הבלוג של אחז ישראלי

ahazisraeli

הי, אני אחז, בנוסף לתחביבי הרבים ועיסוקי המגוונים אני מאוד, אבל מאוד אוהב לקרוא ספרים. אז בא לי לכתוב על זה קצת, סבבה? ואם בא לכם לבקר בבלוג האישי שלי, אני הכי אשמח. http://saloona.co.il/abush-world/

עדכונים:

פוסטים: 22

החל מדצמבר 2015

אהלן,


יש לי סיפור קטן. תמיד אני מספר אותו לחברים בעל פה ובחלקים, כי זה סיפור נחמד וגם כולל בתוכו המלצה לספר שזה תמיד טוב. זה סיפור שמתחיל במושב בשפלה ונגמר אי שם במטוס מברלין לארץ. ואולי, אתם יודעים מה? הוא מתחיל הרבה לפני ונגמר קצת אחרי.

אז ככה, כבר שנים, אבל שנים, ההורים שלי שואלים, מבקשים, יש שיגידו חופרים שנבוא לאירוע משפחתי שמתקיים פעם בשנה ביום העצמאות אצל האגף של המשפחה של סבתא רבקה. סבתא רבקה ז”ל, ירושלמית עם משפחה ירושלמית שגדלה בשכונת “אהל משה” מחוץ לחומות העיר העתיקה, לדינו, ספניולית, ביסקוצ’וס, סוטלאצ’, בורקיטס וכאלה (אי אי אי, כל כך חבל שלא הייתי שם).

משפחת קמחי

אנחנו, זה עוד כשהיינו משפחה רגילה, כמובן התחמקנו תמיד. פעמים היו לנו תירוצים טובים: “אה … אנחנו לא יכולים. אנחנו מוזמנים לעל האש עם חברים”. פעמים יכולנו לבוא אבל התחמקנו בתואנות כאלה ואחרות. בקיצור לא בא לנו בטוב. ביום העצמאות הקודם (לפני קצת יותר משנה), כבר הייתי פרוד מלא זמן, חודשיים תמימים! בחג, הילדים היו איתי ואז החלטתי. למה לא? למה לא לשמח את ההורים שלי? למה לא לנסות? אולי יהיה נחמד? גם הבני-דודים מגיעים אז בכלל …ואני בתקופה הזאת כמו אחוז דיבוק לחדש קשרים מפעם עם חברים ישנים, לחזק קשרים עם בני המשפחה הקרובים יותר והקרובים פחות. אז יאללה, נוסעים.

וכך הגעתי ביום העצמאות למושב. סוג של אחוזה. בית פרטי עם חצר שלא נגמרת כשבצדדיה פרדסים, נו מושב בשפלה. מה כבר יכול להיות רע. הילדים השתלבו די מהר, למרות שלא הכירו כמעט אף אחד. מה ז’תומרת, על מי אני עובד? גם אני כמעט לא הכרתי אף אחד. מי אלה האנשים האלה? זאת המשפחה שלי? ואז הבנתי. וואלה, הם אשכרה מארגנים אירוע כל שנה, לא סתם על האש, ממש אירוע. ואז פתאום בין החצילים לנקניקיות הגיעה איזה מישהי, עיתונאית. באה והתחילה לדבר והתחילה לספר. סיפרה על איזה ספר שהיא כתבה, סיפרה על המשפחה הירושלמית שלה, על התחקיר שעשתה לקראת הספר, איך היא בחרה את שמות הגיבורים הספרותיים שלה ועל חוויותיה היא מירושלים. איזה מגניב! איזה כיף! נקלעתי להרצאת אורח באמצע בילוי משפחתי של יום העצמאות.

נגמרה הרצאת האורח, נגמרה המסיבה, כולם חוזרים הביתה לשגרה. אז מה? אני לא אקנה את הספר? ברור שכן! ולא רק לי, אפילו פינקתי איזה חברה טובה במתנת יומולדת 40. כי ספר זה כל הסיפור, לא? העניין הוא שזה לא היה הספר היחיד ברשימה, היו עוד כמה לפניו בתור. אז הוא ישב שם בצייתנות בספריה היפה שלי וחיכה לתורו.

לאחר מספר חודשים …..(ועוד איזה חודשים, מטורפים, אבל זה לפעם אחרת)

אז לפני כמה שבועות נסעתי לאיזה טיול למדבר, דרך קבוצת מטיילים. קבוצה שהגעתי אליה בדרך לא דרך בחודשים ההם. ממש נחמד. מה זה נחמד? כיף לא נורמלי (גיליתי שאני מאוהב במדבר, שקט, רוגע). בקיצור, בדרך דרומה, באוטובוס, התחלתי לקרוא אותו, את הספר שחיכה לי כל כך הרבה זמן בלי להתלונן. כמו כל פעם, או ככה זה לפחות אצלי, אני מתחיל את הקריאה באיטיות משהו, לאט לאט נכנס לעלילה ומתישהו נכנס לתוך הספר ולא יכול להפסיק (בהנחה שהספר שווה את זה כמובן). אה, גם פגשתי מישהי אחלה בטיול הזה. פנויים-פנויות, זוכרים?

טוב, ברור שלא סיימתי את הספר, רק התחלתי. לאחר עוד איזה שבועיים שלושה, נסעתי עם שני חברים לברלין, איזה כיף. סתם ככה, בלי אג’נדה, בלי מפה, בלי תכניות, פאק! אפילו בלי מצלמה, מי היה מאמין? רק עם בגדים, מברשת שיניים וספר, נו כבר נחשתם איזה, נכון? קראתי את הספר בלי הפסקה, בטיסה הלוך, בכיכר אלכסנדרפלאץ במזרח ברלין בצהרי היום, במלון, איפה לא?

ואז זה הגיע, בטיסה חזרה הביתה, ממש לקראת הסוף, אחד מרגעי השיא של הספר תפסו אותי לא מוכן. כל כך הזדהיתי עם הגיבורים, עם האירועים, עם כל מה שקורה שם בירושלים של פעם. באמצע הטיסה, הנחתי את הספר ועצרתי רגע לנשום. באמת באמת מאוד התרגשתי. חבר שלי הסתכל עלי בהבנה (הוא כבר קרא את הספר פעם, הוא הבין). וואוו. אין דברים כאלה. זהו.

רגע רגע רגע, הבטחתי שהסיפור שלי יגמר קצת אחרי הטיסה לברלין, נכון? אז ככה. באחד מימי השישי האחרונים תכננתי לצאת לאיזה טיול נוסף במסגרת אותה קבוצת המטיילים ההיא והזמנתי ידידה שלי (כן, אותה אחת שהכרתי שם). הטיול התבטל לצערי בגלל תנאי מזג האויר וקבענו לטייל ביחד איפשהו, בלי קבוצה, בלי יעד, נפגש ונחליט, איך אומרים היום? נזרום. אספתי אותה והתחלנו לדבר, איכשהו הגענו לדבר על הספר ומצאנו את עצמנו בדרך לשוק מחנה יהודה בירושלים. הכי ספונטני. אפילו לא שעה נסיעה. הגענו כבר בצהריים המאוחרים, הספקנו להסתובב בשוק (אפילו קניתי לבת שלי גרבי צמר מפנקות), אכלנו קובה חמוסטה במסעדת “אמא”, לא לפני שטעמנו בערך את כל התפריט, היה פשוט מעולה. חזרנו לשוק, הדוכנים החלו להסגר אחד אחד לקראת השבת, איזו אווירה! ניסינו קצת לחוות, להרגיש את חייהם של בני ובנות משפחת ארמוזה בירושלים. תענוג.

אז זהו, “מלכת היופי של ירושלים”, מומלץ בחום. קשה להשאר אדישים.

מלכת היופי של ירושלים

עוד מהבלוג של אחז ישראלי

תצוגה מקדימה

לא ידעתי מה לעשות

"לא ידעתי מה לעשות!", כך הוא עונה על השאלה: "מהו המשפט שמופיע הכי הרבה במה שאתה כותב, בספרי הילדים, מבוגרים, דברים למגירה, וכאלה?" והוא זה הסופר ששואל את השאלה בעצמו. אז כן, קראתי עוד ספר, וכן גם הייתי בסדנת כתיבה עם הסופר...

תגובות

פורסם לפני 4 years

הפעם הראשונה שלי ...

שלום, נרשמת לאירוע בפייסבוק, אם תתקבל, תקבל בהודעה פרטית את הכתובת ואל תמסור אותה לאף אחד. כמו כן עליך לדעת ש: במפגש יהיו בין 6 ל-8 אנשים כל הנוכחים במפגש מקריאים זה לזה עליך להביא כל טקסט שהוא ספר, שיר, כתבה באינטרנט, בלוג,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בואו נשחק בכאילו

הכרוז מכריז: "בהתאם לרצונם הידוע והמתועד של הרייך ושל בני הרייך הגרמני הגדול לחיות בשלום ובביטחון עם מדינות העולם, ובעקבות התייעצות מקיפה עם בעלות הברית שלנו בקהילה האירופית, שלח היום שר החוץ של הרייך, בשם הפיהרר, הזמנה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה