הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

השמעתם מימיכם על חוט המשי הדק? שבו ואספר לכם. הגיעה העת שתדעו דבר אודותיו. תודה לאסתר קל אל הטקסט המופלא הזה.

07/11/2015

חוט המשי הדק/ אסתר קל

השמעתם מימיכם על חוט המשי הדק? שבו ואספר לכם. הגיעה העת שתדעו דבר אודותיו.

התינוקות נולדים כשהם מחוברים לאימותיהם בחבל הטבור, אבל בצאתם לאוויר העולם מנתקים אותם הרופאים מאימותיהם לעולם ועד, למען יהיו שניים.

אבל חוט אחר ישנו, חוט המשי הדק, אודותיו אני רוצה לספר לכם.

עין-אדם עוד לא ראתה אותו ויד הרופאים אינה משגת לנתקו, והוא הולך ונמשך לעולם ועד, מלב האם אל ילדה. על פני ימים וארצות נמשך החוט, על פני הרים וגאיות, על פני שנים ויובלות. אמנם דק ודקיק הוא החוט, ועין אדם לא ראתהו מעולם, אולם חזק ועז הוא מפלדה וברזל גם יחד. ואורכו רב הוא, כדי להקיף תבל ויושביה גם יחד. ושום דבר לא יוכל לחוט המשי הדק, לא הגשם ולא הרוח, לא סערות על פני ימים, לא חשכות, ולא מלחמות. תמיד-תמיד ממשיך חוט המשי הדק לרוץ מלב האם אל ילדה, אל כל מקום אשר שם הוא.

מטפס הוא אחרי הבן אל ההרים הגבוהים ביותר, יורד אל העמקים, עמו הולך הוא למלחמות, על פני ימים וארצות על פני שנים ויובלות.

וחוט המשי הדק יודע להבין, להרגיש ואף לדבר, בשפת האמהות מדבר הוא, כשהיו מדברות אל בניהן עוד בטרם למדו לדבר. חוט המשי הדק מספר לאם על שלום ילדה, הטוב לו אם רע, הקר לו אם צר.

לא, אתם לא תוכלו לראותו, אך הרחובות מלאים אותו. לכאורה תראו סתם אנשים ממהרים ושבים, עסוקים וטרודים, צהובים או שחרחרים, אולם האמת היא שכל אדם הולך וחוט המשי הדק נמשך ממנו, הולך ומגיע אל לב אימו. ועד כמה שארוכים הם החוטים, ועד כמה שגדולים הם המרחקים, מעולם לא מאבדים החוטים את דרכם, מעולם לא נפתלים או מסתבכים, יודע כל חוט וחוט את דרכו אל לב אימו, ואינו טועה לעולם.

לעיתים, כאשר הבן מתרחק מאוד מאוד, וארכו הימים והוא אינו שב- והרבה חוט זרם כבר מליבה של האם, ועוד מעט והגיע כבר אל סופו, ואין עוד חוט בסליל הלב- מרגישה האם בתוך לבבה משיכה כנגד משיכה, געגועים כנגד געגועים. אוי לה לאם זו אם חוט אחד שבליבה נעשה לפתע רפה ואין היא חשה את משיכתו העזה בלבבה, משמע, אבד הבן ונפל בדרכו ולא ישוב עוד. אוי לו, לאותו אדם, שאם אין לו עוד, שחוט המשי ההולך ממנה יקל סבלותיו ומרי לבבו, יחלק עמו שמחתו וששונו.

מכירה אני אם אחת, שמתוך ליבה זורמים שלושה חוטי משי דקיקים שכאלה, ואם אחת אני מכירה שמתוך לבה זורמים ארבעה! היכולים אתם לשער מה פירוש הדבר? הנה חוט אחת מוביל ומגיע עד ארצות החום, וחוט אחד מוליך לארצות הקור, חוט אחד נמצא במערכות המלחמה וחוט אחד מושך אל ספינה שעושה דרכה בלב ים- וכל אותם ארבעה חוטים קשורים אל לב אחד! וכל אחד בשלו, וכל אחד מספר בשפת הבנים אל אמותיהם על ייסוריו, דאגתו, געגועיו וצערו.

השמעתם מימיכן על דבר חוט המשי הדק ההולך על פני ימים וארצות, הרים וגאיות, ההולך אל המרחקים הגדולים ביותר, ואל ארצות זרות, המקשר לבות אמהות אל ילדיהן? שבו ואספר לכם. הגיעה העת שתדעו דבר אודותיו.

סבורים אתם שאנשים הם ההולכים ברחובות העיר-אך לא כן הוא, חוטי משי דקיקים הם, שעין-אדם לא ראתה מעולם.

הטקסט הנוגע הזה, מלווה אותי כשבע שנים. כשפגשתי בו, עוד לא הייתי אמא, וגם לא הייתי יתומה. אבל חוט המשי ביני לבין אמא תמיד היה פעיל ומורגש. והיום יותר מתמיד, אני מרגישה את פעילותו. כל משיכה בו היא עונג מהול בכאב, כעס מוקף בהודיה, וידיעה שאני שמורה ומוגנת, עטופה בחוטים דקים של משי זהוב. ועם כל האובדן והגעגוע מסביב, אין לתחושה הזו תחליף.

אחרי טקסט כזה, מיותר להכביר במילים. אשאיר אותו כך, הרי כל אחד כבר מצא בתוכו את חוטי המשי הדקים שלו. רק בקשה קטנה, הפעם יותר מתמיד- תנו לאנשים אליהם חוטי המשי שלכם יוצאים ומהם הם מגיעים- לדעת את זה. ואם אתם חושבים על מישהו אחד שצריך לדעת את זה- שילחו לו את הטקסט הזה, מגיע לו!

נהניתם מהקריאה ורוצים עוד? מוזמנים לעקוב אחרי כאן, או לעשות like (וגם share, למה לא?) בדף הפייסבוק “גשרים” ולקבל ישירות אליכם את כל הפוסטים.

 חוט המשי זהוב

צילום: Shutterstock

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה