הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום חמישי ה – 7/7/16. היום ה-59 לגמילה.

גילוי נאות: אני רואה כל מני סוגים של סרטונים/הדרכות למימוש עצמי, חיזוק כוח הרצון ולצערי, גם כאלה על: טעויות בדרך למציאת זוגיות (גוגל הוא חבר, אם הוא בוחר שהשיטוט יוביל לשם….). 

בהשראת אחד מהסרטונים האלו (כן, גם אשכרה מקשיבה לשטויות האלה! מכל מלמדי השכלתי או משהו…), החלטתי לנסות להתאהב בעצמי. התחלתי עם זה כבר לפני חודש, בהופעה ההיא שהלכתי לבד, מאז זה רק תופס תאוצה…

אז בחמישי התעוררתי בשעה נורמלית, למרות שהלכתי לישון כהרגלי, בשעה הקסומה של הזריחה. שתיתי בפעם האחרונה את הנוזל החום המגעיל (זהו סיימתי את ניקוי הכבד!! אני יכולה לחזור לשתות קפה וגם לשתות את כל התקציב של הארבע בירות ביחד!!! אמ….מעניין….).
החום וחוסר הכסף קצת העיבו על מצב רוחי, אז הלכתי לראות את: “the secret life of pets”, עם אחת מחברותיי הקסומות, שהייתי איתה בים הנקי, שבוע שעבר… והנה הגיע העת, להעניק לה את שמה: “כלב רוח אפגני”.

פגשתי את ה”אפגני” בסקסמוכר. התחלנו את הבילוי עם קפה קר (סאחילנד) ושאכטה (הכל עניין של איזון בחיים). רכבנו לאולם הקולנוע הצונן, נכנסו עם פופקורן, קולה והתרגשות גדולה. בגלל כמות ה”אנשים הקטנים והקולניים” סביבנו, הציעה כלב הרוח האפגני, שנשב בשורות הראשונות. שיתנו עשינו זאת לראשונה בחיינו (תמיד האמנתי שזה עושה בחילה), כיף לצאת מהאזור הבטוח שלך, זו הייתה החלטה חכמה.

למרות הפרומו המעלף - https://www.youtube.com/watch?v=GsRtF3FT1_Q, לא הגעתי עם ציפיות גבוהות (גם קראתי שהעלילה לא ממש מתאימה למבוגרים), אבל עדיין, חצי שנה שאני מחכה לצאת הסרט הזה.
להפתעתי, בתחילת הסרט היה סרטון קצר של המיומנים, (אלו הם אהבת האמת שלי! למה “פפאיה, פפאיה, בננה, בננה” , מצחיק אותי?! אין לי מושג).
אז הצחוק יצא ממני מההתחלה והמשיך לאורך כל הסרט, לא לדאוג! גם דמעות נזלו שם, חלקם מרוב צחוק וחלקם מדברים שהעציבו אותי.

אני נפרדת מכלב הרוח האפגני, מרוצה ושמחה. קראתי איפהשהו, שצחוק ממושך מאוד בריא לנפש. אני מחליטה לעשות מעשה, ללכת לבדוק עם הגינה שמצאתי בדרום העיר, מתאימה לחישוק הקסמים שלי.
חודש עבר מאז שגיליתי אותה, אבל לא העזתי ללכת. להזכירכם! אני מחשקת פחות מחודשיים, בשבועיים הראשונים חישקתי רק בחדר! בפחד עז, יצאתי לגג! ומאז אני רק מרחיבה את הגבולות!!!.

אציין, שאדם עם חרדה חברתית, וחישוק (ועוד עם אורות), זה לא עובד ביחד! אנחנו לא אוהבים תשומת לב, נוטים לא לרקוד בפומבי, מתביישים שמסתכלים עלינו חרדים מלעשות פדיחה, ליפול, להפיל ועוד ועוד ועוד.

אז הלכתי לשים לי מוזיקה שתעיף לי את התחת, עזבתי את אזור הנוחות שלי וניגשתי לפארק. התמקמתי במקום נחמד והתחלתי לתרגל כאשר האזניות עלי, המוזיקה בודדה אותי מהסביבה כמעט לחלוטין (בכל זאת אני עדיין רואה). לקרת השקיעה הוקפתי בלהקה של “הציפור שלי”!**

** כבר לפני כמה חודשים, הסבה המתקשרת את תושמת לבי, ל”שריקה” של ציפור שנשמעה במהלך הטיפול. היא אמרה: “את שומעת את זה? זה לכבודך! זה לא משהו קבוע” (הרמתי גבה, כולה ציפור). פגישה או שתיים אחר כך שוב שמענו את שירת הציפור הזו, שוב היא אמרה שזה לכבודי בלבד (לא קורה עם מטופלים אחרים). הציפור מבקרת אותי מדי פעם בגג, מעירה אותי בבקרים והפכה מבחנתי להיות הציפור המעודדת שלי. שמה בעברית הוא שחרור (מצורפת תמונה), זה מצחיק אותי כי זה דומה לשיחרור (שזה התהליך שאני עוברת עכשיו, למי שפספס).

בחזרה לפארק…
השמש עוד סימה לגמרי את המשמרת שלה, אבל אני הדלקתי את האור בחישוק. אני נהנת לחשק באור יום, אבל בלילה עם החישוק המואר… משהו בי נדלק! (כמו סם שבדיוק עלה לך) האור מהפנט אותי ואני רק רוצה לשחק איתו!!!

אני קולטת שאני נשארת לבד בפארק, עם איזה הומלס שהתישב בצד מהרגע שהגעתי. לא ברחתי, אבל החלטתי לשפר עמדה לאזור יותר מרכזי. מצאתי מקום משובח (לא רחוק מחמולה שעשתה על האש), המוזיקה שבקעה מאזניותיי, העשן (מהמגל), האור של החישוק והגוף שלי, התחברו! עפתי! אני חושבת שמצאתי את ה”היי” של הספורטאים! הזעתי בצורה דוחה, חטפתי מכות מהחישוק ומהאזניות, רדפתי אחרי החישוק, נפל לי, נפלתי וזה היה מושלם!.
לא עניינו אותי האנשים שסביבי, לא הרגשתי את החרדה, הכל היה על הזין שלי! חוץ מהחישוק והתיק שלי ששכב בודד וחשוף על הדשא (למרות שלשמחתי צדקתי, אין שם הרבה אנשים בהשוואה למקומות אחרים בעיר הזאת).

אחרי שעתיים וחצי של התחשקות והזעה יתרה, פרשתי למרחבי המוגן, גמורה ומרוצה. להפתעתי לא הצלחתי להירדם…. אז באיזה שתיים וחצי בלילה, ירדתי לקנות לעצמי גלידה (היה חסר לי משהו מתוק), נשנשתי אותה וצפיתי ב- “angry birds” (עוד סרט מצוייר שהצחיק אותי). התחשק לי סיגריה אבל סיימתי את התקציב היומי (עד 10 ליום), אז גלגלתי סיגריה מטבק ללא טבק ששכחה פה חברתי (לא משהו בכלל, אבל נותן את פעולת העשן והמשחק).
נרדמתי מחויכת ומרוצה!

מצרפת תמונה של:
1. השחרור (הציפור שלי).
2. המגרש בו אני והמרכבה משתעשעות והחישוק בפארק.
3. הבקבוק הריק של החומר לניקוי הכבד, לצידו הקפה שלא נגעתי בו כל החודש וקיבל גוון כחול (יאמי).
4. וקישור לשיר שנקרא blackbird, שזוהי ציפור השחרור המעודדת שלי! הגרסה המועדפת עלי היא הקאבר של בן דודי, אבל אסתפק בביטלס
https://www.youtube.com/watch?v=Mo_DMGc2v5o

שנדע שלווה, מחוץ לאזור הנוחות שלנו!

75861327078461 13599919_163598464057620_8992462413832511181_n 13612303_163598480724285_5983785630702075356_n 13600126_163598547390945_837685994397414779_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

”הימים הכי סאחיים שלי EVER!!!“

  רביעי-שישי, ה-3-5/8/16. היום ה-86, ה-87 וה-88 לגמילה. רביעית קמתי גמורה יותר משהלכתי לישון. הרגשתי שמשהו בי לא רוצה ללכת לעבוד, זה חרה לי מאוד! דיברתי עם ”הילדה הפנימית...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה