הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

יתומה. גם למי שהמילים הן חברותיה הטובות ביותר קשה להסביר מה זה להיות יתומה.

אני מגלגלת את המילה הזו כבר ארבע שנים כמעט- על הלשון, על הדף, בתוך הראש. וככל שאני שומעת אותה יותר אני מאמינה פחות.

אם להיות הורה טוב פירושו לתת לילדיך שורשים וכנפיים, אז להיות יתום פירושו להיות עקור ומקורקע. אין את מי לשאול איך הייתי כתינוק וכילד, אין אצל מי להתפנק כשחולים, או עצובים, או מאוכזבים. אין מי שיראה את כל הדרך שעברת מהילדה חסרת הביטחון שהיית לאישה שאת היום. וזה מה שהכי קשה לי- אין מי שיביט עלייך בעיניים מתפעלות-ללא-תנאי של אמא, אותן עיניים שהתרגשו עד כלות הנשימה מהבכי הראשון שלך, דרך המלמול הראשון והצעד הראשון, דרך כיתה א’ והיום ההוא שהפכת מילדה לנערה. אותן עיניים שבכו איתך כשנפגעת והביטו בך בגאווה בטקס ההצטיינות ההוא. אותן עיניים שבכו מהתרגשות ביום חתונתך, העיניים שזרחו כשהחזיקו את בנך-נכדם הבכור. אותן עיניים עצומות שליטפת ונישקת וסירבת להאמין, כשהשאר כבר היה מחובר למכשירים והסוף כבר היה ברור.

אז אני מחפשת את המבטים האלה בכל פינה, מבקשת שיראו ויכירו בהישגים שלי, שיתפעלו מהמאמצים שלי אפילו כשהם לא צולחים. משתדלת לא להעמיס את התפקיד הבלתי אפשרי הזה על אהוביי, הרי לא יהיה הוגן לדרוש מהם להיות לי לתחליף של הדבר היחידי שאין לו תחליף בעולם.

מדי פעם עוד שומעת את קולם ורואה את מבטיהם של הוריי, ומודה להם על ששתלו ניגונים בי.

ומתגעגעת.

כל-כך כל-כך מתגעגעת.

געגועים

מילים ולחן: חווה אלברשטיין

ובשבת בבוקר אין למי לצלצל 
ולספר איך עברה ההופעה 

ואבא לא שואל: היה קהל? 
ואמא לא אומרת: את נשמעת עייפה 

וכשכותבים עלי 
איזו מילה רעה 
אני עדיין חרדה 
שאבא לא יקרא 
שאמא לא תדע 
רוצה להיות ילדה טובה 

ולא עוברים בבית בדרך לצפון 
ולא עוצרים שם בדרך חזרה 
והמרפסת שממנה נופפו לי לשלום 
תלויה כמו עריסה ריקה 

וכשכותבים עלי 
איזו מילה טובה 
אני עדיין מקווה 
שאבא כבר שמע 
שאמא מתגאה 
רוצה להיות ילדה טובה 

אני לא בוכה 
רק מתגעגעת 

כל כך הרבה פנים 
כל כך הרבה אוזניים 
ואין למי לשיר 
שרים תמיד לשניים 
וכשהשניים מסתלקים 
שרים אל השמים 

אני לא בוכה 
רק מתגעגעת.  

 

shutterstock_150822401 (2)

צילום: Shutterstock 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה