הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

השעה בה כולם נחים היא השעה בה הגעגוע שלי הכי ער.

21/01/2017

פתאום זה מתגנב,  בלי להכין או לשאול אם מתאים שעכשיו. הלב מתמלא געגוע ותחושת החמצה, וכל גשמי הברכה של ההודיה הופכים לבוץ.

זה תמיד בצהרי יום שישי, זו תמיד קרן האור שחודרת ברוך חוצפני.  מהתריסים או מבעד לעפעפיים, במרפסת או בבית,  עם שיר ברקע או ככה, נטורל. ואז הצביטה הזו בלב- כבר מזמן לא דיברנו.

היום התגעגעתי, אמא. לכל מה שאיננו.  לכל מה שיכל להיות אחרת.

היום התגעגעתי אבא, לכל מה שאמור היה לקרות.

היום התגעגעתי אחותי אלה, למעט מדי זמן שהיה לנו יחד.

היום התגעגעתי גם להיות שוב קרובה אלייך- אחי היקר, שלהבדיל, בחר להרחיק ליבשת אחרת ובא לבקר מעט מדי פעמים.
בכיתי היום כשחיבקתי ילדה בוערת מחום,  וכשאמרה לי שהיא שומעת את הלב שלי פועם סיפרתי לה שאלה פעימות של אהבה וריפוי.  ולרגע הייתי אני בעצמי הילדה ששומעת את לב אימי. והתגעגעתי יותר.
בכיתי היום כשהנקתי, והדמעות של האין נזלו מעל החלב של היש.  ויש המון וזה לא מבוטל ואני מודה עליו כל רגע.  אבל היום, היום התגעגעתי.

כי יש שעה שהאור, חופן בידיו את כל הצער ואין ברירה מלבד להתמסר גם אליו.

יש שעה שהאור/רחל חלפי

יש שעה שהכל יושב בתוך
האור
כמו אבן חן בתוך עדי זהב
אפשר לחפון אור כזה
אפשר לאכול אור כזה
אפשר לגמוע אור כזה
אפשר לנוע בו לאורך ולרוחב
אפשר לשקול אותו בזהב
מלא.

 

 

lemomtree

צילום: אלבום פרטי

 

 

 

מוזמנים לעקוב אחרי כאן בסלונה או לעשות Like לעמוד הפייסבוק של הבלוג “גשרים” ולקרוא את כל הפוסטים שלי.

 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה