הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

יש רגעים שאתה מבין כבר בזמן התרחשותם, שהם ישנו לך את החיים. רוב הרגעים האלה באים בצורה של דרמה גדולה או אפילו טרגדיה, סיפור גדול מהחיים עם מוטיבים בולטים של מזל, ופסקול של תופים רועמים ברקע. אבל אם אתה מספיק דרוך, תוכל לתפוס גם את אלה שבאים בדממה דקה, וחוצבים בלבך חריטה שאחריה כבר לא תוכל לחזור להיות מה שהיית עד שקרו.

06/09/2015

יש רגעים שאתה מבין כבר בזמן התרחשותם, שהם ישנו לך את החיים. רוב הרגעים האלה באים בצורה של דרמה גדולה או אפילו טרגדיה, סיפור גדול מהחיים עם מוטיבים בולטים של מזל, ופסקול של תופים רועמים ברקע. אבל אם אתה מספיק דרוך, תוכל לתפוס גם את אלה שבאים בדממה דקה, וחוצבים בלבך חריטה שאחריה כבר לא תוכל לחזור להיות מה שהיית עד שקרו.

כזה מן רגע היה באותה שיחת לילה באוטו. דיברנו אז על האנשים שנראה כאילו הם רק מחכים שיעברו להם הימים. נותנים לחיים לחלוף על פניהם כמו ציפורים שנודדות גבוה מעל לקרקע ומשאירות תחתיהן רק צל רגעי. נבהלתי- הרי הקלות בה אני יכולה להסתכל על חיי לאחור ולומר את אותו הדבר על עצמי, היא כמעט בלתי נסבלת!

זה היה הרגע בו החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות. ובכלל- שהגיע הזמן שהחיים יפסיקו “לקרות לי” ויתחילו להתנהל על-ידי.

והמסע אל עצמי החל.

בעצם, כמו כל מסע, קשה לדעת באיזה שלב הוא התחיל באמת. הזרעים הרי נזרעים כל החיים, ולא פעם הדרך מתחילה עוד הרבה לפני הצעד הראשון. אבל זו ללא ספק היה צעד משמעותי בו.

ואין מסע ללא שותפים למסע: השנה הכרתי שותפים רבים. את רובם לא ממש הכרתי קודם, ובעצם, את חלקם הגדול אני עדיין לא מכירה באמת. אבל הם שותפים (ובעיקר שותפות) מאוד משמעותיים. החשיפה שלו הייתה מהוססת, זהירה והדרגתית מאוד- הפרסומים הראשונים היו בשם חלקי בלבד, מתוך חשש להיחשף, ובעיקר מתוך כך שהצורך שלי היה פשוט לכתוב ולכתוב. התגובות לפוסט הראשון שכתבתי, ממש כאן בסלונה היו מפתיעות ורבות, אבל הייתי מוגנת ושמורה מאחורי השם החלקי. עם הזמן, ובעקבות התגובות שקיבלתי, הלך וגבר הצורך שלי לכתוב עוד ועוד, ולאט לאט גם לצאת מהקונכיה ולהתגלות בפני עצמי. דרך הבלוג נזכרתי, שמאז ומתמיד הכתיבה מוליכה אותי אל מחוזות מדהימים, מלווה אותי ומראה לי את הדרך, והבטחתי שוב לתת לה ללוות אותי קרוב יותר.

שותפות רבות נוספו אליי בקהילה המופלאה של מרחב מודעות, גם אודותיו כבר סיפרתי כאן וגם כאן. ולמעשה, קולות מהמרחב ומתורתה המדהימה של פריידי מרגלית נשזרו בכל פוסט מאז ומהדהדים בכל הזדמנות גם בחיי היום יום שלי. השותפות הזו הצמיחה אותי השנה עשרות מונים, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות לאן תוביל אותי עוד. עצם ההבנה שהשליטה על סיפור חיי נמצאת בידיי, בכל פניה ובכל רגע החייתה בי את הילדה שבי- עוררה בי סקרנות גדולה, ואת התחושה שהכל סביבי הוא לא יותר מכלי משחק בידי.

ועל שותפי הטבעיים למסע, האנשים הקרובים והאהובים אליי ביותר כבר כתבתי לא מעט, ואני מברכת כל יום על החיים שזימנו לי אותם כעמודים תומכים. וכאן אעצור, רגע לפני שזה הופך לנאום תודות על פרס מפעל חיים.

אפילוג:

יותר מכל עונה אחרת בשנה, אני אוהבת את הסתיו ואת התחבטויות הנפש שהוא מביא איתו. אני כמובן נהנית גם מההקלה בחום, אבל בעיקר מתרגשת מריח ההתכנסות המתקרבת. ויותר מהכל, אני אוהבת אותו כי הוא מכריח אותי לעצור, לסכם, לחשב. ולמרות האיום של גלי החום שצפויים בימים הקרובים, השמועות מצפון אומרות שיש כבר חצבים, אז מבחינתי כבר סתיו. זמן סיכומים מגיע, אני מזכירה לעצמי ומתרגשת.

הרבה תחנות עברתי השנה. למתבונן בי מן החוץ כמעט ואין שינוי נראה לעין, אך אני יודעת שהשינוי כבר בעיצומו.

אני עוצמת עיניים, ומקשיבה לשיר:

 

כמו חצב
מילים ולחן: נעמי שמר
ביצוע: יהורם גאון

כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להיתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר

וכמו ענן להתגשם
מעל חלקת שדה ריקה
ולהביא לרגבים
את הבשורה הירוקה

שוברי הרוח מנסים
לשמור עלי מן הבאות
במעבה הפרדסים -
אמרו מתי קץ הפלאות
אמרו מתי קץ הימים
הלא מדבריות שלמים
יש לעבור בניד עפעף
שבין הקיץ והסתיו

וכמו ענן להתגשם…

ציפור השיר הפעוטה
שהסופה אותה גרשה
ובלבלה את מסלולה
מיבשה ליבשה
ציפור טסה, נעלסה
על תורן של ספינת משא
בהגיעך עד אי אובד
למדי אותי להישרד

וכמו ענן להתגשם…

 

נהנתם? נשארתם עם טעם של עוד? מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק של הבלוג: “גשרים” ולקבל את כל הפוסטים ישר לפייסבוק שלכם.

חצבים2

צילום: shutterstock

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה