הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

ומה אם החלומות שאנחנו חולמים בלילה, בכלל לא רוצים שנכתוב אותם על דף ורק רוצים להיטמע בעורקינו ולהיספג לנו עמוק במערכת הדם ולזרום בו אל כל קצוות הגוף, עד שיהפכו לחלק מאיתנו וימשיכו לפעפע בנו עד שהלב יחליט שדי..

21/05/2015

אתחיל בגילוי נאות: אני בת למשפחה חולמת.

סבתא שלי הייתה חולמת שנשים בהריון עוד לפני שהן בעצמן ידעו, וגם ידעה פירוש של חלומות שסופרו לה (למרות שעל כל מוטיב בחלום אמרה “זו ברכה”, העיניים החומות-ירוקות שלה הסגירו). אימא שלי, שלא ניחנה בזיכרון משובח במיוחד, וזכרה תמיד את חלומותיה לפרטי פרטים, וכתבה אותם על דף. רוב הדפים שאני פגשתי היו ספוגי דמעות של שכול געגוע ואשמה. גם אבא שלי תמיד סיפר חלומות, בעיקר את חלומות הביקור של אחותי אלה, או את אלה שביטאו את מה שקשה היה לו לומר. הדודות שלי היקרות ואני תמיד חולקות סיפורי חלומות. ותמיד מזכירות אחת לשנייה לרשום אותם, שלא נשכח את הביקורים האלה, שנחזור אליהם פעם אחר פעם, כמו תמונות דהויות באלבום משפחתי.

לפני כמה שבועות התחלתי שוב לחלום אותם, את הורי ואחותי, אחרי תקופה ארוכה שהם לא באו לבקר. במשך זמן קצר הם הופיעו שוב, כמה לילות ברצף. והבקרים- עמוסי החלפות טיטולים וסדינים, ממהרים לגן, לעבודה, לעולם. לא מספיקה לרשום את החלומות אבל מרגישה אותם איתי.

ואז – ברגע אני מבינה, שעוד הרבה לפני המצאת הכתב, הדפוס, מכשירי ההקלטה, הסמארטפון על שלל אפשרויותיו- היו כאן חלומות. ואנשים קמו בבוקר והחלומות ליוו אותם, הפכו לחלק מהם. ואני שואלת את עצמי: האם לא עצם החלימה היא הרישום עצמו? למה לא להסתפק ברישום החלום בחוויה, בכרטיס הזיכרון הפנימי של הגוף?  ומה אם החלומות שאנחנו חולמים בלילה, בכלל לא רוצים שנכתוב אותם על דף ורק רוצים להיטמע בעורקינו ולהיספג לנו עמוק במערכת הדם ולזרום בו אל כל קצוות הגוף, עד שיהפכו לחלק מאיתנו וימשיכו לפעפע בנו עד שהלב יחליט שדי?  

אני בוחרת להישאר עם החלום כפי שהגוף והנפש יזכרו, הפעם ללא עזרתה של המילה הכתובה, ידידתי הוותיקה. בוחרת להשאיר את החלום גולמי ומעומעם, וסומכת עליו שיופיע בדרך שאצטרך, כשאצטרך…

חולמים

 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה