הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום שבת ה- 28/5/16 היום ה – 19 לגמילה.

בבוקר, קלטתי שאני מתחילה להתגרד (מצרפת תמונה של איך זה נראה, כשזה רק בהתחלה…). התוודיתי בפני: אני לא יכולה להפסיק!!! כבר ראיתי איך בתוך שבוע אני אהיה מכוסה “חורים” (ככה אנחנו קוראים לפצעים שלי בבית, לרוב הם עגולים ועמוקים (כן, קצת פסיכית!)).

במפתיע, לא מתחשק לי להתבייש עצמי, לא בא לי ללכת בארוך…

אז גזרתי ציפורנים!!!

זה לא עזר, אבל זה מפגין מחויבות לתהליך מצדי.

הייתה לי משמרת מעולה!!!! לא חסר לי (כמעט) הארק! הרגשתי בהיי טבעי, קטן אך מלטף. בדרך חזרה לביתי, תוקפות אותי המחשבות על: “למה מר תפו”א לא עונה לי???”.

זו לא אשמתי! קוראים סביבי דברים שגורמים לי לרצות להתקשר / לשאול / לשתף. משהו בילדה הקטנה שבי, זו התמימה, זו שמאמינה באהבה מהאגדות, בקסמים ופיות, משהו בה מאמין שזה לא היה סתם משהו חולף ושצפוי לנו אושר ועושר אם נתגבר על המכשול (כן, לגמרי חיה בסרט).

אני מנסה לשנן את המנטרות של הו’אופונופונו, כתחליף למחשבות, זה תופס לרגעים. השיר הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=xyrGm9V6Tx8&list=RDxyrGm9V6Tx8#t=219

מתאר בצורה הכי טובה את איך שחשתי (לגמרי נערה מתבגרת!).

התחושה נקטעת לרעש של פח מתעקם, תאונה קלה (כן, כן עוד אחת לרשימה!). רכב נסע ברוורס ונדמה לי שנכנס בפח אשפה, שוב בחורה ליד צועקת בבהלה. ושוב אני תוהה: “אאבאאא?!?! מה???” אני עוצרת להביט שלא נגרם נזק לאנשים, מבינה שאין לי איך לעזור וממשיכה ללכת ולהרהר בנושא. הפעם משהו היה אחרת… אומנם התאונה הייתה קלה יותר, אבל השוני היה בי. סמכת על עצמי! פעלתי לפי מה שאני רואה לנכון! אני כבר לא כל מה שחשבתי שאני…

שנים ליוותה אותי תחושת “הפער”. פער בין מי שאני, לבין מה שיוצא החוצה. הרגשתי שרואים בי “הבת של השכן”, בעודי “מלכת האופל”. הרבה מן עבודותיי עסקו בנושא, בתקופות מסוימות הייתי מגרדת כדי “לכער את הבחוץ, שיתאים לבפנים”, אני אפילו אמרתי לאימי (לפני 10 שנים), שיש את מיכל של כפר סבא ויש את מיכל של הצפון והם לא אותו האדם!!! הבלוג הזה, שבוא נגיד את האמת, אני FUCKING רושמת פה יומן ונותנת לכם לקרוא אותו! אבל הבלוג הזה מוציא אותי לחופשי! אני מורידה את כל המסכות, מצמצמת את הפער מפוסט לפוסט. מצרפת עבודת וידאו מלפני שש שנים, העוסקת בפער הזה (סתם זו שהיה לי הכי קל למצוא).

 https://www.youtube.com/watch?v=KtTz5o388SA

הערה: מתגובות שאני מקבלת ממכריי, אני מבינה שחלקכם מופתעים מהדברים שאני חושפת פה. חלקכם חשים אשמה, חלקם מביעים דאגה, חלקכם בוחרים לשתוק ולא להגיב. אני מצטערת עם דברי פוגעים במישהו! אני מבקשת את סליחתכם הכנה! איש מכם לא יכל לעזור לי, באף שלב ובאף אחד מקשיי! הייתי עקשנית, יהירה ועיוורת! מי שרק ניסע לגעת בנושא חטף ממני או הרחיק אותי ממנו. אני אוהבת אותכם ומעריכה את קיומכם בחיי!!!

מתחזקת אצלי התחושה שאין עוד מיכל של הצפון, של ירושלים, אין עוד מיכל של כלום ושל אף אחד! אין עוד מיכל!!

 

במשך שלושים ושלוש שנות חיי, דבקו בי לא מעט שמות: מיכל (ככה בחרו הורי), מייקי מיקי מאוס (שלימים, הפך רק ל – “מייקי”), מיכל ה. (כי תמיד היינו איזה 5 מיכליות בגן ובבית ספר), הררי (כדי לבדל אותי מהמיכל הנוספת בחבורה), מיכלי, מיכ, מיכצ’ו, צ’וקו לוקו (ובקצרה צ’וקו ויש לזה גם תנועה עם היד 6a859fabde079d0b08c8cf4b22538314), המתאבדת, מיכול, באלונה, שמש, מיכלק’ה, מיכמיכ, שמיכי, סמיילי, המלצרית עם הפלסטרים ובטוח יש נוספים (שיצוצו בי הרבה אחרי שאסיים את הפוסט, בדיוק כמו שמרפי אוהב). כל שם כזה מייצג בפני קבוצה שונה של אנשים (או בן אדם), מתקופות שונות בחיי, שהכיר חלק בי (מי יותר ומי פחות). אני לא יודעת עם מישהו מכיר את אותי השלמה, אני בטח לא מכירה.

אני מפנימה שנולדתי מחדש. לא עוד מיכל החסומה והקורבנית! אני מחליטה לפתוח מייל ופייסבוק תחת השם שקיבלתי ממסעי בדרום החם: מילי ברגמן (את הבלוג באתר סלונה, כבר פתחתי תחת שם זה). מעניין אותי לראות איך זה ירגיש להיות עם השם הזה, בתור התחלה בעולם הווירטואלי.

אני מתביישת להודות, אבל ווואווו!!! זה עולם שונה לגמרי. מילי היא אש!!!

אני נכנסת למיטה. לא מצליחה להירדם, לא מצליחה לראות סרט או סדרה (בילוי שהיה מאוד אהוב עלי, אפילו מועדף!!! וסוף סוף יש גם מה לראות!!!). אני מרגישה עם חום גבוה, משהו עובר על הגוף מפנים, הוא נלחם במשהו ומשחרר, בו זמנית. אני יכולה לחוש במועקת הנוטשות את גופי.

2016-05-27 18.53.37

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

”הימים הכי סאחיים שלי EVER!!!“

  רביעי-שישי, ה-3-5/8/16. היום ה-86, ה-87 וה-88 לגמילה. רביעית קמתי גמורה יותר משהלכתי לישון. הרגשתי שמשהו בי לא רוצה ללכת לעבוד, זה חרה לי מאוד! דיברתי עם ”הילדה הפנימית...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה