הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שני – שלישי, ה- 13-14/6/16. היום ה-35 וה-36 לגמילה.

התעוררתי בשני בצהריים, מחלום בו נשנשתי צ’יפס, ולא במזון מדובר (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת…). איזה תסכול!!! למה???? ללללללמממממממהההההה?!?!?!?! אני מנסה לנקות, לשחרר ולהמשיך קדימה, אבל יש תחושה, כל הזמן, שמשהו מושך אותי אחורה, לדפוסי הסבל הישנים.

ד”ר דובון אכפת לי, סיפר לי בזמנו, על מחקר בנושא אמונה שעשו בארה”ב. במחקר זה, לקחו קבוצה של אנשים, הכי אתאיסטים שרק יכלו למצוא, במשך כמה שבועות, גירו להם את האזור במוח שהאמינו כי הוא האחראי על אמונה (ע”י חשמל). לאחר תקופת “הגירוי”, כ-85% מהאתאיסטים דיווחו כי הם מאמנים באלוהים, חלקם אף טען שהוא מרגיש את הנוכחות שלו.

אז אני רק צריכה להפעיל אזור מסוים במוח שלי, להאמין בישות האלוהית, לתרגל את המנטרות, לגרות מספיק את הנקודה….
זה הוביל אותי למסקנה שאני מדוכאת, איך לא אהיה?
לא בשבילי כל הסאחיות הזאת, יאללה הוכחתי שאני יכולה בלי, אפשר לחזור לשתות!!!

אבל הלחי שלי עוד אדמדמה מהכאפה האחרונה…

אני בודקת במילון פרוש חלומות (הייתי עושה את זה גם לפני כל הרוחניקיות החדשה): “הוא בא להזכיר לנו מה כבר למדנו בזוגיות ועל אילו טעויות לא כדאי לנו לחזור בשנית.”
אז לא חוזרת לשתות.

רכבתי עד יד אליהו, כדי להשיב את מספר הטלפון האבוד שלי. היה חם, הזעתי, וה”המון” ברחוב העביר בי חלחלה. מצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמים, פולטת משפטים מגעילים בראשי, כמו: “את אם התחת השמן, אולי תזוזי?” או “מה אתה מבסוט? הרגע גנבת את האופניים?” כל פעם שקלטתי את הזעם נשפך, אמרתי את המנטרות המנקות.

חזרתי לביתי בהתרגשות! מיד אגלה אילו זיכרונות נשארו לי… אבל…. הו לא, פיגור במיטבו, טעיתי בדגם של המכשיר וגודל הסים גדול מידי. “אאאאבאאא!!! בחיאת! למה?!”.

אני פוגשת חברה בשם… נגיד: “ברכת”. המפגש עמה מעודד את מצב רוחי, אך למרות זאת, אני מגיעה למשמרת לילה מדוכאת ועצבנית. יותר מידי אנשים נוגעים בי או עומדים לי במרחב האישי וזה מטריף אותי! הקלילות של מילי מתחילה להתפוגג והצער מתחיל לחזור. אני חוזרת בבוקר מלווה במחשבה שאני לא אתן ל”שד” לחזור!
אני לא אתן לו לחזור כי אין לי כוחות נפשיים לעמוד מולו יותר, מאסתי מלהילחם, למדתי לקבל ולאהוב אותו.

בשלישי לא התחשק לי לקום ומשכתי שוב עד הצהריים. לא אתן לדפוסים האלה לחזור!!! אני עושה פתיחת קלף טארוט יומי (באינטרנט), יצא לי קלף שלוש החרבות (מצורפת תמונה) – משמעותו היא שלא התמודדנו עם המציאות, לא טיפלנו בבעיות שראינו ולכן אנו חווים כשלון ידוע מראש.
אז, לא עוד! שוב אופטימית, שוב רוכבת ליד אליהו.

הפעם נציג השרות משנה לי את המסלול (לזול יותר), נותן לי כחלק מהמסלול אוזניות בשווי 800 שקל (בחיים לא הייתי קונה) ומכניס בעצמו את כרטיס הסים החדש.

חוזרת למבצרי המוגן, מתחברת לגימייל… ונזכרת שהשארתי את האזניות החדשות בסלסלת האופניים…אני יורדת למטה, בדרך מלמלת לעצמי תודה אני אוהבת אותך! מה שלא אהיה זה בסדר מבחנתי…
הפתעה! הם היו שם, אמצע היום רחוב סלמה, אזניות בשווי 800 שקל בתוך הקופסה, חיכו לי! האל איתי!

יצא לי במשפט המנטרה היומי: שרק בחשכה אמתית אפשר לראות את האור. (כן, אני עושה כל מני דברים מוזרים כדי לשמוע את היקום).
זה הצחיק אותי, כחלק מהקניות ה”קסומות”/מיותרות שלי, קניתי מדבקות זוהרות בחושך… אבל הן לא זהרו לי… עד שסגרתי את מסך המחשב…. רק בחושך מוחלט המדבקות שלי זוהרות…

אני ממשיכה להקרנה של “קטיפה כחולה” והופעה של צ’ארלי מגירה (שילוב מעניין מאוד) שהסצנה הזו: https://www.youtube.com/watch?v=GQztzN-FDLU נוגעת בדיוק בנקודה הזו, לכן אני מאמינה כי זהו מסר בשבילי!

אני חוזרת מותשת ומלווה בכאב ראש שלי. היו יותר מדי אנשים סביבי, זה מרגיש שקשה לי להכיל את האנרגיה שלהם מתערבבת באנרגיה שלי. מצליחה לשחזר את וואטסאפ שלי, אבל לא לעדכון האחרון, אלה לפברואר… זה אומר שיש לי כמעט הכל… חוץ מתפוח אדמה אחד…. הבנתי יקום יקר, תודה! אם היה לי המספר, כנראה שהייתי שולחת הודעה, אתה לא יכול להיות יותר ברור!

בעוד אני כותבת מילים אלו, אני מחליטה לחבק את האופל, לתת מקום לדכאון, לאכול ערמת גלידה כשהרי הבלאגן סביבי, ללכת לישון בלי מקלחת,
לחכות בשקט, לחכות לאור הגדול שיצא.
המחשבה הזו מגעילה אותי! לא אחזור לאחור!!! אני מצרפת עבודות שונות, משנים שונות, שעסקו בכאב ותסכול זה.
מקווה לקום בטוב, אבל אם הזעם עדיין עמי, נסו גם אתם לקבל זאת בהבנה… גופי מלא ברעלים!!!
שלווה זעופה!

2 stak lady garba 3 8 final prin mmf

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

”הימים הכי סאחיים שלי EVER!!!“

  רביעי-שישי, ה-3-5/8/16. היום ה-86, ה-87 וה-88 לגמילה. רביעית קמתי גמורה יותר משהלכתי לישון. הרגשתי שמשהו בי לא רוצה ללכת לעבוד, זה חרה לי מאוד! דיברתי עם ”הילדה הפנימית...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה