הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

מה אני יכולה להעניק לה למרות שאיננה? אם הייתה כאן הייתי ודאי מקדישה לה פיסת שקט. אורזת בקופסה יפה את הידיעה שהיא ראויה, שהיא אהובה, שאין בה אשמה, ואין בה כל פגם שאינו בעיניה בלבד.

22/02/2016

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת כלום.  ביום שאחותי אלה נפטרה הלב שלה התרסק לחתיכות כל כך קטנות, שגם אם היינו מחפשים בטלסקופ הכי רגיש בעולם לא היינו מוצאים אותן. בסוף השבעה חל יום ההולדת שלה, במקום לברך אותה במזל טוב עמדנו באזכרת נשמות לביתה האמצעית. נו, גם כן חגיגות. בתום השלושים, כשדו”ח הנתיחה גילה שזה היה כתוצאה ממפרצת באבי-העורקים, המעט שנשאר מהלב של אמא שלי התפזר לרוח. וחמישה חודשים אחר כך, כשהצילו את אמא ברגע האחרון מאותה מפרצת ממש, כבר היה ברור לי שאמא שלי לעולם לא תרגיש ראויה יותר. לכלום.

מאז היא לא קנתה לעצמה בגדים, לא צבעה את ציפורניה הארוכות בלק. בקושי גררה את עצמה לאירועים ושמחות. בקושי התמסרה לצחוק אמיתי מהלב. אמא שלי כבתה. אז לא העזתי לראות ולהגדיר את זה כך. מי בכלל יכול להודות שאמא שלו כבויה? קניתי את ההצגה שלה, המשוחקת היטב, של האישה שלמרות הכל בחרה בחיים,  שהמשיכה לצאת לעבודה, התחילה אפילו לצייר, המשיכה לתת לנו הרגשה שלא עזבה אתנו מעולם (ואכן כך היה), שהיא לא מוותרת. אבל בינה לבין עצמה, בינה לבין אבא, בינה לבין הגבעות ובריכות הדגים שהייתה הולכת בהן יום ביומו, זעקת השבר לא הפסיקה לרגע להיאסף בשקיות על גבי שקיות, האשמה כירסמה כל חלקת כוח שאי פעם הייתה לה, וההתמסרות הטוטלית לאבל ולשכול לא נתנה ללב שלה הזדמנות להשתקם.

חשבתי לעצמי הבוקר- מה אני יכולה להעניק לה למרות שאיננה? אם הייתה כאן הייתי ודאי מקדישה לה פיסת שקט. אורזת בקופסה יפה את הידיעה שהיא ראויה, שהיא אהובה, שאין בה אשמה, ואין בה כל פגם שאינו בעיניה בלבד. בטח הייתי עושה זאת בשיר עם מכתב- שיהיה לה לקרוא שוב ושוב ולבחור לחיות למרות הכל- בשבילה, למענה, לא עבור אף אחד אחר. הייתי נותנת לה את כל המילים הטובות שעוד לא הספיקו להיאמר, את כל החיבוקים שעוד לא הספיקו לאחוז.

אם הייתה כאן. אבל היא איננה. אז אני בוחרת להשאיר אצלי את כל המתנות האלה, ליישם אותן על עצמי- אני בוחרת להסתובב בעולם בתחושה שאין דבר שאיני ראויה לו אם אני רק רוצה מספיק,  להתנקות מכל תחושת אשם או סירוס או סגפנות. ליהנות ממה שיש לי להציע לעולם וממה שהוא ייתן לי בחזרה. ועם כל אהבתי האין סופית אליה, עם כל הערצתי ואינספור הדברים שלמדתי ממנה, עם כל ההשתאות שלי לנוכח מי שהייתה לי כאם- אני בוחרת להיות גם אחרת.

אני בטוחה שהחלטה כזו מעניקה לה שלווה, איפה שלא תהיה, בטוחה שהיא תמיד ייחלה שלא אתייסר כמוה, שלא תהדהד בי זעקת שבר תמידית מרסקת לב. ובכן אמא- מתנתך-מתנתי ולהיפך. נוחי.

 

חלקת אלוהים- רבקה זהר (לחץ להשמעה)

מילים: יורם טהרלב
לחן: נורית הירש

מעיין ידעתי בין עשבי הבר
בתוך השקט הכחול
לו ידעתי ככה לחיות
לנבוע ולעד לא לחדול.

הימים שעוד נותרו לאהבה
חומקים מבין האצבעות
ואנחנו לא נבקש
לא אות ואף לא רמז לבאות.

חלקת אלוהים ופיסת שמיים
דבר לא אבקש רק אבן קטנה
ראשי להניח בצל הזית
ולשקוט ארבעים שנה.

מעיין היה לי בין עשבי הבר
פינת ילדות נאמנה
בליבי רוגעת לעד
חלקת האלוהים הקטנטנה.

חלקת אלוהים ופיסת שמיים…

מי זה יקח אותי
אל אותה השלווה שידעתי
אל הדממה,
אל חלקת הקמה,
אל ערש ילדותי.

חלקת אלוהים ופיסת שמיים…

 

 

IMG_0999

 

אמא, אלה בזרועותיה, ואני. פעם מזמן.

 

רוצים עוד? מוזמנים לעקוב אחרי כאן או בדף הפייסבוק של הבלוג “גשרים” ולקבל את כל הפוסטים.

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ערב חג, ותמונת ילדה ואמא

כבר חשבתי שהתרגלתי להיות יתומה, אני קולטת פתאום, בשנייה שזה מכה בי. הרי אני כבר לא במתח שבועיים לפני החג, כבר לא חושבת בחרדה על איך יהיה לשבת לשולחן בלעדיהם. אני כבר לא עוצרת לחשוב איפה היינו חוגגים אם רק היו פה. אבל אז אני...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה