הבלוג של לחלום מציאות- ייעוץ שינה לילדים ותינוקות

לחלום מציאות- ייעוץ שינה לתינוקות וילדים בגישה החיובית

נעים להכיר- שמי שירלי פרי- כרם, נשואה ואמא לשני בנים (5,8) בעלת B.A בפסיכולוגיה וייעוץ חינוכי,גננת ויועצת שינה לתינוקות וילדים בגיל הרך. אשמח לשתף בחיי, חוויותי, ובגישה השונה והייחודית שלי לייעוץ שינה. הצצה ופתח לשנתם של... +עוד

נעים להכיר- שמי שירלי פרי- כרם, נשואה ואמא לשני בנים (5,8) בעלת B.A בפסיכולוגיה וייעוץ חינוכי,גננת ויועצת שינה לתינוקות וילדים בגיל הרך. אשמח לשתף בחיי, חוויותי, ובגישה השונה והייחודית שלי לייעוץ שינה. הצצה ופתח לשנתם של תינוקות וילדים ובעיקר לעולמם של הורים טריים וותיקים המתמודדים עם קשיים בתחום השינה.

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מדצמבר 2013

אואואווו…. כמה תשובות יש לי לשאלה הזאת , אז ממה להתחיל??? אז כמה פעמים כבר שמעתן את המשפט- כשנולד תינוק חדש נולדים איתו רגשות האשמה. אצל מי אתם שואלים?- מה זאת אומרת, אצל האמא כמובן!!! האבא? לא טוב תודה ,הוא מוותר, הוא מסתדר יותר טוב ככה. איך? אתם שואלים,בלי- בלי הלקאה עצמית, בלי ים של רגשות אשם ,בקבלה עצמית, בכאן ועכשיו ובמה עתיד לבוא ולא, לא ממש מעניין אותו מה היה ,כמה, למה, ואיך בדיוק אני אשם בזה- ככה זה, הגברים, לרוב, שפויים!

10/12/2013

אואואווו…. כמה תשובות יש לי לשאלה הזאת , אז ממה להתחיל???

אז כמה פעמים כבר שמעתן את המשפט- כשנולד תינוק חדש נולדים איתו רגשות האשמה. אצל מי אתם שואלים?- מה זאת אומרת, אצל האמא כמובן!!! האבא? לא טוב תודה ,הוא מוותר, הוא מסתדר יותר טוב ככה. איך? אתם שואלים,בלי- בלי הלקאה עצמית, בלי ים של רגשות אשם ,בקבלה עצמית, בכאן ועכשיו ובמה עתיד לבוא ולא, לא ממש מעניין אותו מה היה ,כמה, למה, ואיך בדיוק אני אשם בזה- ככה זה, הגברים, לרוב, שפויים!

כשנולד תינוק נולדים איתו רגשות האשמה

אבל אנחנו, האמהות, לא, לא ,לא, אנחנו- תנו לנו עוד מהחומר הזה כן, כן ,מרגשות האשם. אנחנו אלופות- יודעות בדיוק איך לבנות אותם, מאיפה נשיג חומרים (הכל שמור אצלנו בארכיון, מסודר ומקוטלג בראש) ואיך נוכל לייצר עוד להבא- כן,כן, כבר עכשיו ברגעים אלו אנחנו שוקדות על איסוף חומרים, איתור ראייות ושימור- ואז, בדיוק אז ברגע המתאים נוכל לשלוף אותם, כן להניף באוויר ולכוון את אקדח האשמה –אל מי? כמובן שאלינו, אלא מה?

אז בואו נתחיל, נפתח את זה כאן , ועכשיו- מה נסגר עם כל השוקולד הזה שאכלתי בהריונות? איך ציפיתי שהילד יהיה רגוע ויאהב ברוקולי? ומה פתאום שלחתי אותו לגן בגיל שנה וארבעה חודשיים, מה חשבתי לעצמי? איך לא ראיתי שהוא צריך את אמא, את הבית, את הטיולים בעגלה לגן השעשועים בשמש, מיץ תפוזים טבעי שסחטתי לנו ושניצל של בית? ושם בגן בתפריט השבועי ביום ג’ (כן אני עוד זוכרת- 6 שנים אחרי…) שחור על גבי לבן התנוססה המילה האיומה- נקניקיות, כן כן יכלו פשוט לכתוב שם רעל אבל לא, אני, אני שלחתי אותו לשם ונתתי לו לאכול מהרעל הזה! והכל בגללי, באשמתי אלא מה אלא מי?

ומה פתאום השארתי את הילדים בצהרון אחרי הגן ועוד עד ארבע וחצי? הם צריכים בית ולנוח ושקט מההמולה, ומה פתאום נתתי להם בחופש חנוכה לראות כל כך הרבה טלוויזיה (ומחשב, וטאבלט ואייפון ושלא תדעו…)ולאכול מלא שוקולד וסופגניות (ובמבה וביסלי ומטבעות שוקולד וכל מה שהיה במארזי הסביבונים שהם קיבלו מהגן, מהצהרון, מסבתא, סבתא רבה ומהדודים- אגב, ממש אבל ממש תודה לכולם!) הם הרי צריכים לשחק בטבע , לקטוף חמציצים, לאכול קינואה ולבנות בקוביות מעץ טבעי בלבד, ככה אמור להראות החופש לא?

ואיך שלחתי את הילד לגן בלי מעיל/ סוודר/ קפוצ’ון/כפפות- או בגרסא הקיצית ההפוכה אם תרצו- עם שתי שכבות/ עם שרוול ארוך/ מכנס ארוך/פליז ובלי כובע- הרי קר/ חם מידי היום. ואיך הרגלתי אותו (הרגלתי זאת מילה ממש טובה ובסיסית בבניית רגשות אשם- מי שעוד לא משתמשת בה חייבת מייד לאמץ! או שאפשר להרגיש אשמות גם על זה) איך הרגלתי אותו לישון עם מוצץ/ בעגלה/ בידיים/ עם בקבוק/ בלי בקבוק איך לא הנקתי מספיק זמן, איך לא הרגלתי במקביל לבקבוק איך הרמתי בידיים מייד כשבכה, איך לא התעוררתי בלילה / כן התעוררתי בלילה,לא שרתי לו מספיק/ אולי יותר מידי- עודף גירויים זה גם דבר לא טוב, לא? איך? ולמה? ובטוח שהייתה דרך יותר טובה, נכונה, ומושלמת לעשות את כל זה.בטוח!

ואחר כך אנחנו עוד מתפלאות שקוראים לנו חופרות…

אז מה עושים עם כל זה ואיך זה בדיוק מתיישב עם הגישה החיובית שאימצתי לחיקי? אני יכולה כאן לכתוב ולהרחיב איך לסלוח לעצמנו, לקבל את עצמנו קבלה שלמה , להכיל את הקשיים לעטוף אותם ולצבוע את הכל בוורוד מעכשיו והלאה, אבל אתן יודעות מה, לי לפחות זה לא כל כך עוזר.

אז מה כן , מה אפשר לעשות? להבין, להבין שכנראה לרגשות האשם יש תפקיד בחיינו, לא סתם הם שם. להשלים עם הנוכחות שלהם בחיינו- זה בסדר שהם שם, הם כנראה צריכים להיות שם, הם משרתים איזו מטרה ויש להם תפקיד כלשהו בחיינו. אבלללל !!!את הזוהר ההילה ותפקיד השחקן הראשי הם חייבים לאבד- ואולי מעצם ההשלמה שהם שם ושם גם יישארו אולי מכאן תבוא הישועה והם ייתפסו את הפינה שתוקדש להם. פינה, לא במה ולא במרכז ובטח לא כשחקן ראשי.

ואני, אני מצאתי לנכון להגיד עשיתי- עשיתי כי זה הכי טוב שיכלתי באותו הרגע/ המצב/ הסיטואציה ולאור כל הנסיבות והידע שהיה לי באותו הזמן. זה הכי טוב שידעתי לעשות באותו הרגע! ועכשיו- אם צריך אז מתקנים (ותתפלאו כל כך הרבה אפשר לשנות ולתקן) והרגלים- צריך קצת פחות לפחד מהם, מותר להרים, לחבק, לתת מוצץ ולרוץ אליו עם הבכי הראשון ובעיקר כשהם כל כך קטנטנים וצריכים וכן אפשר אחר כך לשנות ופשוט להרגיל אחרת…

לילות שלווים לכולנו!


שירלי פרי-כרם 0509005204

“לחלום מציאות”-ייעוץ שינה לילדים ותינוקות בגישה החיובית

לטיפים נוספים, שאלות ולכל מי שרוצה להתייעץ- מוזמנים להכנס לדף הפייסבוק העסקי:

https://www.facebook.com/lahlom

עוד מהבלוג של לחלום מציאות- ייעוץ שינה לילדים ותינוקות

תצוגה מקדימה

המיתוס ושברו- איך הילד יישן רצוף/ יותר/ עד מאוחר/ עד 10:00 בשבת בבוקר ועוד...

יום יבוא ואני אוציא ספר. זאת תהיה אסופת המיתוסים הגדולה ביותר שנראתה. באיזה תחום? השינה כמובן, שנת ילדים ותינוקות. למה שינה דווקא? משום ששם צצים להם כל כך הרבה מיתוסים ואמונות ? יש מספר סיבות אבל הסיבה העיקרית היא שאנחנו...

תצוגה מקדימה

חוק ה- 21 או למה חשבנו שניסינו מספיק וזה פשוט לא עובד?

"ניסינו ניסינו, תאמיני לי שניסינו הכל זה לא עובד!" " הוא יישן רק בידיים- ניסיתי להוריד אותו וגם בעלי. כל פעם שניסינו הוא בוכה  ואין שום מצב שהוא יירדם". "כמה אפשר? כבר שבועיים אנחנו רוצים להרגיל אותה לישון במיטה שלה ולא בשלנו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

תינוקות יונקים לא יישנים- מיתוס או אמת?

"הלו" אני עונה לשיחת הטלפון "שלום!  שמעתי שאני צריכה להפסיק להניק בשביל להתחיל..." "מה???" אני שואלת מבולבלת – "לא", אני מייד מתעשתת," אני לא יועצת הנקה, אולי התבלבלת- את צריכה המלצה על מישהי טובה? אשמח להפנות אותך". והאם מצידו...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה