הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

בית ההורים התרוקן. זה היה קשה משחשבתי, כמעט כמו עוד שבעה קטן.

ועכשיו מישהו אחר, עם סיפור חיים אחר, יעבור לגור שם. ימלא את קירות הבית בצחוק וטפיפות רגלי ילדים. בקולות של אנשים במקום בשקט של צער.

והבית שלי, בו ישנים כעת ילדי, מלא עכשיו בשקט הזה. ארגזים על גבי ארגזים של צער כתוב בדמעות של דיו על מחברות, מעטפות, פתקאות עוברות אורח ומפיות- כל הצער שבחרה אמא לשאת בשתיקה. ולחשוב שאת כל הצער הזה צריך היה להכיל ליבה הטוב- החלש והרעוע ממילא.

ואנו מזיזים את הארגזים מפינה אל פינה, כאילו כדי לא לתת להם להשתקע ולהפוך עצמם לדיירי קבע בבית הזה. כאן אין עוד מקום לצער. הלב שלי מלא בו עד אפס מקום ואני, בניגוד לאמא, לא מרכינה את ראשי בכניעה. כאן לא יהיה בית שכול. גם לא יתום. אני קוראת את ההבטחה הזו ומרגישה שאני מרמה את עצמי. הרי בליבי אהיה יתומה לעד, ועליי להזכיר לעצמי לא להדיר את קרוביי מהכאב הזה, לא להיאכל מבפנים לבד. להיתמך בבעלי, בדודותיי היקרות לי כל כך. באושר שמסבים לי ילדי. איך הולכים על החבל הדק הזה בין לתת לצער מקום לבין למנוע ממנו להשתלט כמו שרך בלתי רצוי?

במחברות שלה כותבת אמא על שמחתה ביום החתונה שלנו, על הנחת והגאווה בי עם סיום לימודי, עם ההריון והאושר שבאיתמר, אך לרגע לא נותנת לעצמה לשמוח שמחה מלאה. ואני מבטיחה לעצמי לתת לעצמי לשמוח שמחה מלאה, אמיתית, כנה, שלמה. איך אעמוד בזה? והאם? ימים יגידו….

ניסיון- לאה גולדברג

לך נשבעתי, אל עליון
ולא אדע האקיים
איך אעמוד בניסיון
ניסיון האושר השלם

איכה תכיל עיני האור
ידי רפות, ידי הוזות
איכה אשא ולא אשבור
שמחה כזאת, ברכה כזאת

מכובד עול איך לא אפול
איך לפניך אתייצב
זקופה גדולה נושאת בעול
של אושר

shutterstock_127849388

צילום: shutterstock

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה