הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

“גשרים” מציין שנתיים

28/01/2017

עברו שנתיים מאז שפתחתי את הבלוג. בלוג שחשף אותי לעולמות חדשים- בעיקר לעולמי הפנימי.

את הפוסט הראשון כתבתי באבחה אחת, בולעת את הדמעות, מנסה לנסח ולדייק את הצער והכאב. כתיבה גולמית כזו, פורקת, זו הדרך שלי להבהיר לעצמי את עצמי.

בפוסט השני צירפתי את השיר “נסיון” של לאה גולדברג, מלווה אותי שנים רבות. תהיתי אז, האם אוכל לחוש שוב מאושרת באמת, לעמוד בנסיון האושר השלם.

אתמול שמעתי שוב את השיר הזה (לגמרי במקרה, אם אפשר לומר כך על שיר שנמצא בplaylist שלי ביוטיוב) וחשבתי לעצמי איזו דרך ארוכה עשיתי מאז- ולכל אורכה הבלוג מלווה. כתבתי בימים בהם הייתי בעיקר יתומה, וגם בימים שבהם הייתי הכי אמא. כתבתי געגועים ומשאלות, כתבתי על שיעורים שלמדתי מילדי, מחברותי, מהוריי. כתבתי חורף, קיץ, חגים וחול, אהבה ובדידות. ותמיד עמוק מהבטן.

היום אני יודעת שלא רק שאוכל להכיל אושר שלם- אני גם יכולה לייצר אותו! בלי נקיפות מצפון ובלי אשמה- פשוט ללכת בדרך שעושה לי ולסובבי הכי טוב, להסתכל לפחד בעיניים, להתחכך בו כתף אל כתף ולתת לו להמשיך בדרכו. ומהו עושה אושר לשלם אם לא היכולת לדייק אותו עוד ועוד, להוסיף נדבך על נדבך, ולהבין שכל זה בידיים שלנו? 

למה בכלל לחשוף כל אלה? את מי זה מעניין ומה זה הצורך הזה בלתת לאנשים להציץ לי ככה לתוך הנפש? אין לי תשובה אחת על זה. אני רק יודעת שבכל פעם שמישהו אומר לי שהוא מצא בתוך המילים שלי גם חלקים ממנו, או בכל פעם שמישהי אומרת שבזכות פוסט שלי היא החליטה לגדול/לצאת מתחום הנוחות שלה/ לקחת אחריות על בחירה אמיצה, אני יודעת שטוב שכתבתי.

גשרים היום בן שנתיים, ואני יודעת שכל פוסט בו הוא חלק ממני, וכולו יחד שלם הגדול מסך חלקיו

embedded by Embedded Video

 

מוזמנים לקרוא את הפוסטים כולם ע”י מעקב אחרי הבלוג כאן בסלנה או בעמוד הפייסבוק גשרים

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה