הבלוג של אחז ישראלי

ahazisraeli

הי, אני אחז, בנוסף לתחביבי הרבים ועיסוקי המגוונים אני מאוד, אבל מאוד אוהב לקרוא ספרים. אז בא לי לכתוב על זה קצת, סבבה? ואם בא לכם לבקר בבלוג האישי שלי, אני הכי אשמח. http://saloona.co.il/abush-world/

עדכונים:

פוסטים: 13

עוקבים: 1

החל מדצמבר 2015

28/07/2017

נשבע לכם שהפוסט הזה היה אמור להתחיל אחרת. הכל כבר היה בראש. הסצנה, השאלה, התשובה, הכל היה שם. אבל אז התחלתי באמת לקרוא את הספר ונתקלתי בפסקה שהשאירה אותי לא מוכן בעליל. לזה לא ציפיתי. קבלו:

״הוא גר הרחק מאיתנו, שעות של נסיעה אל הקיבוץ הצפוני אליו עברנו לאחר הגירושים … פעם פעמיים בשנה לכל היותר נפגשנו איתו, וזה היה מעט, מתעתע ולא מספק. אפילו ההרים המסוככים שסבבו את העמק, אליו עקרנו בסוף שנות ה-60, לא הצליחו לעצור את הדי בכי התמרורים שלי על הכרית כשכיבו את האורות בבית הילדים. לילה, לילה הייתי בוכה עד שנרדם בצער עמוק, על שפת תהום שחורה שאינה מצליחה להתמלא.״

עצרתי. היה לי קשה להמשיך. הפסקה הזו הציפה בי את כל האבהות שלי, את כל הקשיים, השיבה בי המון רוח במפרשים בדרכי, בצורה בה אני בוחר להיות שותף הורי מלא בחיי הילדים שלי. קורא עד כמה דברים היו שונים פעם ועד כמה גם דברים יכולים להיות אחרת.

מיד יצרתי קשר עם המחבר של הספר והודיתי לו בצ’אט קצר.

מסנגר עם ניר

עכשיו תשאלו, ואיך יצרת בדיוק קשר עם המחבר, מעכשיו לעכשיו? מה? אתה מכיר אותו?

או … אז עכשיו אחזור לצורה בה כן התכוונתי לפתוח את הפוסט הזה. אז יאללה, מתחילים.

הרמתי יד.

“כשאני אקרא את הספר, ואני ללא ספק אקרא אותו, אז אני אוכל לחוות את מה שהמשפחה שלי חוותה? כלומר אני יודע שבתור סופר לקחת חופש לשנות פרטים ולהמציא סיפורים, אבל … טוב מה שבעצם אני רוצה לשאול הוא כשאקח את הספר וארים אותו אל על, אוכל להגיד שזה ספר על המשפחה שלי?”

“כן! בוודאות”.

זאת היתה התשובה הבלתי מתפשרת של ניר, מחבר הספר עליו תשמעו עוד מעט, רצה הגורל וגם מדובר ברב רפורמי בישראל, אבל בסופו של יום מדובר בבן דוד שני שלי, סבתא שלי וסבתא שלו? אחיות.

IMG_5496

מצחיק אבל זו כבר פעם שניה שאני מספר לכם על המפגשים המשפחתיים האלה ביום העצמאות. גם בפעם הקודמת הגיעה מישהי לספר על הספר שלה וכבר כתבתי לכם על זה, פה. אז הנה, עוד הפעם. אבל הפעם זה שונה. הפעם המחבר הוא ממש משלנו, לא עוד ירושלמי אלא בן משפחה, כולם מכירים אותו (אאאמממ , כן נו, בצורה כזאת או אחרת). הי רגע, עכשיו כשאני כותב אני נזכר שגם על אחיו הגדול כתבתי פעם, בנסיבות אחרות, פה.

אבל בואו רגע ואספר לכם על הספר ואני חוכך בדעתי אם להתחיל מההתחלה או דווקא להתחיל בסוף. מממ … בהחלטה של הרגע … תשארו במתח קצת, מה קרה? נתחיל בהתחלה.

אז על מה הספר? בגדול הספר הוא על מסע. חיפוש של אמיר אחרי סבא שלו. כלומר, אחרי הסבא הביולוגי שלו. זה התחיל אי שם בתחילת שנות ה-80, בארוחת שבת מקרית לחלוטין, משהו לא הסתדר לאמיר עם התאריכים. מתי אמא נולדה? מתי סבא עלה לארץ? רגע, אז איך זה יכול להיות? וכך התחיל המסע. ובדרך אנחנו עוברים בתחנות זמן רבות, משנות השלושים, טרום מלחמת העולם השניה, עבור דרך מלחמות ישראל ושנות השמונים העליזות וכלה בתחילת האלף השלישי. מסע מרתק.

וקצת קולינריה … הנה זה בא, מתוך חתונתה של אסתר המלכה: “מצדה האחד, אביה שמראהו כאציל ספרדי, ומצדה האחר אמה, שבאותו הבוקר סיימה את הכנת ממתקי החתונה, שקדים מוטמנים בזיגוג ורוד קשיח, מספן, בוטנים מסוכרים ושומשומים מעוינים”. שומשומים מעוינים! באם! רגע! אלו ממש אותן העוגיות שהכנתי אני שבוע שעבר. ממש לבי קפץ בקרבי. (גילוי נאות: אצלי העוגיות היו מלבניות)

19366584_1482380075140906_5658748821176473067_n

אבל בשבילי, באופן אישי, זה לא סתם סיפור. עברו עלי במהלך קריאת הספר הרבה הרבה הרבה רגעים של הזדהות, של התרגשות. אני מזהה לאורך כל הסיפור את המשפחה שלי. הנה מוזכרים סבא רבא וסבתא רבתא שלי, אלה שעשו עליה מארצות הבלקן והתיישבו בשכונת אוהל משה שבירושלים. וכמובן כמובן זיהיתי את סבתי היקרה. ממש ברגע הראשון, גם כי השם הספרותי ככה מזכיר בצליל את שמה האמיתי וגם כי היא מוזכרת כאחות היפה של אסתר המלכה, גיבורת העלילה, והלא אתם כבר יודעים שסבתא שלי היא היא מלכת היופי של ירושלים, נכון? ואם היו לי עוד ספקות אז נכנסו לעלילה גם סבא שלי ואחיו הצעיר, כגיבורי משנה קשוחים ותכליתיים וזה היה לי ממש מוזר כי אף פעם לא תיארתי את סבא ככזה קשוח, על גבול המאפיונר, אבל מאפיונר טוב, ככה חוויתי את דמותו בספר.

אבל סוף הספר, אוי אוי אוי, סוף הספר, בלי לעשות ספוילרים השאיר אותי עם עיניים לחות מהתרגשות ומשמחה. זה לא להאמין עד כמה עיקשותו של אמיר, בעצם של ניר, בן דודי היקר, החתירה הבלתי מתפשרת למגע ולחקר האמת השתלמה לו ולכל בני משפחתו בסופו של יום. או כמו שאמר אחיו הבכור: “אז מכולנו, אתה זה שהתגבר על הפחד, אה?! סחתיין אח שלי!”.

ואסיים בשני משפטים.

אחד: ניר. לך אני רוצה להגיד, עמדת במילה שלך באותו מפגש ביום העצמאות. אני מרגיש מחובר אל הספר והדמויות בכל נימי נפשי ואני יכול בגאוות אין קץ להרים את הספר ולצעוק לכל מי שרק רוצה לשמוע, הספר הזה מספר על קורות המשפחה שלי! שלי! תודה לך.

שניים: המסע הזה לוקח אותי אל הרשימה שלי עצמי, אותה, איך לאמר בעדינות, די הזנחתי, ובפרט אל המשימה שלקחתי על עצמי לחקור קצת את תולדות המשפחה שלי מהצד של אמא. נשבע לכם שיש לי משימה כתובה בנייד להתקדם עם זה וזה פשוט תלוי ועומד שם. אז קבלתי נזיפה וזריקת עידוד להמשיך מהיכן שהפסקתי.

בקיצור: “אסתר” מאת ניר ברקין. שווה. הכי שווה שיש.
IMG_5500
IMG_6655

עוד מהבלוג של אחז ישראלי

תצוגה מקדימה

לא ידעתי מה לעשות

"לא ידעתי מה לעשות!", כך הוא עונה על השאלה: "מהו המשפט שמופיע הכי הרבה במה שאתה כותב, בספרי הילדים, מבוגרים, דברים למגירה, וכאלה?" והוא זה הסופר ששואל את השאלה בעצמו. אז כן, קראתי עוד ספר, וכן גם הייתי בסדנת כתיבה עם הסופר...

תגובות

פורסם לפני 2 years

הפעם הראשונה שלי ...

שלום, נרשמת לאירוע בפייסבוק, אם תתקבל, תקבל בהודעה פרטית את הכתובת ואל תמסור אותה לאף אחד. כמו כן עליך לדעת ש: במפגש יהיו בין 6 ל-8 אנשים כל הנוכחים במפגש מקריאים זה לזה עליך להביא כל טקסט שהוא ספר, שיר, כתבה באינטרנט, בלוג,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

בואו נשחק בכאילו

הכרוז מכריז: "בהתאם לרצונם הידוע והמתועד של הרייך ושל בני הרייך הגרמני הגדול לחיות בשלום ובביטחון עם מדינות העולם, ובעקבות התייעצות מקיפה עם בעלות הברית שלנו בקהילה האירופית, שלח היום שר החוץ של הרייך, בשם הפיהרר, הזמנה...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה