הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

עם הזמן הכאב משנה צורות, זה נכון.

זה לא שהגעגוע פוסק, הוא גם לא פחות כואב, אבל הוא אחר. הוא כבר הרבה פחות משתק בשבתות וחגים- בהם אני מוקפת במשפחתי ובילדי, הוא כבר פחות ממוטט באזכרות, שהפכו אישיות ואינטימיות מאוד, כמעט בכוח הכפייה של המצפון.

במקום זה נשארו הרגעים היומיומיים שהצבתות שלהם חזקות לא פחות והדוקות בהרבה, לא מרפות. זה תופס אותי ברגעים שהם לכאורה חסרי משמעות מיוחדת, בקיפול סתמי וא-סימטרי של פתק בכיס מכנסיי שמזכיר לי את אמא, בחרוז מטופש שאבא אהב להשתמש בו. בהשתוללויות החורף בבית, בעיניה של קטנתי. זה תופס אותי במחוות קטנות של אנשים בוגרים ברחוב להוריהם, שיחות טלפון, נשיקת פרידה ליד תא מטען פתוח של מכונית בתחנת הרכבת. כל רגעי ההורות האלה, שלא יהיו לי יותר לעולם. במיוחד טלטל אותי כשאמא של האיש שלי קנתה לו גופיות פלנל לקראת  סופת החורף הזו שהולכת להכות בנו. חשבתי על המתנות הקטנות של אמא, שסתם ראתה משהו בחלון וחשבה עליי, כי הצבע הזה יהיה לי יפה לעיניים וזה גם מתאים לסוודר משנה שעברה ולשרשרת ממסיבת האירוסין. ובעיקר הרגשתי עד כמה אני מתגעגעת לתחושה הזו, של לדעת מישהו שואל את עצמו האם קר לי או חם לי עכשיו, התחושה הזו שלעולם לא אצעד לבד, זו שרק אבא ואמא יכולים להעניק.

עיני אינה צרה באיש. כל אחד נושא עמו את החבילה המשפחתית שלו. גם איני מצפה מאף אחד בחיי להיות תחליף או פיצוי להיעדר של הורי בחיי. אני נכנעת בענווה להכרה שלעולם לא יהיו לי עוד רגעים כאלה, שלעולם אתהלך בעולם בתחושת בדידות קיומית.

 

עוד מהבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

סיפור דמיוני שקרה באמת

זה הולך להיות עוד אד מהסיפורים האלה שלא באמת תבינו אם זו אמת או בדיה. שלא תגידו שלא אמרתי מראש. זה היה לפני כמעט 13 שנה. ב14.2.2002. ישבתי בסטארבקס בעיר סטודנטים משמימה בשם דנידין בניו-זילנד. בדרך לשם, בכיכר העיר, ראיתי את הזוג...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

שקיות

אתחיל מהסוף. כלומר מההתחלה. או שמא מסוף ההתחלה? ימים יגידו. כך או כך…. אתחיל מעכשיו. מעולם לא העליתי בדעתי שבשלב מוקדם כל כך בחיי אאלץ לפנות את בית הורי על כל תכולתו. מודה, כאב לי הלב.  אמא שלי, ידענו תמיד, היא אספנית. לא של...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מתנה

מחר אמא שלי חוגגת את יום הולדתה  ה63. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אילו הייתה חיה. כלומר, אמא שלי הייתה חוגגת את יום הולדתה אם הייתה חיה וגם חוגגת משהו. אבל אמא שלי כבר ארבע שנים וקצת לא חיה, וכבר 14 שנה לא חוגגת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה