הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

    קטגוריית - מלחמה עצמית

  • mili bergman

    "מהבוץ אל הדרך"

    תצוגה מקדימה

    שישי-שני, ה- 14-17/7/17. שנה+חודשים ו-7 עד 10 יום, לגמילה. ימים של חוזק עוברים על כוחותינו! אני אפילו לא יודעת מאיפה הוא הגיע, אבל מי יכול להתלונן על שלווה ותחושה של הצלחה בפתח?!?! בשישי, אחרי שהעלאתי סרטון ל”קבוצה”, בו אני משתפת את מחשבותיי ומכתב הסליחה לעצמי, הרגשתי הקרת תודה והודיה גדולה! כאילו כל הדברים שעשיתי בשנה, ...

    תגובות

    פורסם לפני 2 years
  • mili bergman

    "סופר היי מפגר מעולם אחר"

    תצוגה מקדימה

    ראשון עד חלק משלישי, ה- 4-6/12/16. הימים ה- 209-211 לגמילה. ביום ראשון חוויתי “סופר היי” מפגר שלרגע כמעט עשה לי התקף חרדה מרוב שלא יכולתי להכיל את כל הטוב הזה. נכון, אי אפשר לקרוא לזה “היי טבעי”, כי זה מהסמים הפסיכיאטרים אבל, נלוותה לזה תחושת מסוגלות שלא חשתי זמן רב, תחושה שאני מסוגלת לנצח את ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "הפסקת אש בינינו"

    תצוגה מקדימה

    ראשון – שבת, ה-20-26/11/16. הימים ה- 195-201 לגמילה. בראשון בעיקר עסקתי בשאלה: “לנסוע או לא לנסוע לצימר לבד?”. מצד אחד, היה בי קול פנימי חזק שצעק: “תיסעי כבר!!!! כבר שלושה חודשים שאת מדברת על זה!!! זה יעשה לך טוב!!! רק תיסעי!!” ומצד שני, קול האגו המטופש: “למה את צריכה את זה??? תישארי בבית, תנוחי, תצברי ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "להדליק את הדוד, לכבות אותו, לחזור לישון"

    ראשון – שבת, ה- 6/11-12/11/16. הימים ה-181-187 לגמילה. שבוע שלישי לתרופות, התחיל נמוך, הגיע לתחתית ומקווה שמסתיים במישור. ראשון עד רביעי, המצב היה בקנטים. חוץ משלישי בו לא יצאתי מהמיטה, בשאר הימים עבדתי ובזמני הפנוי בעיקר הדלקתי את הדוד, כיביתי אותו, וחזרתי למיטה. אין מה לעשות, בו נקרא ליד בשמו, אני בדיכאון! למה? ממה הוא ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "סלואו מושן"

    ראשון – שבת, ה-22-29/10/16. הימים ה- 166-173 לגמילה. עבר שבוע מאז שהתחלתי לקחת את התרופות. והוא מתחלק לשני חלקים: 1. שבת וראשון, בעיקר ישנתי, הרגשתי עייפות, הגוף שלי היה חלש ובקושי היה כוח ללכת. בראשון יצאתי מביתי למפגש עם “תאומתי הקטנה”, מפגש ראשון מאז שבוע “כפר האיזון שלי. בכיתי רק קצת. בשני התעוררתי בהתרגשות לקרת ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "מתגייבר"

    תצוגה מקדימה

    יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ”ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: “המפגש עם הפסיכיאטר!”. אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם בחילה, שלשול וכאב בטן. בנוסף לכל הטוב הזה, חלמתי שאני במשמרת ב”סקסמוכר”, מר ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

    ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני וגוגל התיישבו לחפש לי פסיכיאטר. השעה הייתה מוקדמת, נראה כי הרוב לא עובדים בחג, ואני רציתי לקחת ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "שקט שמאפשר לשמוע".

    תצוגה מקדימה

    יום שני, ה-17/10/16. היום ה-161 לגמילה!. התעוררתי מוקדם אחרי הסערה של דמעות, מחשבות, שינה, חלומות, קימה, בכי, שאכטה, שינה, חלום, קימה, שאכטה, בכי, מערבולת מחשבות, שינה…. בקיצור, סוג של הזיה. התעוררתי מחלום נוסף שבו אני במיטתי, המצעים (שהם פסים שחור לבן), הרגישו לי ככלא, וקול שאומר לי “שחררי את עצמך”. היה שקט קסום כזה של ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "להרים ידיים".

    יום ראשון ה-16/10/16, היום ה-160 לגמילה. נעלמתי!!! גם לכם וגם לי, לאן??? לכאוס כמובן. בראשון הגעתי למפגש עם המתקשרת האהובה שלי, מראש ידעתי שזה הולך להיות מפגש של “להיות או לחדול”, או שנצליח להתקדם או שהגיע הזמן להרים ידיים. באוטובוס עוד חשבתי לעצמי שאני צריכה להתייחס למוח שלי כמו שאני מתייחסת לגוף באתגר ה-28 יום ...

    תגובות

    פורסם לפני 3 years
  • mili bergman

    "למתוח את בית החזה ולהגיד לשד: בוא!"

    חמישי – שבת, ה-29/9-1/10/16. הימים ה-143-145 לגמילה. בחמישי התעוררתי מוקדם ורכבתי למכון לפיזיותרפיה. הקדמתי קצת, רק בשביל לגלות שהפיזיותרפיסטית שלי ביטלה את כל התורים להיום. המזכירות עוד הוסיפו שהיא אמרה שהודיעה לכולם חוץ מאחת (לא אני). חייכתי. הן שאלו מתי התור הבא שלי, “אין לי יותר, זה היה אמור להיות הטיפול האחרון”, עניתי בחיוך....

    תגובות

    פורסם לפני 3 years

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה