הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

תכתבי עוד, הם אומרים. אל תפסיקי לספר לנו! המילים שלך מדוייקות, חדות עד כאב. נוגעות. חודרות. תכתבי עוד! לא ידענו שאת כזו, הם אומרים. לא ניחשנו שכל זה קרה לך. שכל זה אבד לך! לא ידענו שאפשר, לא ידענו איך. תספרי!

05/07/2015

תכתבי עוד, הם אומרים. אל תפסיקי לספר לנו! המילים שלך מדוייקות, חדות עד כאב. נוגעות. חודרות. תכתבי עוד! לא ידענו שאת כזו, הם אומרים. לא ניחשנו שכל זה קרה לך. שכל זה אבד לך! לא ידענו שאפשר, לא ידענו איך. תספרי!

ואני קוראת, ושומעת, ומחובקת, ונטפחת על שכם. ומתמלאת רגשות גאווה, ועצמה, וכוח מכל המחבקים, הסקרנים, השואלים. ורוצה לספר להם עוד, ורוצה לתאר, ולכתוב עד אינסוף, ולהסביר (כאילו שאני יכולה) איך אפשר לא להתמוטט מכל זה ואיך להמשיך גם אחרי.

ואני לא יודעת- ממה להתחיל? מרגשות האשם על כל מה שלא הספקנו? מלכתוב על מעגל בתוך מעגל בתוך מעגל שלא הספיקו להיסגר? על החלומות המעטים שהם מופיעים לי בהם או על כל הלילות הרבים שהם לא? מהשתקפות פניה של אמא בילדתי הקטנה? מהמבט שלה שמסתכל עליי מהמראה? מזיכרונות שלא יהיו מחגים בקיבוץ עם הילדים? מאיך שניערתי מעצמי (פעמיים) את האדמה של בית הקברות ורצתי להניק? משבעה אחרי שבעה שנראו כמו ישיבה אחת גדולה? מה פה בכלל הסוף ומה ההתחלה?

“זה נהיה יותר קל?” האמיצים שבינם שואלים. זה כל הזמן נהיה אחר, אני אומרת. זה משתנה, לא פוחת. זה יושב לידי, או מטיל צל מעלי. זה בתוך העצמות ובין קצוות השיער. זה בקמטי ההבעה שנוספו בשנים האלה בהם קיבלתי ואיבדתי כל הרבה באותה נשימה. זה בנשימות הקטנות שלהם, בריצות על הדשא, בהשתוללויות על הספה. זה ברגעי האושר הכי גדולים ובדמעות הכי שקטות. ולפעמים זה לא. לפעמים זה רק עוד פריט מקורות חיי, כמו שנולדתי בקיבוץ, או שירתתי בצה”ל, או שטיילתי פעם בנחל אל-על.

מה בעצם אני רוצה לומר? אולי תודה. לכל מי שקרא, והגיב, או לא, לכל מי שהתחיל אבל לא יכל לקרוא מבעד לדמעות, לכל מי שלא הצליח להתמודד עם זה ולהכיל. לכל מי שנזכר בהם או הכיר אותם עכשיו, דרכי. לכל מי שחשב על איך ולמה, לכל מי שעצר לרגע לנשום אותם. כל עוד מישהו זוכר, או יודע קצת או מחזיק איזשהו זיכרון לגביהם- הם לא לגמרי מתים לי. שמחה שניתנה לי היכולת להשאיר אותם עוד קצת בחיים, אפילו בכאילו.

מבטיחה לעצמי שאמשיך.

http://www.shutterstock.com/pic-134531159/stock-photo-background-with-vintage-photo-and-empty-open-book.html?src=arfFA2eKcBGk_zVKlqxvRA-1-7

צילום: shutterstock

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה