הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום ראשון ה-3/7/16, היום ה-55 לגמילה.,

אני קמה בבוקר ויש!!!! אני הולכת לראות אותה! המנטורית הבלתי מעורערת שלי! פספסתי את האוטובוס (כמובן), אז לקחתי מונית, וכתוצאה הקדמתי קצת. התיישבתי למטה לסיגריה, ניסיתי לעשות סדר בראש, מה להגיד כדי לתת עדכון מדויק ולהשאיר זמן לעבודה. הדמעות עברו את מפלס השקדים, איימו לפרוץ בכל רגע, אחת או שתיים אף הצליחו לברוח. לא רציתי לבכות לה, אאאאאאאבאאאאא!?!?! למה??? למה תמיד אני מגיעה אליה בימים הפחות טובים???

היא פותחת לי את הדלת, ומתחילה לצחקק כתינוקות (משערי הכחול), היא יותר מבוגרת מאמי, חשבתי שתגיב אחרת (אז חשבתי), היא מבסוטה ממני!
רגע לפני שאנחנו מתחילות במפגש, אני מרגישה משהו… במקביל ששמעתי רחש, הדומה למשב רוח פתאומי הפותח את הדלת. גם המתקשרת שמעה את זה! היא קמה לדלת (שלהפתעתי נשארה סגורה), יוצאת לדלת הראשית, שממול לדלת חדר הטיפולים, גם היא סגורה, כשהיא חוזרת היא אומרת “כנראה שיש נוכחות איתנו”… כל מה שעבר לי בראש זה: “איזה כיף שהיא זורמת!!! וואלקם חייזר קטן!”.

אני מתחילה לתת לה דוח: על המעבר הרשימי למילי, על התחושות הקלילות שעולות, על זה שאני מסיימת השבוע את הניקוי כבד ולא יודעת במה להמשיך.
על הרוקח שהומלץ לי, על המחשבה לפגוש פסיכיאטר, פה היא קוטעת אותי.
“את עוד רוצה לקחת כדורים?”, היא שואלת בפליאה. אני בהלם! בראש עובר לי: “אני?!?!?! אני ממש לא רוצה! זו את שרוצה!!!”.
אני עונה לה, שלפי תחושתי, המון חרדות עוזבות אותי, לאט לאט, אני רואה שהן כבר לא שם. בעברי, הרגשתי שבניתי את הבניין שלי על יסודות רקובים, כרגע זה מרגיש שפירקתי את הבניין, ישרתי את השטח, וכרגע אני בונה אותו מחדש….

סיפרתי לה על האירוע, בו ייתכן ואראה את מר קרטופלניק (למי שלא מכיר את התענוג, מדובר בלחם/פשטידה מתפוחי אדמה). היא מבקשת ממני לשתף אותה, ב”דמיונות” שיש לי לאירוע זה, חשוב לעצור ולציין! שבמפגש בו פוטרתי לפני כחודשיים, היא ביקשה ממני לשתף מחשבות אחרות בעניין דומה ולא הצלחתי, הגרון נחסם!.
הפעם אני מתחילה לזרוק אותם, מבלי לעצור ולחשוב, מבלי שום חסימה, בושה או אשמה. משתפת שאולי: הוא יתעלם ממני, שאני אגש להגיד שלום והוא יגיד: “מה את לא מבינה?! אני לא רוצה לדבר איתך!” ואני יתחיל לבכות… שהוא יבוא עם בת זוג, שזה יכאיב לי, שאני ירצה לחבקו ועוד ועוד… היא שולחת אותי להביט במראה ואומרת שאני הכי נשית שהיא אי פעם ראתה אותי! (עבדנו על נושא הנשיות החל מהמפגש הראשון, ולזכירכם אני בתהליך של להפוך מילד מפגר לאישה מדהימה), שאני כבר לא מסתירה את הפנים עם השער, שאני מדברת ברור (אני ממלמלת ובולעת מילים מגיל צעיר) ומשוחרר.

אני עולה על המזרן האנרגטי לטיפול. שוב חמש מילים שהיא או הם, “הכינותי מראש” ואני צריכה לענות באינטואיטיביות:
1. פחד מכישלון – לא יודעת עם כישלון או הצלחה, אבל זה מה שתוקע אותי, זה מה שמשאיר אותי בלופ של לא ליזום, לא לעשות צעד קדימה.
2. במה/בימויי – אני מקשרת לחישוק באותו הרגע (נחזור לזה בהמשך).
3. אי שקט – כן, עוטף אותי! אני מתהלכת בבית חסרת מנוחה, שוב בגלל זה אני פונה לחישוק.

שוב עוד משהו שאני לא זוכרת…. אבל משכסיימנו עם חמשת המילים, היא אומרת לי לבחון את המילים כ- “דפוס משפחתי”…

אחיי היקרים, אם אתם קוראים מילים אלו, שמעתם את האסימון נופל?!?! כשהסתכלתי על “במה” כדפוס משפחתי, אמרתי שזה הצורך שלנו להציג שהכל בסדר, משהו שהושרש מבית של ניצולי שואה, “שהשכנים לא ידעו” (כי מה יקרה אם הם ידעו????). זה לבד עושה פחד מכישלון! ואי שקט… אי שקט זה אנחנו! (לא?!?!).

אחרי זה היא עשתה לי טיפול לשחרור הדפוסים האלה, במהלכו היא הניחה על נקודות מסוימות בגופי, כרטיסים אנרגטיים (היא מסבירה לי את השמות, אין מצב לזכור), נושמת, מעבירה לי אנרגיות (לא יודעת מה היא עושה באמת, כך זה מרגיש) ולקינוח עשתה לי סוג של דמיון מודרך לאירוע האולי צפוי… קטונתי מלהסביר…. היא החזירה אותי לדמיונית השליליים שנתתי בתחילת המפגש, תחושת החרדה מילאה את גופי וששיתקה אותי, ואז היא “הכתיבה” לי תסריט אחר: תדמייני שהוא רואה אותך, נפעם מיופייך, קורע ברך, שולף טבעת ואומר: “הו אהובתי, טעיתי! האם תהיי שלי לעד!”. בשלב הזה חייכתי לגמרי, עוד שנייה נקרעו לי השפתיים, מאיפה היא הביאה את זה? והיא ממשיכה: “החברים מסביב, מתכנסים סבבכם וצועקים: “הו עלמתי! את הנסיכה שלנו”…. נקרעתי עליה!!! ואז קלטתי שבשניות מחרדה, פחד ואימה, הרגשתי צחוק, קלילות והנאה.
אנחנו לגמרי המחשבות שלנו!!!!

בסוף הטיפול, היא ממליצה לי ללכת לאירוע, את כבר לא מיכל עם החרדות והפחד מכישלון, את מילי! לכי לשחק, לכי ליהנות, מה שלא אהיה, תזכרי שהכל בסדר! את אחראית רק על עצמך, לא על אחרים. היא המליצה לי לקחת רסקיו (אם זה התחליף לתרופות הפסיכיאטריות אז שיחקנו אותה! אקח בכיף) היא מוסיפה, אולי הוא בכלל לא אהיה שם, בכל מקרה יש עליך עכשיו… (קולות תופים דרמטיים בבקשה), השגחה עליונה! היא תוודא שיקרה מה שנכון לך עכשיו. WTF?!???!!!
היו לי הרבה שאלות בראש אבל כל מה שיצא לי זה: “עד עכשיו לא הייתה לי?”, כמו ילדה קטנה ופגועה. היא ענתה: “את לקחת אחראיות על החיים שלך, אז המלאך השומר שלך הגיע”.
נפרדתי ממנה לשלום ויצאתי.

נכון, גם לי יש עוד מליון שאלות, אבל הדמעות עלו למפלס ה-גיץ בעין. אני מזילה דמעה בדיוק באותה הנקודה בה עישנתי סיגריה ודמעתי קודם. הפעם אלו דמעות של שמחה! המלאך שלי כאן!!! הוא בה להכווין אותי בדרכי כי לקחתי אחראיות על חיי!!! איך חיכיתי לו!!!! אין לי מושג מה זה אומר, אבל אין מאושרת ממני!!!

אני מגיעה למשמרת לילה, הכי טובה שהייתה לי עד כה. משהו בי שונה הצחוק עוטף אותי, הגוף שלי שמח ורוקד!!!. השעמום (הייתה משמרת רגועה עד מאוד), עושה לי חשק לשתות… אבל כמעט חודשיים ללא אלכוהול וקיבלתי חישוק קסום ומלאך שומר, אין צ’יפ יותר טוב מזה (א”א, יש לכם מה ללמוד ממני!).
חוזרת למרחבי המוגן בבוקר שני, אנרגטית במיוחד, יש למה לצפות!

אסיים אם שיר שסיים את המשמרת שלי, אי שם בבוקר המוקדם ואין מתאים ממנו ליום זה -https://www.youtube.com/watch?v=CYQ3WBi_n68
שנדע שלווה מלאכית!

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

”הימים הכי סאחיים שלי EVER!!!“

  רביעי-שישי, ה-3-5/8/16. היום ה-86, ה-87 וה-88 לגמילה. רביעית קמתי גמורה יותר משהלכתי לישון. הרגשתי שמשהו בי לא רוצה ללכת לעבוד, זה חרה לי מאוד! דיברתי עם ”הילדה הפנימית...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה