הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

הגיע הזמן לחזור הביתה. אני מרגישה את זה בכל נימי נשמתי. הגיע הזמן לחזור להיות כל מה שהייתי יכולה להיות ולא קרה, כל מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה. לחזור להקשיב לקול הפנימי שלי.

24/07/2015

הגיע הזמן לחזור הביתה. אני מרגישה את זה בכל נימי נשמתי. הגיע הזמן לחזור להיות כל מה שהייתי יכולה להיות ולא קרה, כל מה שרציתי להיות כשאהיה גדולה. לחזור להקשיב לקול הפנימי שלי

*זהירות, ספויילר* זה פוסט בלי תשובות. רק המון שאלות ו what if-ים. יש שיקראו לזה פחדים.

למה בכלל מתכוונים כשאומרים “לחזור הביתה”? האם זה לחזור אל המוכר והידוע, יהיה רע או טוב ככל שיהיה? האם זה אומר להיזכר, להתגעגע, להתכנס בעבר? ומה אם אין לאן לחזור? מה אם לא אוהב את מה שאמצא שם, מה אם- כמו פרנהיים של עגנון- אמצא את הבית שהשארתי מאחור נעול? ומה שהכי מפחיד אותי- מה אם התרחקתי כל כך כל השנים האלה, בלי להשאיר בדרך עקבות וסימנים? מה אם אגלה שאני כבר לא יכולהלחזור לשם?

לשאלות האלה הקדשתי את השבוע האחרון, וככל שהרביתי לעסוק בזה עלתה השאלה הכי חשובה אולי: ממה בעצם אני מפחדת? הרי מה כבר אמצא שם, אם לא את עצמי, וכמה רע זה כבר יכול להיות?

עוד מעט יום הולדת, ואני כבר קרוב יותר ל40 מ30, בתור מתנה לעצמי אני מחליטה לצאת למסע חזרה הביתה, להסתכל לעצמי ולפחדים שלי בלבן של העיניים, ולהתחיל לנהל אותם במקום לתת להם לנהל אותי.

 אני לא מצפה לדרך קלה, או קצרה. אבל אני כבר כל כך סקרנית לעבור אותה. 

 

סימני דרך 

מילים ולחן: נעמי שמר ביצוע: יהורם גאון

-לחץ כאן לשמיעת השיר-

מי זוכר ומי יודע
את הדרך אל ביתי
מי אשר קולי שומע
הוא יבוא הביתה איתי
ענני נוצה ממעל
והשלף לרגלי
ודינדון פעמון הפלא
השומר תמיד עלי

אי משם, שר לו בדרך
אי משם, שר פעמון
אי משם, שובה הביתה
בזמן הנכון!

אם שכחתי את הדרך
המוכרת משנים
פה ושם בצד הדרך
נשארו לי סימנים:
חץ אחד הנה שלוח
מצוייר בגיר לבן,
לך לך אחר הרוח
שתי פסיעות ורבע מכאן!

אי משם…

מחצבה בצד הדרך
ועליה צל אילן
ובאר אחת או שתיים
לי לאות ולסימן
עז אחת שחורה כלילה
הלוחכת את השיחים
רק למיטיבי הלכת
השבילים הללו פתוחים

אי משם…

לא לבד אני בדרך
ההולכת אל ביתי
יש חבר אחד או שניים
שהולכים הביתה איתי
ובשמש השוקעת
בדינדון פעמונים
הם ידעו לפענח
לי את כל הסימנים

אי משם…

 

התעניינתם? מוזמנים לקרוא את כל הפוסטים שלי ב”גשרים”, העמוד שלי בפייסבוק.

חיצים

צילום: Shutterstock

 

 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה