הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום שבת, ה- 2/7/16. היום ה-54 ולגמילה.

התעוררתי בצהריים, ערנית וחייכנית. במקום להעביר את היום עם חברי הטוב גוגל, ורשימת הנושאים שאני רוצה לבדוק, הלכתי עם ה”עין השחורה” לים. שוב, שילוב מוצלח בין ים, חישוק וחברה (הייתי מוותרת על כמה אנשים ברקע, אבל אשמתי שהלכתי לים בשבת). – תמונה מצורפת מרגע זה, תודה ל”עין”, על התיעוד.

לאחר שהתלטפנו עם השמש, הלכנו למפגש מחשקות של חברה קסומה נוספת (שהיה מאוד מוצלח לטעמי), משם עוד הספקתי להתגלגל להמבורגריה, ולדחוף המבורגר שלם (תודו שחשבתם שאני צמחונית!), מנצלת את הרכיבה לסקסמוכר, לסיגריה של אחרי האוכל, שמתי דאודורנט במחסן למטה, ועליתי למשמרת 2 דקות לפני הזמן! אני הופכת לסופרוומן!!! “מיכל”, הייתה חותכת מהים למקלחת ומגיעה למשמרת בנחת, מסודרת כמו שצריך (אבל כמעט תמיד, בדיוק מדויק מידיי, יש להגיד תיאמת, איחור).

הייתה זו משמרת קצרה, רגועה ומלאת אנרגיות. בחצות חזרתי עם אחת הקולגות לשכונה, היא נעצרה ליד בר שכונתי, בו הוקרן משחק כדורגל. בדיוק נשמעה צהלה גדולה של הבליינים בפנים, נפרדתי ממנה לשלום, בהייתי בה נכנסת לבר, ראיתי איך הדלת נסגרה אחריה, ופידלתי למרחבי המוגן.
עצב הציף אותי.
בדרך הקצרצרה, מפלס הדמעות עלה לשקדים, עוד לפני שהספקתי לפתוח את דלת ביתי, הדמעות כבר גלשו מעייני… כמובן שפרצתי בבכיי, שקט. הדמעות גלשו על לחיי, בקצב של: ניצולים המחלקים על מזרן הצלה מתנפח של המטוס (שומרים על סדר, אחד אחד).

והנה המידע החסר לכם, ל-”למה?”:

1. רציתי להיכנס איתה, לשתות שליש או שני שלי…. גם השבוע שתיתי רק בירה אחת מתוך תקציב של ארבע, יכולתי להרשות לעצמי ואני אוהבת את הבר השכונתי הזה.

2. הבר השכונתי הזה, היה הבר הקבוע שלי ושל “הום פרייז” (ביום שהפכתי אותו לפירה, הצהרתי שלא אזכיר יותר את שמו, אבל לא אמרתי כלום על ורסיות שונות), שם סיימנו את הדייט הראשון שלנו, שם התנשקנו לראשונה… היה לנו ברמן וברמנית קבועים, שידעו מה הדרינק שלנו, מקום מועדף על הבר ובדיחה פרטית על השרותים. הייתי שם פעם אחת בלעדיו, אבל אז, עוד היינו ביחד. הם לא הכירו אותי שם כ”בודדה”, מראש הגענו כזוג.

3. מהחלון ראיתי את הברמן, גילוי נאות, הוא אקס של שותפתי לשעבר (מה שאומר, שהוא היה סוג של שותף שלי לתקופה), לא התחשק לי להסביר “לאן נעלמנו?”.

4. “הום פרייז” (זה כינוי חוקי לאורך כל פוסט זה) וכדורגל…. נדמה לי שזו האהבה הכי גדולה שלו… כששמעתי את צעקת האוהדים, נצבט לי הלב, דמיינתי אותו שם בפנים, צוהל עם כולם… ואז הייתי כנה עם עצמי! לא בא לי שליש! בא לי להיכנס ולהשתכר כמו פעם! עד הסוף המר! בדמיוני החל לרוץ הסרט של סוף הערב… (גלו, גלו, גלו): ראית את עצמי מסיימת את הערב בהליכה עם האופניים – מתאמי אי יציבות זמניים, מקיאה בשרותים, נרדמת במקלחת, מתעוררת בתחושת גועל וטעם של קיא, מטלפון של המתקשרת שאומרת שאני מאחרת למפגש עמה, לאכול את עצמי מרגשות אשם… רעש של חריקה!!!
פחות! ממש פחות!!
זה הרגע בו הסבתי את ראשי וברחתי משם.

אני הולכת לישון כואבת, על זה ש:
1. אני לא שייכת יותר לקבוצת “האנשים שיגמרו ערב בבקר בשש לפנות בוקר הפוכים מהתחת” – מאוד אהבתי להיות חלק מהקבוצה הזו!
2. “הום פרייז” כבר אמרתי?

הנחמה שלי ללילה זה, היא שמחר אני פוגשת את המתקשרת! היא תסביר לי למה הוא לא האהבה שלי, תזכיר לי שיש אהבה אחרת שמחכה לי, ותנזוף בי על שאני רוצה “לרכוש” משהו שהוא לא לרכישה.
אני גם רוצה להתייעץ איתה עם ללכת לאירוע בו יש סיכוי שהוא אהיה או לחסוך מעצמי?!?!
חברות חכמות, טובות ואמינות, אמרו לי: שלא כדי לי (חלקן בהמלצה, חלקן ב”לא” נחרץ). רובן דיברו על זה שאני רגישה, שזה יכאיב לי, טרי מידי, אין טעם, אהיה ארוע כזה בעתיד שוב…. ההיגיון שלי איתן, אבל בכל זאת, אני רוצה לשאול את “החייזרים*”.

*הבהרה – כשאני כותבת “חייזרים”, אינני מתכוונת לחייזרים אמתיים, זה כינוי שלי ל-”הם” שלה. כרגע, אני בחורת להאמין שזה משהו שההיגיון שלי איננו יכול עוד לקלוט… בתקווה אבין בהמשך הדרך….

אני הולכת לישון כואבת ואופטימית.

מסיימת בדוח חדש!
אמי האירה את תשומת לבי, בשישי, שהצלקות שלי משתפרות.
אמרתי לה שהיא מדמיינת! שדווקא מהשמש הם בולטות יותר… אבל קלטתי שטעיתי, יש שיפור, אולי, הופתעתי כי:
1. לא האמנתי.
2. אני לא מקפידה למרוח ולאכול פעמיים ביום את השמן…. גג פעם אחת, או באוכל או במריחה. (ניסיתי לשתות בצייסר, לא החליק טוב בגרון… כלומר, פלטתי את זה).
3. חלק מהצלקות איתי כבר 10 שנים…. סקפטית!

אז מעכשיו אקפיד על שימוש נכון, כי יש לי מוטיבציה (רק ככה זה עובד, קודם תוצאות ואז עבודה). אעקוב אחרי דוח “היופי” הזה, כדי לראות אם אכן יש שיפור (מתנצלת אם זה לא נעים לצפייה), מחקר זה מחקר!
שנדע “היי” שלוותי!

13557782_160366827714117_2811085426177241039_n 13592169_161188157631984_5052213490809215782_n 13438968_161188097631990_806497654694847018_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה