הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

11/03/2015

אתה נכנס לשבעה בבית משפחה צעירה שהרגע נפרדה מאם המשפחה.

אתה רואה את המבטים הנבוכים, את הילדים שעוד לא ממש מבינים מה עושים פה כל האנשים האלה כשבחוץ כבר חושך.

אתה וודאי כבר מסיק מתוך החולצות השחורות הגזורות, מי ההורים שלה ומי האחים שבורי הלב, וגם מתפעל מכמות האנשים שבאה. אתה נזכר בטיטולים שצריך לקנות בדרך הביתה. ובשיחת הטלפון שאתה צריך להחזיר לבוסית.

אתה לוקח אלבום שלה, איזו נערה מגניבה היא הייתה! כמה עצוב שככה נגמר, ומסכנים הילדים, עוד לא מבינים… אב המשפחה נכנס. אתה מחבק אותו בהשתתפות כנה בצער. אתה נותן לו איזו צ’פחה חברית על השכם, אומר לו, אחי, שלא תדעו עוד צער, מחייך במבוכה, מחכה שיבואו אורחים חדשים שיסבו את תשומת ליבו ממך. כעבור כמה שניות זה קורה והוא ממשיך הלאה ואתה מוצא לעצמך מקום לשבת, לדבר עם איזה שכן.

אבל אם כבר היית שם פעם במקומם, אתה נכנס לשבעה בבית משפחה צעירה שהרגע נפרדה מאם המשפחה. ואתה רואה את כל הרגעים העתידיים שאתה מכיר כבר על בשרך: את היום שאחריי, כשאבא ייכנס לבית ריק ממנחמים, את הלילות שהילד יפחד להירדם כדי לא לפספס את אמא אם תחזור פתאום. אתה רואה את החיוכים הנבוכים שלהם ויודע שהקשה באמת עדיין לפניהם: מסיבת הסיום הקרובה של חוג ג’ודו שאמא לא תהיה בה. הפעם הראשונה שהילדה תקבל מחזור ואבא יצטרך להסביר לה מה עושים, השבת הקרובה שלא יהיה בה העוף שרק אמא יודעת איך לעשות אותו כזה רך. הבקרים שהקטנה תתעורר לגן ותשאל- היום אמא תיקח אותי מהגן אחרי הצהריים? האזכרות, ימי ההולדת, ימי ההורים, התעודות, כיתה א’, בר מצווה, בגרויות, גיוס, חתונות….

ואתה יושב שם חמש דקות, אבל הגוש חונק מדי, ואתה יוצא ובוכה באוטו. על עצמך בעיקר.

 

בחורף הזה אני צריך אמא

ויש לי הרבה סיבות לצורך הזה

ורק את חלקן אני מכיר.

בחורף הזה אני נוקש כבכל חורף

וכבר באמת חייב אמא,

בימים שכל היתום שלי רועד

ואין לי קירות-תפילה

שיחסמו את מטר הבדידות

(אלחנן ניר, מתוך: מי שנפלה עליו מפולת)

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה