רציתי למצוא אותו ולחבק אותו! (ברור שנשארתי לרקוד במקום).

בסוף ההופעה התחלתי להתפתל בתוך עצמי…. כשבאתי לצאת והבחנתי בו יושב על הרצפה, רציתי לגשת להגיד מזל טוב כפול, לו ולאיש היקר ללבו, ממש רציתי, אבל לא הצלחתי.

המשכתי ללכת, יצאתי למרכבה, שחררתי אותה מהמנעול, הכנתי אז האזניות, והבחנתי בו עומד ביציאה, אני די בטוחה שהוא קלט אותי והסב את מבטו. הדבר הנכון ביותר לי באותו הרגע היה לשים את השיר הזה: https://www.youtube.com/watch… ולרכוב לו מול הפנים בדרך לביתי (או לפחות כך חשבתי)… עשיתי זאת! שמחתי חייכתי, הרגשתי שחרור…

אבל איך שהתקרבתי למרחבי המוגן, התחרטי שלא אמרתי את המזל”ט הכפול, מה זה הגנון הזה של להתעלם, לעשות כאלו אנו זרים…. (בעיקר מדברת על עצמי) כבר הייתי בחניה, כשגלית, איך לא, שאיבדתי את המפתחות!!! אאאאאאאבבבבבבאאאאאא!!! אתה צוחק עלי???? הלכתי לעשות סיבוב למצוא אותם, אם להיות כנה עד הסוף, יותר חיפשתי אותו מאשר אותם, הוא לא היה, גם הן לא. מישהו צעק לי ליד הקיוסק, אבל בגלל שאני אישה וכנראה גזענית התעלמתי.

חזרתי שוב לביתי ונזכרתי שהנחתי את המפתחות בקייס של האזניות, וגם הוא נעלם. נסעתי לחפש אותו, הדמעות רק רוצות לפרוץ ממני… ליד אותו הקיוסק הם צועקים לי שוב, כמעט נדרסתי מהשמחה שהם מצאו את המפתחות. הבחור סיפר לי שמישהו ראה שזה נפל לי והביא להם אותם. אני מלמלת “תודה! תודה רבה!” הווא המשיך למלמל איך בגלל האזניות לא שמעתי אותו קורא לי, איך הוא נסה לרוץ אחרי….. אני לא מתאפקת ושואלת: “הוא היה עם חולצה אדומה?”… “לא, לבנה” הוא עונה, ומנפץ לי את סיפור סינדרלה.

אני חוזרת למרחבי המוגן… אמ… בפחות טוב… גל של פסיכיות עובר בי, לכתוב לאחותו בפייסבוק, להתקשר ל-144 להשיג את הטלפון שלו, כמהה לדבר איתו, כמהה להחזיר את הגלגל לאחור, אבל זה בלתי אפשרי…. אני מנסה לחשק ללא הצלחה, מנסה לבכות ללא הצלחה, אז מתחילה לכתוב…. אני צריכה לעקל… לא יודעת מה זה עשה לי….

תוצאות הניסוי: עוד לא ניצחתי את החרדה, עוד לא סיימתי את תהליך החניכה, אומנם הורדתי את “כ” הכאב משמי, אבל הכאב עדיין שם… מתנדף ממני בליטופים אחרונים…
אני עוד לא מוכנה לאהבה, יש עוד מחסומים שgלי להסיר, יש עוד תהליך שgלי לעבור כדי להיות “מילי”, בינתיים אני מתנדנדת בין לבין…. עד כה הרגשתי שהיה מאבק בין השתיים… אני מוכנה לשחרר אותו… לא להאבק בזה יותר, פשוט לתת לזה לקרות, כמו בחישוק, התנועה כבר קיימת, אני רק צריכה לתת לגוף להסתנכרן.

מצרפת תמונה של הקלף.
שלוות שלום!

נ.ב
בסוף הזלתי דמעות כaשמעתי שוב את השיר שגורם לי לרצות לחבקו… יהההייי?!?!

13599943_720040981467235_4584446449225722576_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה