הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

צער.

כל כך הרבה יש במילה אחת.

ברגע שידעת צער, לעולם לא תוכל עוד לחזור להיות אותו אדם שהיית.

לעולם הלב שלך ייפול ויתרסק, בכל פעם שתעבור ליד, שתחשוב את שמם, שתיזכר בצליל קולם, במנח כתפיהם, במגע ידם. לעולם תצטער על כל מה שלא הספקת, לעולם המחנק הזה בגרון. לעולם הרעד, והבכי, וכאב הלב האינסופי.

לעולם הגעגוע, וה”מה היה אם לא”, לעולם תאיים לבלוע אותך התהום הזו שנפערה ברגע מתחת לרגליך.

לעולם הדאגה, לעולם החרדה, לעולם הימים הארוכים שמתחילים בשאלה- “איך אוכל לעבור את כל החיים האלה בלעדיהם?” ונגמרים בשאלה- “איזו ברירה כבר יש?”

לעולם משהו חסר ליד, גם בימים הכי מאושרים. לעולם ההחמצה, לעולם העננה הזו, לפעמים מעלייך כצל כבד, לפעמים לידך כבת לוויה לא קרויה.

לדעת צער זה לתמיד.

זה היום לאחל לאנשים שאתם אוהבים ויודעים מה זה צער,  שלא ידעו עוד ממנו.

shutterstock_180517940

צילום: shutterstock

מוזמנים לקרוא עוד מהבלוג בעמוד הפייסבוק שלו “גשרים” או לעקוב אחרי כאן בסלונה. עדי.

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה