הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

17/02/2015

 

זה התחיל בפורים שעבר. איתמר, אז כמעט בן שלוש, נחשף לראשונה לרוע בסיפור המגילה. אז זה עוד היה מספיק רחוק בשבילי, הצלחתי להכיל, והוא הצליח להדחיק. אבל אז הגיע פסח ואיתו פרעה, שרצה להטביע את כל בני ישראל בים ובסוף אכל אותה עם כל צי הסוסים שלו. את יום השואה והזיכרון דווקא הצלחנו לדפדף בלי שישים לב, אבל אז הגיע צוק איתן, והרוע ואימת המוות כבר הייתה ממש פה, מעבר לדלת.

האמנתי אז ואני מאמינה גם היום, בלשוחח ולספר לילדים את הרציונל מאחורי הדברים, ולכן סיפרתי לו בדרך שיוכל לעכל, על פשר האזעקות והריצה שלנו לממ”ד. ואז התעוררו שאלות, ופחדים, ולמרות שהצלחנו לענות ולהרגיע, כבר אי אפשר היה לעטוף אותו. המציאות החלה לחלחל ולהבקיע סדקים בחומת התמימות הילדית שלו.

אחרי הקיץ ההזוי הזה איתמר שמע לראשונה במוצהר על המוות. אמא של ילד מהגן נפטרה מסרטן ובגן סיפרו שעכשיו היא מלאכית. הסכר נפרץ. העולם מגלה את פרצופו האמיתי, המורכב והלא הוגן, ואין לי עוד דרך לשמור מפניו.

חייבת לציין שעושה רושם שהוא חווה את הדברים בצורה מאוד מוגנת. בשבילו המוות הוא עובדת חיים (הפיכה עדיין), וברור לו כבר שכשהוא יהיה גדול- הוא יהיה אבא ואנחנו מלאכים. הכל מאוד שלו לכאורה, לא נוצרת פה איזו בהלה או חרדה אצלו. אבל אצלי הסיפור אחר: בכל פעם שהוא שואל על עובדות החיים הללו אני מוצאת את עצמי מתנדנדת בין הצורך להגן עליו מפני האמיתות הכואבות, נזהרת שלא להעמיס על כתפיו הרגישות כל כך את כל מעמסות העולם, ובה בעת לא להסתיר ממנו את הכאב והצער שהוא מרגיש ממילא מבין השורות.

ואולי, אולי זו רק המשאלה שלי לחזור שוב למקם המוגן, הבוסרי והמערסל ההוא של אי הידיעה, המקום בו המילה צער היא עדיין רק צירוף של כמה צלילים, ולא טעם נוסף על חמשת הטעמים המוכרים.

 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה