הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום חמישי ה- 16/6/16. היום ה – 38 לגמילה.

התעוררתי מוקדם, כדי ללכת לעשות בדיקות דם. אחרי ששאבו את דמי המזוהם, הגדלתי לעשות, והלכתי לחדר האחיות, למדדית לחץ דם.

האח שקיבל אותי, התחיל לשאול: האם אני מעשנת? כמה ליום? האם אני שותה? וכמה? והאם אני עושה ספורט? וכמה?
פה נשברתי! יצאתי עליו!: “אמרתי לך שאני בגמילה!! חיי משתנים! אני לא יודעת לענות לך על זה עכשיו. אפשר לא למלא את זה?”
הוא הביט בי בהלם לשניה…
“אז לא עושה ספורט”, אמר ורשם. סתמתי.
הזעם יצא ממני כי לא היו לי תשבות על עצמי. אני בהגדרתי: שותה, מעשנת, מכורה לקפאין ובורחת מספורט. איפה זה ואיפה הסאחיות שלי?!?!

אחרי שגליתי שלחץ הדם שלי הוא אש, המשכתי במרכבה לסידורים. קניתי בקבוק מי שמש כחולים- זה בעצם סתם בקבוק זכוכית כחול, עם פקק שעם, שסתם שמים בו מי ברז ומנחים שעה בשמש. בהו’אופונופונו, אומרים שהאנרגיה שעוברת מהשמש דרך התדר הכחול היא מרפה. אפשר לשתות את המים, לשטוף את הגוף אחר מקלחת, לבשל ואף להשקות.
זה נשמע לי די טיפשי, אבל מה אכפת לי לנסות?! בדרך חזרה, מצאתי מגרש נטוש על קיבוץ גלויות. רכבתי במעגלים, עומדת זקופה, רק אני והיונים, בהנאה צרופה.

אני אולי לא יודעת הרבה על עצמי כרגע, אבל יש לי חבר חדש! הגוף שלי! הוא יודע מה הוא צריך ומדבר ללא הפסקה. אתן דוגמא:
אני שותה את תמצית הפרחים המגעילה בצייסר, סותמת את האף ושותה מיץ אחר כך. איך שהנוזל מחליק בגופי, אני רוצה להקיא. אני רוצה, אבל לא הגוף שלי, הוא אוהב את החרא הזה (שדוחה אפילו את הנמלים, יותר טוב מ k400). ולהזכירם השסתום שלי מקולקל, אני פולטת בקלות, כל פעם שזה נבלע אני בהלם!

עד לא מזמן זה היה להפך, הגוף היה שבור ואמר לי: די! לא רוצה יותר!!! ואני סרבתי בתוקף להקשיב לו “הכל בראש”, מזמינה עוד צייסר ואומרת לו: “אל תדאג, יבוא לך!”
חשבתי שהוא אוהב את זה…

דוגמא נוספת, היא התחושה המוזרה של הנאה מספורט. זו לא אני שנהנת! אני שונאת להזיע! אני שונאת את ריח הזיעה של עצמי! אבל הגוף שלי מרגיש יותר טוב, הוא מוקיר תודה ורך כגור מתלטף.

יוצאת למשמרת מזעזעת מהרגע הראשון!!! המון עבודה, המון אנשים חסרי סבלנות ולא מכבדי מרחב אישי, זה הטריף אותי!!! יצא ממני כעס, זעם, שנאה!!! חשתי קנאה עזה בכל היושבים במקום. הנה לכם כמה ממחשבותי היפות:
“מטומטם!!! מה את מתלונן בכלל?! אתה יכול לשתות!!!”, “קחו ת’צ’ייסרים שלכם, יא בהמות”, או “אוי… שכחתי להזמין לכם אוכל? שתו משהו יא מפגרים! זה יעביר לכם את התאבון!”
ועוד רבים רעים.

הרגשתי מורעלת… שנאתי את התנהגותי, תיאבתי את מחשבותיי, אך לא יכולתי להפסיק.
אנשים חדרו לי למרחב, נגעו בי כדי לבקש דברים… זה הרגיש שהאנרגיה שלהם מעצבנת את האנרגיה שלי.

בשעות האחרונות של המשמרת מצב רוחי השתפר. משהו באנרגיה של הלקוחות של הלילה, בא לי בטוב, (לא קל להודות, שאני גזורה כמעט כאחרון הגזורים),
וכנראה שהזעם יצא עד כדי שהגעלתי את עצמי.

חזרתי למרחבי המוגן, שוב לא מצליחה להירדם. צלצלתי לד”ר “אני כל כך נחמדה, שזה מוגזם”, לבירור תוצאות הניסוי (כן אני מדברת על תשע וחצי בבוקר). תתישבו לפני שאתם קוראים על התוצאות:
מסתברר שבשלוש וחצי שנים האחרונות בהם התעללתי בגופי ע”י: צום, שתייה מרובה על קיבה ריקה, תפריט לא מסודר, בוא נגיד – ההפך מאורח חיים בריא, כל מדדי השתפרו!!! ומזכירה לכם שהתחזרתי על ארק, שהוכח לא מזמן להכי גרוע!
החריגה היחידה, היא עליה בכדוריות הדם הלבנות, דבר המעיד על זיהום או דלקת.
מסתבר שהתמצית הדוחה, שמנקה את הכבד, מוציאה את הרעלים, מהתאים אל מחזור הדם. במילים אחרות (שלי): הגוף שלי נלחם! הוא מלא ברעל שיוצא ממנו החוצה…

אז מצד אחד אני מתנצלת על הזעם והביצ’יות שמשתחררים ממני… (ומבקשת סליחה מכל הלב על מי שכלא בדרכו של זעמי)
אבל מצד שני… אני אוהבת את זה! אוהבת את התחושה של: “אל תתעסקו איתי!”, “אל תבדקו את הגבולות שלי!” וכמובן, האהובה ביותר, התחושה של “אתם על הזין שלי!”.
אני אוהבת את זה, כי אני מאמינה לזה! (לא משפט שמישהי עם חרדה חברתית יכולה להגיד!), אני סומכת עלי בלב שלם! זו תחושה בסיסית וחשובה שלא הייתה לי לפני כן!!!
אם אין אני לי, מילי פה!

אסיים עם תמונה של החמניה שלי! שהגיע עלי בשיא פריחתה, מתה ביום למחרת ומאז, אני משקה אותה יום יום. היא מסמלת לי אותי! אני גם צריכה מים להתאושש. כשהיא תפרח, גם אני!
לפני שקרסתי לישון השקתי אותה ואותי במים כחולים… הניסוי ממשיך…
ולקינוח שיר לחמלה לכעס שלי, שהיה אגור בתוכי שנים-https://youtu.be/Tw6ExvpuKT0
שנדע שלווה!!!

13445668_710292309108769_9052684298949371818_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה