הבלוג של עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

adshgi

בסוף תמיד חוזרת הביתה

עדכונים:

פוסטים: 62

החל מינואר 2015

    ארכיון לינואר, 2015

  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    ציד יתומות

    תצוגה מקדימה

    החלטתי לצאת לצוד. שלוש וחצי שנים זה זמן ראוי להתבשל בתחושת ה”אף אחד לעולם לא יבין אותי”. עדיין הסיפור הטרגי של משפחתי הוא חד פעמי, אבל כנראה נואשתי מלחכות שתבוא אליי מישהי עם אותו סיפור בדיוק. החלטתי לצאת לחפש את החברים שלי. ופתאום אני כותבת בלוג. בינתיים הוא לעיניים נבחרות בלבד, אבל יום אחד עוד ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    סיכום ביניים

    אז מה למדתי בשלוש וחצי שנות אימהותי ויתמותי? למדתי שקלישאות הן לא תמיד אמרות נבובות- החיים באמת חזקים יותר מכל, ילדים זה באמת שמחה, וכאב לב זה לא תמיד עוד מטאפורה שחוקה. וחוץ מזה, בכל יום אני לומדת על מה זה להיות אמא, ומה זה להיות בלי אמא, ובעיקר- איך להיות אמא של עצמי. כמה מורכב הוא התפקיד המשולב ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    פאנטום

    בעולם המדומיין שלי, בו עיניים של פקיד רואות אדם ולא רק מספר, במקום תעודת פטירה אציג את המקום החסר בלב שלי, זה שהיה שייך רק לה. את זיכרון תאריך הפטירה יחליף ריח עצי זית וטעם שביל המלח שנתייבש על קצה השפה העליונה אחרי שחרץ שביל לאורך הלחי שלי, שפעם הייתה כר לנשיקות שלה. את קריאת השיר ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    נקודות מפגש

    עם הזמן הכאב משנה צורות, זה נכון. זה לא שהגעגוע פוסק, הוא גם לא פחות כואב, אבל הוא אחר. הוא כבר הרבה פחות משתק בשבתות וחגים- בהם אני מוקפת במשפחתי ובילדי, הוא כבר פחות ממוטט באזכרות, שהפכו אישיות ואינטימיות מאוד, כמעט בכוח הכפייה של המצפון. במקום זה נשארו הרגעים היומיומיים שהצבתות שלהם חזקות לא פחות ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    ארגזים של צער

    תצוגה מקדימה

    בית ההורים התרוקן. זה היה קשה משחשבתי, כמעט כמו עוד שבעה קטן. ועכשיו מישהו אחר, עם סיפור חיים אחר, יעבור לגור שם. ימלא את קירות הבית בצחוק וטפיפות רגלי ילדים. בקולות של אנשים במקום בשקט של צער. והבית שלי, בו ישנים כעת ילדי, מלא עכשיו בשקט הזה. ארגזים על גבי ארגזים של צער כתוב בדמעות של ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    שקיות

    תצוגה מקדימה

    אמא הייתה מיכל של כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה אשמה וצער, מטען נפץ של געגוע ואבל לא מעובד, הררים של זעקות שלא נזעקו לעולם. ואיפה תשים את כל אלה? הרי מעולם לא הרשתה לעצמה באמת להתאבל בקול, גם הבכי שבכתה בקרבתנו היה שמור ומאופק, כדי לא להעמיס עלינו, כדי לא לתפוס מקום בעולם. ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    צר מאוד, אבל לא רק

    אני אוהבת לכתוב. תמיד אהבתי. הכתיבה מנקה אותי, פותחת את ארובות נשמתי. הכתיבה היא הדרך שלי לבכות ולכעוס, להתאבל ולהתמודד, לשכוח ולזכור- בעיקר בשלוש וחצי השנים האחרונות, מאז שאני יתומה. וכשאין לי זמן לכתוב, וזה קורה הרבה בשלוש וחצי השנים האחרונות מאז שאני אמא, הגוף הופך לנקבובית חסומה של צער ואבל וגעגוע. בוודאי הרגשתם צורך לקרוא ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years
  • עדי שרף-ג'יבלי | גשרים

    גשרים

    ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי. אני עדי. אני אמא ויתומה כמעט בנשימה אחת, אלא שלראשון היה לי זמן להתכונן… רוב הזמן אני איפהשהו על הגשר בין לבין. בואו, יש עליו מלא מקום.  ...

    תגובות

    פורסם לפני 4 years

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה