הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

אמא הייתה מיכל של כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה אשמה וצער, מטען נפץ של געגוע ואבל לא מעובד, הררים של זעקות שלא נזעקו לעולם. ואיפה תשים את כל אלה? הרי מעולם לא הרשתה לעצמה באמת להתאבל בקול, גם הבכי שבכתה בקרבתנו היה שמור ומאופק, כדי לא להעמיס עלינו, כדי לא לתפוס מקום בעולם.

27/01/2015

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו.

כך או כך…. אתחיל מעכשיו.

מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של דברים סנטימנטליים, ובטח לא הכרחיים בכמות כזו. בעיקר של סטים של כלי אוכל, מפות, מצעים, מגבות, סמרטוטי רצפה ואבק, סבונים ושמפו – או בקיצור, כל מה שהיה במבצע בסופר. ושקיות. המוווווון שקיות! תמיד צחקנו עליה שאם תפתח מלחמה, בכל רגע נתון, לעולם היא לא תיתפס בלי כל אלה.

ואני שואלת את עצמי- למה דווקא את אלה אגרה? הרי אדם בוחר לאסוף בארונות ביתו את הדברים שמגדירים אותו, שנותנים לו משמעות וחלק בעולם…  והתשובה אכן טמונה בהגדרה העצמית של אמא. היא הייתה (וכך תישאר לנצח) קודם כל אמא. זו גדולתה, אך זה גם מקור חולשתה. כי אמא שלי, את זה אני מבינה כיום כשאני אמא בעצמי, הייתה בעיניי עצמה אמא בלבד.  ומאז ששכלה את אלה אחותי- הייתה רק אם שכולה. היא התהלכה בעולם בתחושה שלא מגיע לה לחיות. תחושה שהתעצמה לנוכח ההבנה המאוד מהירה שסיבת מותה של אחותי, מפרצת באבי העורקים, היא כתוצאה ממום גנטי שמקורו באמא.

והשקיות? את השקיות אני מסבירה בקלות; אמא הייתה מיכל של כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה אשמה וצער, מטען נפץ של געגוע ואבל לא מעובד, הררים של זעקות שלא נזעקו לעולם. ואיפה תשים את כל אלה? הרי מעולם לא הרשתה לעצמה באמת להתאבל בקול, גם הבכי שבכתה בקרבתנו היה שמור ומאופק, כדי לא להעמיס עלינו, כדי לא לתפוס מקום בעולם.  לא הכרתי אותה לפני שהייתה אמא, כמובן, אבל אני מנחשת שהתחושה הזו, של הלא ראויה, היה שם תמיד- עוד בטרם נעשתה אם. אני נזהרת שלא להיות דומה לה גם בזה.

ובתוך כל הקושי העצום שבתהליך ההזוי הזה של קיפול ואריזת חיים שלמים, ודווקא דרך ההתעסקות עם הררי האוספים האלה של אמא, למדתי שם שיעור חשוב על סדר עדיפויות: חישבו לרגע- כמה זמן, אנרגיות וכסף אנו משקיעים כדי לקנות ולאסוף ולאגור ולצבור ולרדוף ולהשיג דברים חומריים- עוד בגד, עוד סט מצעים עוד כלי מטבח עוד ריהוט עוד ועוד ועוד. והרי הדברים האלה- שהם מה שאנחנו מכנים ״לא מתכלים״ הם הכי ברי חלוף.

במקום זה, הבטחתי לעצמי היום, אני אשקיע ברגעים: בחוויות, בזיכרונות, בעוד טיול ועוד חופשה משפחתית ועוד זמן של יחד. כי מכל הרכוש שארזנו היום לא ישאר כמעט כלום בחיי, אבל את ההשתוללויות בערב חורפי על השטיח הפרסי מול תנור הגז, את הטיולים הארוכים בגבעות המוריקות-פורחות-צחיחות לחלופין של הקיבוץ, את שיחות הנפש עם אמא, את השירה של אבא ליד מיטתי בית הילדים, והלילות שישנתי בהם יד ביד עם אמא- את אלה אפילו הזמן לא ייקח ממני.

אני מבטיחה שוב ושוב בליבי לאיתמר ומעיין, להשכיל ולהתמיד להיות קודם כל אימם, אבל לא רק. להסתובב תמיד בתחושה שאני ראויה לחיים האלה, ושהם איתי, שותפים להתהוות האוסף הגדול של חיי- אוסף של חיבוקים ושיחות ורגעים משפחתיים. כל השאר זו תפאורה מתחלפת.  לאהוביי אני מבטיחה וגם מקיימת, שיידעו תמיד על אהבתי להם, כי כבר למדתי על בשרי שלעולם אין לדעת האם ומתי תהיה ההזדמנות הבאה לומר זאת.  ולעצמי אני מבטיחה לעולם לא לשמור בשקיות את מה שהלב רוצה להוציא.

 

התעניינתם? מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים שלי ב”גשרים”, העמוד שלי בפייסבוק.

shutterstock_96848818

 

צילום: Shutterstock

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

ערב חג, ותמונת ילדה ואמא

כבר חשבתי שהתרגלתי להיות יתומה, אני קולטת פתאום, בשנייה שזה מכה בי. הרי אני כבר לא במתח שבועיים לפני החג, כבר לא חושבת בחרדה על איך יהיה לשבת לשולחן בלעדיהם. אני כבר לא עוצרת לחשוב איפה היינו חוגגים אם רק היו פה. אבל אז אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה