הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

להילחם במשקל, לחתור תחת דפוסי חשיבה ישנים, לפרוץ גבולות, לנפץ תקרות זכוכית, לפגוש חלקי-צל, לחדש, לרגש, ליצור, לשלוט ברגשות, לבחון מודלים שגדלתי לאורם, למוסס התניות, לבדוק הרגלים, לשוחח עם העבר, לפתוח את העתיד, לעבוד, להתפתח, לנוע, לא להיתקע, להתחבר לעצמי, להדליק את האינטואיציה, לכבות את הראש, להאמין, לקוות, להקשיב, לתת לאחר, לאהוב את עצמי כמו שאני ו-

דייייי! לא בא לי! לא רוצה יותר. מרימה ידיים. תנו לי את המוכר והידוע, תנו לי קצת שנאה עצמית, אני לוקחת בשנייה! תנו לי לחיות את ההווה, ללכת לעבודה, לחזור, לקבל משכורת ולהסתפק בה. תנו לי לא לחשוב, להרגיש רק במידה שלא תישפך לי ככה מכל עבר. תנו חזרה את כיסויי העיניים שלי.

לפחות עד מחר.

 

ובינתיים, שיר:

 

ואולי אני כבר צריכה לחזור לכתוב שירה

לארגן את הכל בשורה ועוד שורה

לחזור לתכנן למחוק לתקן

לשבור את מה שיש ולהיבנות ממה שאין.

להפסיק להילחם בתבניות ובכלובים 

ולהיכנע בפשטות לדברים המוכרים.

(עד מחר)

 

 

אהבתם? רוצים לקרוא עוד? מוזמנים ל”גשרים”, העמוד שלי בפייסבוק. 

 

שקט

צילום: shutterstock

 

 

 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה