הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום שבת ה- 18/6/16. היום ה- 40 לגמילה.

זהו פוסט אחר ממה שתוכנן להיכתב כאן, אחר בכלל. 

לפני כמה שעות, שפן הניסיונות הנאמן שלכם, שתה בטעות מוחלטת ותם לב, מים מבית משפחת הופמן. לא שלוק קטן ומתנצל, הכל! מבלי לחשוב פעמיים. לא חלפו 30 שניות ועלמת החן, בעלת הבקבוק, שאלה אותי בפליאה, “שתית הכל?!?! בהצלחה לך!”.

הו לא!!!!! לא!!!! לא!!!! לא!!!

רציתי להתחיל לבכות או לנסות להקיא, אבל ידעתי שזה מאבק גמור מראש, הכרטיס כורטס. לא רציתי לעבור את המסע, לא היו לי כוחות נפשיים והכאב תקף אותי אתמול שוב ביג טיים! (לא הספקתי לכתוב על זה).

אאאאאאבבבבבבבבבאאאאאאא!!!! למה???

תחילה הרגשתי, שהגוף שלי דוחה את המים הקסומים. הוא סבל, הרגשתי רע, בחילות שהובילו להקאות המלוות בחולשה ורעד. לא אכנס לשלל החרדות שזה העלה, מפאת גזרותי המתקדמת והרצון העז ללכת לישון ולקום חדשה. אבל בכמה מילים בודדות וחשובות, אספר על קונצרט האשמה והכאב שהתנגן במוחי:

הרגשתי שהכל זה מתיחה אחת גדולה וגרועה, שאני עובדת על עצמי, אין מילי, יש רק מיכל, עם “כ” חוסמת והרס עצמי בלתי נדלה. אני אולי לא שותה, אבל אני ממש לא סאחית, כי יש בי את הרצון לברוח מהמציאות כל הזמן! גם שטוב לי וגם שרע לי. יש בי ריק, חלל עצום שאיש לא יכול למלאו. תפסקי לזיין ת’מוח יא מטומטמת!!! את לא תשתני לעולם! זה הגורל שלך, לחיות חיים מלאי כאב ואכזבה.

ועוד תענוגות שכאלה.

אני מכירה את דפוסי החשיבה הזו… זו חשיבה מתוך ה- יאוש.
ד”ר הופמן פקח את עיניי למאבק בין הגוף למוח, שמעתי את גופי צועק “די! די! די! חלאס! מה יש לך? לא רוצה יותר! נמאס לי מהכאב הזה, בבקשה שחררי אותו ממני!”. בזמן זה, הקונצרט במוח רק מגביר את הווליום של האשמה, כדי שלא אשמע את צעקות הגוף.

גם את היקום “שמעתי” ברור: עוד לא למדת?!?! הקטע עם הטלפון לא היה מספיק ברור?!?!?! את צריכה להיות סאחית! סאחית אמיתית! המכילה 100% סאחיות בתוכה!”.
אני מבינה, זה היה ברור, אני פשוט לא מצליחה לרצות את זה. 40 יום עברו, לא ניצחתי כלום, האבל לא הושלם ואני נשאבת בענק לאחור.

אמרתי ברכת הגומל שהגעתי למרחב המוגן שלי.
קלונקס קטן היה פותר את כל הבעיה. אולי שווה ללכת לפסיכיאטר לקבל מרשם… שאהיה למקרה הצורך. ואם אני כבר רואה אחד כזה, אולי אנסה איזה כדור שהוא ימליץ. אם אני רייקה וחסרת עניין גם ככה, אז פוצצו אותי בכדורים! טשטשו אותי למוות, אני כמו העץ הנדיב בסוף הספר (רק בלי הקטע של המאושר), “אין לי מה לתת יותר”, קחו הכל, עייפתי מלהילחם.

תודה למלאך שנהג במקומי! אה כן הגעתי עם אוטו… של ההורים… שהייתי צריכה להחזיר להם בערב…. זה חלק גדול מהאשמה, בושה ואי נעימות גדולה. כל מני דברים כאלה ואחרים, גרמו לי להאמין שלא אכתוב את הפוסט הבא לעולם, שיש גבול למה אני מוכנה לחשוף, ושיש עוד אנשים שאני צריכה להתחשב בהם…

אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה! שיצא, שהדיבוק יצא, אני לא שותקת יותר על כלום! הבטחתי לעצמי!
אלך לישון הלילה במיטת מים! מי דמעותיי כמובן, שהיה קשה לעצרן לאורך כל המסע הזה.
מחר יום חדש ושבוע חדש, בו סוף סוף אפגש עם המתקשרת.
אדווח כמו שצריך מחר, אולי.
אסיים אם שיר שרודף אותי בחודשיים האחרונים ופגש אותי היום שובhttps://www.youtube.com/watch?v=HkrGyRupneM
שלוות ה- “cut the bullshit”.

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה