הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

28/05/2017

נניח והיו דופקים עכשיו בדלת שלך ואומרים לך שאבא שלך נפטר.
כלומר מת.
זאת אומרת- זהו.
נניח שאין זמן לומר את כל מה שלא נאמר, אין זמן להתחרט, להתנצל, לסכם, לסלוח, לחבק.
אין זמן לתכנן ולחשוב מה היה אמור להיות
אין זמן להיפרד אפילו במבט, אפילו בהנהון.
אפילו זמן לשתוק יחד אין.
מת.
ונניח שהיית בוכה את נשמתך, מוכת הלם.
ואז מתעוררת על כרית רטובה מדמעות, עם לב כואב ומרוסק, ובשניה מבינה שזה היה רק חלום רע.
חיים של מישהו אחר.
האם היית משנה משהו?
האם היית קמה, מתנערת מהסיוט, שוטפת פנים, ומרימה אליו טלפון- בוא ניפגש אבא, רק לכוס קפה אחת, ונדבר?
האם בסוף היית מחבקת אותו חזק ואומרת לו שאת אוהבת אותו ושאפשר כבר לשים את העבר בעבר?
האם היית מתנצלת, או סולחת?
אולי.
אני לא הספקתי. כלומר, הספקתי להרגיש שהגיע הזמן שנקיים שיחה כזו, הספקתי להבין שהתבגרתי, עכשיו כשנהייתי אמא בעצמי. הספקתי להחליט עם עצמי שבביקור הבא נשב על כוס קפה ונסגור פרק ונפתח חדש.
אלא שהפעם הבאה שראיתי אותו הייתה בהלויה שלו, יום אחרי שנפרדנו בפתח הבית.
הספקתי מאז לכתוב לו ועליו כל כך הרבה, הספקתי להוציא ספר זיכרון עם שירים שלו. אבל את העיקר לא הספקתי.
מחר ימלאו שש שנים לאותו בוקר הזוי בו פתחתי את הדלת לבשורה הזאת. שהוא איננו.
בין גלי הענק של כאב והלם ושיברון הלב שחזרו ושטפו גם חמישה חודשים אחר כך, כשאמא נפטרה, אני מצליחה להרים את הראש היטב מעל המים, לפלס את דרכי בעולם החדש, המוזר הזה, שנוצר כשבשניה אחת נהייתי אמא-יתומה.
שש שנים אחרי אותו הבוקר, והמילים שלו עדיין ממלאות את חדרי ליבי, והשירים שכתב חקוקים על לוח ליבי.
אני כבר מבינה שכל מה שלא הספקנו יהיה פה תמיד, אבל איתו יישאר גם מה שכן היה לנו, כי מה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם.
וטעם ההחמצה מתערבב עם המתוק, ויש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם.
ועדיין, מדי פעם אני מחכה להתעורר על כרית רטובה מדמעות, ולגלות שכל זה היה רק חלום רע.
01596be79328b2e3f77325205cf990ba12e8169008                                                                      בתמונה: אבא ואיתמר, במעט שהספיקו

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה