הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

יתמות בת חמש, תמונת מצב

01/11/2016

חמש שנים.

כמו ספינה שמתרחקת מהמעגן שלה, כך בכל יום אני נפרדת ממנה עוד קצת. ברגעים החשובים אני מזמינה אותה והיא עומדת לידי. יש לנו סימן מיוחד שהוא רק שלנו.

היא הייתה איתי השנה הרבה. המון. כמעט כל יום. ובעיקר ביום השיא- לידתה של ענבר. היא אחזה בידי, ליוותה אותי בצירים הראשונים, בהחלטה על מהלך הלידה, ליטפה את מצחי בחדר ההתאוששות והביטה בעיני קטנתי כשנפקחו לראשונה. אף אחד חוץ ממני לא ראה, אבל בחיי שהיא הייתה שם. לפעמים כשענבר צוחקת אל נקודה לא ברורה בחלל החדר, אני תוהה אם גם היא רואה אותה.

אמא שלי, נוכחת נפקדת.

mom&me

 אמא ואני.  (מהאלבום המשפחתי). 

אני מנהלת איתה שיחות, מתייעצת הרבה. שאלות על גבי שאלות נערמות לי אליה, ונותרות ללא מענה. המילים שלי אליה הולכות ומתמעטות ככל שמה שיש לי לספר לה הולך ומתרבה.

אנחנו מתרחקות ואני לומדת איך לחיות שמוטת בסיס. איך לחיות בלי נקודת מבט של אמא עלי, על משפחתי, על נכדיה. אנחנו מתרחקות. אחרי חמש שנים אני בוכה עליה פחות, אבל רוצה אותה הרבה יותר. ככל שעובר הזמן דמותה מיטשטשת, חומקת לי מבין האצבעות אבל באותה נשימה מבט אחד במראה ואני נזכרת.

אנחנו מתרחקות, וזה מטיל עליי אימה.

או שמא זה רק הזיכרון שמשנה צורתו ממילים, לידיעה?

נוחי על משכבך בשלום אמא. וחכי לסימן שלנו.

צמיחה/ תרצה אתר

שריטה בציפורניים על הקיר: תמונת מכאוב ישן.

כמה יפים הם ימי הבכי הראשון, כמה עולים ומתגברים

הם. כמו המון הים שמתגבר ומתעצם עד אין תכלה

ושב על גחונו לאחור. ואיזו נכנעות ישנה בטבע לפעמים.

הסוד הנהיה בגוף לאט: סוד הצמיחה.

עכשיו אני נוגעת במו ידי ומרגישה בפעימות חדות

לאט. לבדו יצמח האדם.

ועיניו לא ידעו לעולם.

 

 

 

מוזמנים לקרוא עוד- בדף הפייסבוק של הבלוג- גשרים, או לעקוב כאן בסלונה.

עדי

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה