הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

אף פעם לא הייתה לי רשימת דברים שאני רוצה ליום ההולדת, אבל השנה, בניגוד לשנים קודמות, יש רשימה כזו.

02/08/2015

עוד שניה אני בת 36.

מן גיל מוזר כזה. קרוב יותר לארבעים מלשלושים, כבר לא מבסוטית כשקוראים לי “ילדה”, עדיין מתבאסת כשקוראים לי “גברת”.

כבר יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, אבל איכשהו כל הזמן מתבלבלת בדרך.

אף פעם לא הייתה לי רשימת דברים שאני רוצה ליום ההולדת, אבל השנה, בניגוד לשנים קודמות, יש רשימה כזו.

*תיקון טעות וגילוי נאות: זה התחיל כרשימה שלא הייתה מביישת רשימת בקשות לחתונה אמריקאית, אבל ככל שהתבוננתי בה, היה לי ברור שהכל מתנקז למתנה אחת שאני מבקשת לעצמי, וכל השאר הן רק נגזרות שלה.*

ובכן, השנה אני מחליטה לפנק את עצמי במתנה בלתי נראית, כזו שתדרוש ממני עבודה רבה וקשה, הכרוכה בויתור על חלק גדול ממי שאני, ואם תצליח- תניב תשואה לטווח ארוך: אני מעניקה לעצמי את האומץ להיפרד מהשוטר הפנימי שלי: יותר מדי שנים הוא מנהל אותי, מסרס, מרסן ומאיים. הגיע הזמן להגיד לו שלום ולא להתראות! 

שוטר

צילום: shutterstock

 

אך הפרידה הזו אינה קלה כמו שניתן היה לחשוב, כי השוטר הזה הוא לא רק רע. הוא גם שומר אותי בצד הבטוח, בודק שאני לא מתרחקת מקרקע מוצקה, ומרחיק אותי ממה שעלול להסתתר שם בצד האפל. ובעיקר- כי הוא שם כבר מלא זמן, כמו תאום סיאמי. אני כמעט לא מכירה את עצמי בלעדיו.

זה הלא תמיד כרוך באי- ידיעה, לוותר על חלק ממך, מגביל ומנוון ככל שיהיה. וכמו כל אי ידיעה, מתעורר הפחד מפני מה שאמצא כשאפקח את עיניי. אז אני מנסה להשאיר אותן עצומות רק עוד קצת, ולהילחם בסקרנות להציץ, ומבינה שבעצם אין פחד. כי בתסריט הכי גרוע שלי, בעוד שנה מהיום אשב, אקרא את הפוסט הזה, אגחך לעצמי ואומר- “פפפף, איזו תמימה הייתי שחשבתי שאני מסוגלת לוותר עליו”. ואבין שנשארתי בול אותו דבר. ואם זה התסריט הכי גרוע שלי- למצוא את עצמי בשנה הבאה בדיוק באותו מקום, אני מוכנה ללכת על זה!

אני חייבת להודות על כך שזימנתי לחיי לא מעט אנשים אהובים (ובתוכם אחד אהוב במיוחד, המעודד הרשמי שלי) שמאמינים בי לפעמים יותר משאני מאמינה בעצמי, שדוחפים אותי ומגבים אותי, שמרגיעים את הספקות שלי בלי לומר נואש. הנה, אחרי 36 שנה זה מתחיל לחלחל.

התעניינתם? מוזמנים לקרוא עוד ב”גשרים”, העמוד שלי בפייסבוק.

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה