הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

30/09/2015

 

השנה אני מבקשת לעצמי דבר אחד עיקרי: להאמין.

להאמין, קודם כל, שאני יכולה עוד להאמין במשהו.

להאמין לחושים שלי- כל השישה ולאלה שמעבר.

להאמין במה שעיני רואות ולא יכולות להיעצם יותר מולו, להאמין במה שהן רואות ואיני יכולה להסביר. להאמין לנקודה העיוורת שלי, שהגיע הזמן שלה לצאת לאור.

להאמין לקולות הרבים שבי, גם לספקנים ולציניים שבהם. להקשיב לכולם, ולבחור בטובים.

להאמין לאחרים שרואים בי את מה שנסתר ממני, להאמין שאפשר בקלות, להאמין שאפשר בלי כל מה שחשבתי שבלעדיו אני איננני אני.

להאמין שמגיע לי.

להאמין למילים אמיתיות, כנות, מדויקות. להאמין בנשגב ממני, ובפשוט והבסיסי שכבר נשכח.

להאמין בכוונות הטובות ובסופים שאינם גיהנום. להאמין באגדות, ובפיות, ומלאכים.

 

להאמין שאפשר גם בלי לדאוג. להאמין שהבחירה בידיי בכל רגע ורגע. להאמין שמשהו טוב מחכה מאחורי כל סיבוב.

להאמין שאפשר לבקש ותמיד תהיה איזו אוזן כרויה שתעזור להגשים. להאמין בגרעין הטוב שיש בכל אחד.

להאמין בחלום ובהתעוררות הנפש, ובכל מה שעובר ביניהם. להאמין בדרך.

ובעיקר- להאמין שאצליח, אבל באמת,  להאמין בכל אלה.

למי שאינו מאמין 

לאה גולדברג

לחן: יהודית רביץ

למי שאינו מאמין
קשה לחיות השנה.
השדות מבקשים ברכה
הים מבקש אמונה
ואתה אינך מבקש דבר.

ליבי ישן את שנתו
ואני ישנה.
חלומי כבד שתיקה
ומתי מהלכים בשנתי
כבתוך מצודה עתיקה.

איך אתעורר משנתי
ואין בליבי אמונה?
ואתה אינך מבקש דבר.

 

embedded by Embedded Video

 

נהניתם לקרוא? רוצים עוד? מוזמנים לעקוב אחריי כאן , או ללחוץ like בעמוד הפייסבוק של הבלוג “גשרים” ולקבל את כל הפוסטים.

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה